מערכת שבתוןרו"ח אילן גיפמן, מנכ"ל אספן גרופ בע"מ
בשבת זו, שנקראת "שבת הגדול", יש מקום להעמיק במשמעות חג הפסח ובמשמעותה של יציאת מצרים.
בהגדה של פסח אנו קוראים: "פסח… על שום מה? על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים".
נשאלת השאלה: מה החידוש הגדול, שהקב"ה פסח על בתי ב"י, הרי ברור כשמש שהקב"ה לא יהרוג את ב"י וכי בגין זה צריך לחגוג את החג?!
מדוע החג לא נקרא ע"ש יציאת מצרים, אלא על כך שניצלנו דווקא ממכת בכורות, ולא משאר תשע המכות?!
כעובר במעי אִמו
חז"ל ממשילים את ב"י לעובר שבלוע במעי אמו והקב"ה מכניס את ידיו לתוך המעיים של המצרים ומוציא את ישראל "לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" (מדרש רבה). מדוע יש צורך בהגדרה זו?!
מסביר המהר"ל, שלעובר השרוי בבטן אִמו אין שום הגדרה פרטית ומציאות משל עצמו, אלא הוא נחשב כחלק מההוויה של אמו. כך מציאות ב"י במצרים. לא הייתה להם שום הגדרה לאומית ולא שום הוויה רוחנית משלהם, אלא כל הגדרתם כ"עובר ירך אמו", שאין לו מצד עצמו כלום והוא בלוע כולו בגוף האומה המצרית. במציאות זו שולח הקב"ה את ידו אל תוך מעי האומה המצרית ומוציא את ב"י והופכם לעם.
מאי נפקא מינא, אם לפני יצירתנו היינו בלועים בתוך המצרים, או שהייתה לנו הגדרה עצמית לאומית משלנו? – הלא העיקר, לכאורה, שיצאנו ממצרים ונהיינו לעם?!
אלא, מסביר הרב בלייכר שליט"א: חשוב להבין כי נשמת החיים של האדם איננה תוספת למדרגת החיים הקודמת לה, אלא היא כל מהותו של האדם ומבלעדיה אין חיים כלל.
אין לאדם "קומה בסיסית", שעל בסיסה נוסדה "קומה נוספת" המייחדת אותנו כבני אדם.
"ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב', ז'). "הנפש האנושית" היא זו שיוצרת את כל החיים האנושיים. דהיינו, מתוך הנשמה, מתקבלת כל קומת האדם מכף רגל ועד ראש מדרגה חדשה ומשמעות חדשה, שכוחה הינו רק מתוך הנשמה האלוקית המחיה אותם.
יצירתה של האומה הישראלית – אם לא היינו בלועים לגמרי בתוך המציאות המצרית, והייתה לנו הגדרה עצמית, ובנוסף למציאות הזאת היה הקב"ה לוקח אותנו לעם – משמעות הדבר הייתה, שלא כל הוויתנו היא אלוקית, אלא הייתה לנו מציאות פרטית מצד עצמו וההופעה האלוקית עלינו היא תוספת בלבד – ולא כך!
לכן, היה הכרחי, שקודם יציאת מצרים עם ישראל יהיה במצב שאין לו שום מעמד מצד עצמו, כעובר הבלוע במעי אמו. עם ישראל היה במצב שפל ביותר, של שעבוד מוחלט ללא שאיפות לאומיות משל עצמו ואז, מתוך שפל המדרגה הוציא אותנו הקב"ה ממצרים, נטע בנו נשמה אלוקית ויצר אותנו לו לעם. משמעות הדבר, שהנשמה האלוקית שיצרה אותנו איננה תוספת לחיים, אלא היא כל כולה ואין פה יצירה של טלאי על גבי טלאי, אלא הווית החיים של עם ישראל היא כל כולה מן המסד ועד הטפחות יצירה אלוקית חדשה.
בכל תשע המכות הראשונות לא השתנה משהו מהותי במדרגות העולם והן נעשו ע"י שליחים בדמות מלאכים. הקב"ה שינה את הגדרת שליחותם של כוחות הבריאה, ואמר להם לפעול בדרך אחרת מדרכם. ולא נוצרה מציאות חדשה.
לעומת זאת, מכת בכורות ייחודה הוא, שהקב"ה אינו מורה לחוקיות הטבע, לשלוחיו, לעבור בתוך מצרים ולהכות את בכורי מצרים, אלא מתחדשת מציאות חדשה בעולם, ומתחולל שינוי מהותי, מדרגה חדשה, שמכוחה בכורי מצרים מתים.
באותו רגע חודרת נשמת העולם, האמת האלוקית של העולם אל תוככי המציאות. עד אז הונהג העולם ע"י שליחים ומלאכים, אך כאן עובר הקב"ה בכבודו ובעצמו, שנאמר "ועברתי בארץ מצרים". אין הכוונה למעבר פיזי, אלא שהנשמה האלוקית חודרת לתוך מיצרי העולם שלנו ונופחת בנו נשמת חיים וקובעת לנו מדרגה חדשה.
ביציאת מצרים העולם נולד מחדש ונוצרת מציאות חדשה, עולם עם נשמה אלוקית.
לפני כן לא הייתה מציאות של חיים אלוקיים בתוך העולם שלנו, אלא מחוצה לו והקב"ה כיוון את העולם ע"י שליחים. העולם היה בגדר עובר הנמצא ברחם אמו וכל עוד התינוק לא יצא מרחם אמו, אין לו עצמיות משלו ואיננו יצור עצמאי החי לעצמו וכל כולו טפל לאמו. אך ברגע שהתינוק יוצא לאוויר העולם נולדת בעולם נשמה חדשה, התינוק נהיה לייצור עצמאי חי, שגופו נושא נשמה המחיה אותו.
במכת בכורות, מתו הבכורות עקב התגלות האמת האלוקית אל תוך מיצרי העולם. כאשר אמת כזאת מופיעה בעולמנו, אזי כל מי שנלחם באותה אמת– אין לו מקום בעולם, אין לו חיים וממילא כל בכורי מצרים מתים מאליהם – וזה מקור הנס.
באותו רגע שהתברר שלטומאת הגויים אין קיום ומציאות, באותו רגע שהופיעה הנשמה האלוקית של העולם, הקב"ה הכניס את ידו אל תוך המעיים של האומה המצרית והוציא משם את עם ישראל ויצר את האומה הישראלית בבחינת "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".
(צו תשעב)
