ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)מזה כבר כמה מאות שדגל שמחת תורה מוחזק בידי ילדים יהודים בחגיגות שמחת תורה. דגל הנייר, שהפך לניילון, והיו שאפילו הניחו בקודקוד מקלו תפוח אדום כסמל לישראל שקיבלו את התורה, שינה את מראהו במרוצת השנים.
אבולוציית הציורים והפסוקים שבו תגיש לחדי העין פיסה מן התפיסה התרבותית, מאורעות ההיסטוריה והערכים של אותה תקופה.
ב'גדול', על הסיבה לנשיאת הדגלים כתב ר' יצחק ליפיעץ משעדליץ בספר מטעמים (1889): "וטעם הדגלים להראות כמו בתכסיסי מלחמה נושאין דגלים לסימן המלחמה, כל מחנה ומחנה נושא דגל שלו, ואנו מראים בזה שהדגלים שלנו ותכסיסי מלחמה שלנו הוא התורה מלומדי מלחמתה של תורה 'ודגלו עלי אהבה' (שי השירים ב',ד')".
היהודים באירופה, החל משנת 1726, החלו לצעוד עם דגלים בשמחת תורה בדומה לחיילים ולחברי הגילדות.
כיום, כשבמעגלי הרוקדים רואים פחות ופחות דגלים בידי הפעוטות, נעים להיזכר במה שהיה פעם חלק בלתי נפרד מהשמחה:
כל תמונות הדגלים באדיבות מוז"א, מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב (ביתן היודאיקה והפולקלור). צילום: ליאוניד פדרול
