גם אתם קיבלתם משלוח מנות מעפן?

"כל שנה הילדים היו מתבאסים מחדש על המשלוח מנות שלי, וזה היה לי מאוד קשה"

כשחינכתי בבית ספר בגוש עציון שיחקנו 'הגמד והענק'. יום לפני תחילת המשחק סימסה לי אמא של אחד התלמידים שלי, ילד נעים הליכות עם מידות נפלאות, שהיא רוצה להגיד לי משהו חשוב על 'הגמד והענק', ואמרה: "אני יודעת מהניסיון שלי כילדה, שתמיד יש במשחק הזה עוגמת נפש. בעיקר מצד ילדים שאין ידם של ההורים שלהם משגת בשביל לקנות להם משלוח מנות ראוי ומושקע כמו הורים מבוססים אחרים".

"אני מציעה לך שתשלח הודעה לכל ההורים שכולם מביאים חטיף אחד וממתק אחד וככה לא יהיו תלמידים עם לב שבור ועוגמת נפש, גם מצד אלו שלא יוכלו לתת משלוח ראוי וגם מצד אלו שיביאו משלוח מושקע אבל יקבלו משהו שיהיה מבחינתם 'מעפן'", הוסיפה.

נדהמתי מהרגישות של האמא הזו ובעיקר לא הבנתי איך אני, כמחנך, פספסתי בענק ולא ראיתי את הנולד.

בסוף המשחק, התקשרה אליי אמא נוספת ואמרה לי שבכל שנה יש לילדים שלה חששות ושברון לב מהמשחק הזה כי יש להם שמונה ילדים והם לא יכולים לעמוד בהוצאות הגדולות.

השנה זו השנה הראשונה שהילד שלה חזר הביתה עם חיוך על הפנים.

לא יכולתי שלא להתפעל מהרגישות והסולידריות החברתית שהאמא הזו הדגימה בהתנהגות שלה ואז גם הבנתי מדוע הבן שלה כל כך מופלא מבחינת המידות שלו.

ואז, נתקלתי בפייסבוק בפוסט המקסים והנוגע שכתבה גבריאלה דהרי ורציתי לשתף אתכם בתובנות שלו:

"אני הייתי הילדה הזאת שהייתה מביאה את המשלוח מנות הכי מעפן בכיתה (אם לא בבית ספר). כל פורים אמא שלי הייתה 'מעלה חום'; שישה ילדים שצריכים להגיע עם משלוח מנות לבית הספר\גן. היא הייתה מחשבת כל שקל, מכניסה לעגלה ומוציאה… מכניסה ומוציאה… ערב לפניי הייתה נותנת לנו, הילדים, להכין את המשלוחים לבד. הרבה יצירתיות ומחשבה היו מושקעים בהכנת המשלוחים כדי לפחות בזה להרשים, "שיראה מכובד", ולפצות על כמות קטנה בממתקים והעוגיות שהכילו.

כל שנה הילדים היו מתבאסים מחדש על המשלוח שלי וזה היה לי מאוד קשה. למרות שלא תמיד היו מגלים שמות, הרגשתי איך כולם שנאו אותי. איך הם היו יורדים על המשלוח ה"מעפן" שלי. עם השנים וככל שהתבגרתי, התביישתי מאוד להציג את המשלוחים שלי, וגם ככה לא הייתי בשיא מבחינה חברתית והדבר הזה יצר עוד פער.

בעיקר כאב לי על אמא, כי ידעתי שאמא השקיעה הכי הרבה שיכלה והזלזול הזה הרגיש לא פייר.

היום אני אמא בעצמי, ויש לי 5 ילדים. ומאז התאונה של בעלי לפני כמה חודשים, גם מפרנסת יחידה. מחר אחד מילדיי אבא של שבת ונהוג שהבנים מביאים יין וחלה. אלא, שהאמא של "אמא של שבת" כבר טרחה להכין שקיות הפתעה עם ממתקים והפתעות לכבוד האירוע ואני שוב מרגישה את הפער… אין לי אפשרות להתפזר כלכלית בטח לא על עוד 25 ילדים. והיום לצערי כבר אין שקיות הפתעה ב-10 שקלים, הכל יקר וגם אם אמצא, המון הורים מרגילים את הילדים שלהם לשפע, שכל דבר שהוא "פחות" מגדול ומושקע, שווה לפח. למה זה טוב? למי? למה התחרותיות הזאת? ומה עם מי שלא יכול לעמוד באתגר? למה הכל חייב להיות כזה גרנדיוזי? חוץ מלנפח את האגו של ההורים ולעשות חורים וכאבי שיניים לילדים, זה לא תורם כלום. מדובר בילדים ששמחים גם מסתם לקבל סוכריה על מקל או צעצוע פשוט…

פורים מתקרב וראיתי תגובה של מישהי בפוסט "מתה לפגוש פעם אחת את האמא שמכינה משלוחים מעפנים..", וזה כאב. אני האמא הזאת שאין לה אפשרות כלכלית להכין משלוח מנות מושקע, ולמרות זאת – מה שאני מביאה אני מביאה מכל הלב שלי ומהמעט שיש לי.

אני לא באה לחנך אף אחד, בטח לא לדרוש כלום, מי שיש לו בשפע שיבורך, אבל בבקשה, תתחשבו טיפה גם במי שאין ביכולתו, שהילדים לא ירגישו שהם פחות שווים כי המשלוח שלהם לא מוגזם כמו שלכם. אם לא מכניסים להם דברים לראש, ילדים נהנים גם מהדברים הכי פשוטים שיש. תהנו מזה כל עוד אתם יכולים כי כשהם גדלים גם הדרישות גדלות. חג שמח לכולם".

(צו תשפ"ב)