הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)התורה אינה סלחנית לשפיכות דמים. היא מנהלת מאבק נגדו מתחילתה. כבר בפרשת נוח נאמר ״שופך דם האדם – באדם דמו יישפך, כי בצלם א-לוהים עשה את האדם״. פסוק זה נאמר עוד לפני שנכרתה הברית בין אברהם אבינו ובין ריבונו של עולם, ואין היא נוגעת ביהודי בלבד. לא זו בלבד, אלא שהנימוק המופיע בפסוק הוא צלם א-לוהים שבאדם, והתורה עצמה מלמדת כי כל בני האדם נבראו בצלם. עוד לפני כן, גוזר הקב״ה על קין ״נע ונד תהיה בארץ״ בשל שפיכות דמים. מאבק זה אינו נעצר כאן. הוא הופך להיות חלק מעשרת הדיברות: ״לא תרצח״, כשהצו הזה מנוסח באופן קטגורי, ואינו מבחין בין בני אדם. התורה מלמדת בהמשכה כי ירושת הארץ כרוכה בהימנעות משפיכות דמים, והיא אוסרת על לקיחת כופר לנפש רוצח, כיוון שהדבר מטמא את הארץ.
מכוח זה, מרחיבה התורה את האחריות של האדם לשפיכות דמים. היא מצווה להביא עגלה ערופה במקום בו נמצא חלל שלא נודע מי הכהו, ואינה מאפשרת להתעלם מהאירוע החמור שאירע; היא אוסרת עלינו לעצום את עינינו מפני סכנת דמים של הקרובים לנו, ומצווה ״לא תעמוד על דם רעך״; היא אוסרת עלינו ליטול סיכונים, ומחייבת אותנו לא לשים דמים בביתנו, על ידי עשיית מעקה ואמצעי בטיחות אחרים, ועוד.
דווקא אנו, שנאבקים על ארץ ישראל מתוך אמונה עמוקה בקדושת הארץ, צריכים להתייצב בראש הניסיון למניעת שפיכות דמים מכל סוג ומכל הקשר; דווקא אנו, שמכירים בחשיבות העליונה של שמירת התורה כולה, על כל מצוותיה, ואינם בוחרים מצווה זו ומואסים במצווה אחרת, צריכים לתת את דעתנו למכלול הרחב של דברי התורה הנאבקים בשפיכות דמים; דווקא אנו, איננו יכולים להניח עוד למצב להמשיך כך – על הרציחות הרבות המתחוללות בארץ הקודש, על תאונות הדרכים הנובעות מרשלנות, על מעשי הטרור שפוגעים ברוחב החברה הישראלית, ועל תאונות העבודה שהפכו למכת מדינה. אמונתנו העמוקה בתורה המצווה על כל אלה מחויבת להיות מתורגמת למעשים.
והמעשים – מתחוללים בכל הרבדים. ברבדים שאנו מקבלים על עצמנו להפחית עוד ועוד את המעשים המסוכנים שאנו עצמנו עושים, ולא שומרים על כללי הבטיחות, כי אם מעצימים תרבות חיים של חיפוף; ברבדים שאנו צריכים לתבוע מאנשי המקצוע שאנו שוכרים שיעמדו בקריטריונים הנדרשים בתחום מניעת הפגיעות; ברבדים שאנו ממשיכים לטייל בכל מקום בארץ ישראל, אך דואגים לעשות זאת בדרך הראויה; ברבדים שבהם אנו תובעים מנציגינו ברשויות החוק, האכיפה וההדרכה לעשות מלאכתם נאמנה, ולמלא את השליחות הציבורית שלהם באופן המכוון לשמירה על חיי אדם ולמניעת שפיכות דמים; ברבדים שאנו לא עומדים על דם, ועושים זאת גם כשמדובר בעובדים זרים; זו המשמעות העמוקה של צלם א-לוהים שבנו ובהם, וזו המשמעות העמוקה של היענות לציוויים הבסיסיים ביותר של התורה.
נעשה מעקה לגגנו כהוראת הבטיחות התורתית, בשל העובדה שזה הדבר הנכון לעשותו מצד עצמו. מעבר לכך, נהיה נקיים יותר להיאבק על דמות האדם הראוי, על התרבות הסוערת, ועל ארץ ישראל כולה.
(בחוקותי תשעט)
