נעמי שמר, כלת פרס ישראל לזמר העברי, כתבה בשיר "אל בורות המים", כך: "אל בורות המים, אל המעין אשר פועם בהר, שם אהבתי תמצא עדין, מי מבוע, מי תהום, ומי נהר". המשוררת מביאה בשיר זה אסופת ביטויים הקשורים למקורות המים בשימושו של האדם.
בור מים מוגדר כמאגר המנקז את מי המשקעים הזורמים על פני השטח.
מי תהום הם מים הנמצאים בחלל השוכן מתחת לפני האדמה. המים העיליים (מי משקעים ונחלים) מחלחלים לתוך הקרקע, עד שהם מגיעים אל שכבה אטימה, (דוגמת סלעי צפחה או חרסית) שאינה חדירה למים, עליה הם נקווים ונאגרים. מים אלו עשויים לנבוע ולהפוך למעין, כאשר הלחץ המופעל על המים הלכודים באקוויפר ( aquifer – מאגר מים תת קרקעי) גדול מספיק והם פורצים ממנו. כאשר מספר מעיינות מתלכדים הם הופכים להיות מי נהר.
הצירוף "מי מבוע" שבו השתמשה נעמי שמר אינו מופיע בעברית שבמקרא, אך הוא נזכר כפירוש ל"מים חיים" בתרגום אונקלוס, ואבן עזרא: "מים חיים שהם נובעים תמיד".
בישראל ישנם מספר אקוויפרים, והעיקריים הם: אקוויפר החוף, אקוויפר ההר, אקוויפר הגליל המערבי ואקוויפר החרמון.
אל מי התהום שבאקוויפר ניתן להגיע על ידי קידוח בארות בעומקים שונים, ודרכם לשאוב את המים לצורכי האדם, החי והצומח. יש לזכור ששאיבה יתרה עלולה לגרום להמלחת מי התהום.
בפרשת השבוע, התורה מתארת את המאבק בין יצחק לפלשתים על הבארות: "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר". חזקוני : "סתמום פלשתים שלא יחזיק יצחק בהם להיות לו חזקה בארץ".
יצחק חפר בארות בשלושה מקומות: בעשק ושטנה הפלשתים רבו על הבארות, וברחובות לא רבו עליה.
נשאלת השאלה : מדוע רבו הפלשתים על שתי הבארות הראשונות ומדוע הם לא רבו על הבאר השלישית?
בהסתמך על הנאמר לעיל, ניתן לענות כך: כנראה ששתי החפירות הראשונות היו באקוויפר החוף, באזור גרר ומישור החוף שבו שכנו הפלשתים, והם ראו בחפירות אלה פגיעה במקורות המים שלהם, והיה חשש מצידם שמא שאיבת היתר של יצחק תגרום להמלחת מי הבאר. בחפירת הבאר השלישית יצחק התרחק עד לאקוויפר ההר, מחוץ לאזור השליטה של הפלשתים, ולכן הפלשתים לא התנכלו לו בגין חפירתה.
(תולדות תשעז)
אל בורות המים
השארת תגובה