ד"ר יצחק קניגסברגבפרשת שמיני מפורטים סימני בעלי החיים, שעל פיהם נקבעו כללי המותר והאסור באכילה מן הבהמות, הדגים, העופות והחרקים: "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו" (ויקרא יא',ב'-ג'). "את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת" (שם יא',ט'). "ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו את הנשר ואת הפרס ואת העזניה" וגו' (שם יא',יג'). "את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע אשר לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהם על הארץ" (שם יא',כא'). בסיום הקטע הדן במאכלות אסורות ובהקשר אליו, הקב"ה מצווה את בני ישראל: "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" (שם יא',מד'). דרישה זאת חוזרת על עצמה בפרשת "קדושים": "והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור. והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"(שם כ',כה'-כו').
הדרישה: "והתקדשתם והייתם קדושים", מופיעה גם בסמוך לפירוט איסורי העריות, שבני ישראל נצטוו לקיים: "ואיש אשר ינאף את אשת איש מות יומת הנואף והנואפת. ואיש אשר ישכב את אשת אביו, ואיש אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם. ואיש אשר ישכב את דודתו וגו'. ואיש אשר יקח את אשת אחיו" וגו' (שם כ', ז'-כא').
התורה דורשת מאתנו: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. והייתם קדושים לאלוקיכם" (במדבר טו',לט'-מ').
בני ישראל התחייבו במעמד הר סיני "נעשה ונשמע". כדי לעגן את ההתחייבות הזאת התורה צוותה :"שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען ייטב לך ולבניך עד עולם" (דברים יב',כח'). כמו כן יש איסור גורף להישמע אל המסיתים: "כי יקום בקרבך נביא לאמר נלכה אחרי אלוהים אחרים. לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך לאמר נלכה ונעבדה אלוהים אחרים. לא תאבה לו ולא תשמע אליו. כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור את כל מצוותיו אשר אנכי מצוך היום לעשות הישר בעיני ה' אלוקיך" (דברים יג',ב'-יט), והסיבה היא: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך" (שם יד',ב').
בהכנת הקטורת אשר שימשה במשכן נאמר למשה: "והקטורת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו לכם קודש תהיה לך לה'. איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו" (שמות ל',לז'-לח').
מצוות עשה ומצוות לא תעשה הקשורות למאכלות אסורות עובדות על חוש הטעם: "זאת הבהמה אשר תאכלו, וזאת הבהמה אשר לא תאכלו". מצוות אחרות קשורות לאיסורי עריות ופועלות על חוש המישוש: איסור הניאוף עם אשת איש, איסורי אישות עם קרובי משפחה, ואיסור ביאה בזמן הנידה. על חוש הראיה נגזר: "ולא תתורו אחרי לבבכם – זו מינות
ואחרי עיניכם – זו זנות" (סיפרי ), ובגרסת מצוות עשה: "וראיתם אותו (ציצית) וזכרתם את כל מצוות ה'". חוש השמע מנווט על ידי המצוות השמעיות: לשמוע אל מצוות ה' ככלל בסיסי, ולא לשמוע דברי שטנה, הבאים להסיט מדרך ה' כנורמה מחייבת. איסור הרחת הקטורת שהוכנה במשכן, בא להגביל את חוש הריח.
התורה ציוותה במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, כיצד יש להפעיל בצורה מושכלת את חמשת החושים, ובכך להתעלות לרמה של "קדושים". מצוות אלה נועדו לבלום ולעדן את התאוות, הבאות לספק את רצונותיו של האדם דרך חמשת חושיו. הן ממלאות תפקיד של: "מותר האדם מן הבהמה".
נשאלת השאלה: מדוע הוצמדו הביטויים: "והייתם קדושים, עם קדוש, והתקדשתם", למצוות שנועדו להגביל את תאוות האדם?
חלק מקובעי טעמי המצוות (רמב"ם , בעל ספר החינוך, רשב"ם) טוענים, שמטרת האיסורים בתחום המזון היא צורך בריאותי. המזון הכשר בריא יותר מהמזון הטרף. כנגדם יש הקובעים ( בעל עקדת יצחק , אברבנאל), שמטרת האיסורים בתחום המזון זהה למטרת כל מצוות התורה: "לצרף בהם את הבריות" – קבלת עול מלכות שמים. בכדי להוכיח את צדקת קביעתם, הם מצביעים על כך שהגויים שאינם מקיימים איסורים אלה, אינם פחות בריאים מן היהודים, המקיימים את ההגבלות המוכתבות על ידי מצוות אלה. בינתיים לא נמצאו הוכחות מדעיות, שהמאכלים הכשרים בריאים יותר מן המאכלים האסורים באכילה.
באיסורי עריות, הוכח שקיימת שכיחות גבוהה לפגמים גנטיים, בילדים שנולדו מנישואים בין בני זוג בקרבה משפחתית מדרגה ראשונה (אח ואחות), כפי שהתורה אסרה, אך תופעות אלה קיימות בשכיחות נמוכה יותר, גם בנישואי בני דודים, ועליהם לא אסרה התורה להינשא. בשאר איסורי עריות (אשת איש, אשת בנו, אשת אביו וכ"ו), עלולות להיווצר בעיות חברתיות, אך לא בעיות גנטיות. המסקנה היא שגם באיסורי עריות, בדומה לאיסורי מאכלות אסורות, מטרת האיסורים לא באה כצורך בריאותי.
הופעת הביטויים: "והייתם קדושים, עם קדוש, והתקדשתם", לצד כל אחד מהציוויים הבאים להגביל את תאוות הגוף, על ידי חמשת החושים, מחזקת את הטענה, שאכן מטרת מצוות העשה והלא תעשה הקשורות להגבלות אלה היא: "להגביר את כוח האמונה על פני כוח התאווה" (רבנו בחיי).
(שמיני תשע)
