ד"ר פנינה נויבירט"כגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול".
רבות נכתב אודות זהות ארבעת הבנים, אולם במאמר זה אבקש לקשור בין ארבעת הבנים שבהגדה לבין ארבעה בנים אחרים, המובאים בפרק ק"ז שבתהלים, אשר ניצלו מטראומות קשות ושונות, והמודים לקב"ה על הצלתם. ראשונים מובאים במזמור אלו שתעו במדבר: "תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף". תועי המדבר מתוארים כאנשים תמימים, שאבדה להם הדרך, אין בהם זדון. בצר להם, זועקים התועים אל ה': "וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְדֹוָד בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם", וה' מכווין אותם אל דרך הישר: "וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב". שניים, מתוארים החבושים בבית האסורים: "יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל". בניגוד לתועי המדבר, אשר אבדה להם הדרך, החבושים הביאו את עונשם על עצמם. הם המרו את פי הא-ל: "כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ". הם זועקים אל ה', והוא מצילם מבית האסורים: "יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק". שלישיים, מתוארים החולים. בדומה לאסורים, החולים מתוארים כאנשים שחטאו. חוליים הוא תולדה של פשעיהם: "אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ: כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת". גם החולים זועקים אל ה': "וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְדֹוָד בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם", הקב"ה שולח לחולים רפואה – רפואת הגוף וכן רפואת הנפש, הקב"ה מסייע לחולים להשתחרר משחיתותם: "יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם". מבין ארבעת המודים, החולים הם היחידים המתוארים כבעלי פגם בנפשם, כמושחתים. לעומתם, יורדי הספינה מתוארים כאנשים נורמטיביים, חכמים, המכירים בערך פועלו של ה': "יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְדֹוָד וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה", הסערה מטלטלת את יורדי הספינה, וגורמת להם לאבד את חכמתם: "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע". יורדי הספינה החכמים זועקים אף הם אל ה', הקב"ה מרגיע את הסערה, ומוליכם למחוז חפצם:" וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם".
מזמור מרתק זה מספר לנו על ארבעה בנים, הראשון בהם – הבן תועה, אין בו זדון, רק אבדה לו הדרך, דומה לבן שאינו יודע לשאול. הבן השני – הבן הסורר, אשר סביבתו החיצונית אילצה אותו להמרות פי א-ל, קל להשפיע עליו, בדומה לתם, הנשלט בידי הנסיבות. הבן השלישי הוא החולה, בעל נפש מושחתת, הדומה לבן הרשע, ואילו הבן הרביעי, הוא יורד הים, החכם, איש אמונה, מקביל לבן החכם שבהגדה.
ביאור נפלא על היחס בין ארבעת המודים שבמזמור ק"ז שבתהילים מובא בידי המהר"ל (נתיבות עולם א', נתיב העבודה, י"ג), והוא עשוי לשפוך אור על מהות ארבעת הבנים שבהגדה. לפי המהר"ל, ארבעת המודים משקפים ארבעה סוגי התמודדות בחיים: "וזה כי האדם כאשר הוא במדבר ואינו מוצא במדבר מה לאכול ולשתות ואין לו צרכיו ראוי שיגיע אליו מיתה מצד זה שהוא משולל מכל דבר שצריך אל האדם" תועי המדבר מצויים במציאות של ואקום רוחני, של מדבר. "וכאשר הוא יורד לים באים הגלים לשטוף אותו בכח ואין דבר יותר גדול וחזק כמו הגלים שבאים על האדם בכח לשטוף אותו" יורדי הים מצויים במציאות הפוכה מהמציאות של הולכי המדבר. תועי המדבר משוועים לטיפת מים, ואילו יורדי הים טובעים במים, הם מצויים במציאות של עומס קוגניטיבי ורגשי, הם מוצפים במים, בקדושה, במידע – אבל איך ניתן לשתות את המים מבלי לטבוע בהם? "אמנם החולי הוא מצד האדם עצמו שאינו חסר דבר כמו מי שהוא במדבר ואין דבר בא עליו מבחוץ כמו גל הים רק החולי הוא באדם עצמו שיש בו שנוי מזג, והוא אמצעי בין הים ובין המדבר" – החולים שונים מתועי המדבר ומיורדי הים. הנסיבות החיצוניות אינן מאיימות עליהם, כי הקלקול מצוי בגופם פנימה, איך מתמודדים עם קלקול המידות? עם החולי הפנימי? "ויש עוד דבר רביעי כאשר הוא מסור ביד האדם והוא בבית האסורים, שכאשר נתון ברשות האדם אז האדם פועל בו כל אשר ירצה והוא פועל בחירי ורצוני". האסורים סובלים מקלקול המצוי בבני אדם אחרים – האוסרים אותם, המגבילים את דרכיהם.
בדומה לארבעת המודים, כך אף ארבעת בני ההגדה מתמודדים עם אתגרים מבית ומחוץ, הסביבה החיצונית, תכונות האופי המולדות והנרכשות וכן בני האנוש הסובבים אותנו – כל אלה מעצבים את זהותנו – כחכמים או חלילה כרשעים. עד כמה גדולה האחריות עלינו כמחנכים להראות הדרך, לדאוג לתנאי השטח הראויים, כדי שבנינו יגיעו לשתות מים ולא חלילה להיות מוצפים בהם, כדי שבנינו ילכו בדרך הישר ולא חלילה יתעו במדבר, כדי שבנינו יגדלו מתוך בריאות וחוסן רוחני וגופני, כדי שאף אדם זר לא יכבול ויצמצם דרכם. לשם כך זקוקים אנו לחסדי שמים רבים, כלשון הפסוק החותם את מזמור ק"ז: " מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְדֹוָד". חג שמח ובשורות טובות לכולנו, בניסן נגאלו אבותנו ובניסן עתידין להיגאל.
(צו תשעב)
