ד"ר יצחק קניגסברגהקב"ה העניק בן לאברהם ושרה כשהם באים בימים, והבטיח: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". אברהם ביקש לנוח על זרי הדפנה, אך במקום זה: "וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם: וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ".
התורה משתמשת במונח "נִסָּה" בתיאור הפעולה שערך אלוקים לאברהם. מה הייתה הסיבה לעריכת הניסוי?
הרמב"ן: "ענין הנסיון הוא לדעתי מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצווה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד. ודע כי השם צדיק יבחן (תהלים יא ה), כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון".
הקב"ה היה משוכנע בנאמנותו של אברהם, שכבר עמד בתשעה ניסיונות, אך הוא ביקש להוציא מן הכוח אל הפועל נאמנות זו בתנאיי קיצון בלתי אפשריים, כדי לשכנע את המפקפקים בנאמנות זאת.
בהכרזת הקב"ה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי", הכוונה: "ידעתי כמו הודעתי כי תכלית נסיון זה היה כדי להרים דגל נס להראות העמים יופי מעשיו" (כלי יקר).
בניסוי מדעי בודקים השערה בדבר קשר של סיבה ומסובב בין הגורמים הנחקרים, על ידי השוואה בין שני מצבים. במצב אחד משנים את התנאים במערכת שאותה אנו רוצים לחקור, לעומת התנאים במערכת הקיימת. השליטה בתנאי המערכת הנחקרת והשוואתה למערכת הקיימת, מאפשרת לבחון את הקשרים בין סיבה ומסובב במערכת הנחקרת.
ההשערה שהניסוי בא להוכיח, תהיה בעלת משמעות גדולה יותר ככל שתהיה מגובה בהוכחות. בכדי לאמת תיאוריה, יש להעמיד את הניסוי בתנאיי קיצון, שאם הניסיון יעלה יפה, התיאוריה בודאי תהיה נכונה בכל תנאי.
מאז אריסטו ועד לתקופת גלילאו גליליי וקופרניקוס המדע הסתמך רק על תצפית מדעית. ניסויים מדעיים נחשבו כנטע זר. כיום הניסוי המדעי נחשב לאבן הפינה של המדע, ושיטת מחקר מדעית שמתקשה בעריכת ניסויים, נחשבת לנחותה.
בדומה להשערה מדעית שלא הוכחה בניסוי, גם להשערה שאברהם היה ירא אלוקים הייתה מודעות בקרב הציבור, אך לא הוכחה בניסוי. ניסיון העקדה בא לאשש בצורה ניסויית את ההשערה של "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה".
ידעתי – הודעתי, הוכחתי ושכנעתי את כולם.
(וירא תש"פ)
