מקרקוב לבית חג"י

ממשה עד משה
לפעמים רק כשמביטים על ההיסטוריה ממרחק של זמן מבינים גודלם ומהותם של אנשים ואירועים.
קרוב ל 500 מאות שנים מאז עלה לגדולה בעיר קרקוב שבפולין הרמ"א- רבי משה איסרליש, של"ג בעומר הוא יום פטירתו.
השנים והימים הם אלו שלאחר גירוש ספרד. העולם היהודי מנסה לשקם את עצמו ואת עולמו הקהילתי, הרוחני וההלכתי. יהדות העולם מנסה לארגן את עצמה מחדש לאחר שנים סוערות וקשות. על הרקע הזה פורחת ועולה דמותו של מי שזכה לתואר- רבן של כל בני הגולה [רשכבה"ג]- הרמ"א.
קטונתי מלדבר על גדולתו וגאונותו בתורה, על מנהיגותו והצלת העולם היהודי בתחילת המאה ה 16, על ספריו הרבים ורוחב השכלתו וצידקותו. בתי מדרש לרבבותיהם לומדים את תורתו, ומדפי ספרים רבים מלאים מתורתו והלכותיו.
מכל הגדלות הזו, תמיד כשאני מגיע ליד ציונו של הרמ"א בחצר בית הכנסת שלו בקרקוב- אני שב ומתפעל מגודל הענווה והצדקות שנבעה מתוך אחריות אמיתית לעולם התורה ולכלל העולם היהודי.
הרמ"א בתחילת המאה ה 16, מקדיש את עיתויו וחייו לשקם ולבנות מחדש את עולם ההלכה היהודי. פירושו לטור 'דרכי משה ' ואחר כך ה'מפה' על השולחן ערוך הם יסוד ההלכה היהודית המנחה את העם היהודי עד היום. אולם בזמן אמת, כשהרמ"א שומע על כך שבמקביל למפעל חייו שלו, בצפת הרחוקה כתב רבי יוסף קארו את השולחן ערוך ובו מסודרת ההלכה היהודית לכלל ישראל- מצניע הרמ"א את ספריו , על מנת שלעם ישראל תהיה תורה אחת מאחדת ומחברת ולא חלילה שתי תורות או יותר שיגרמו לבלבול ולשבירת מסורות. כמה כוחות נפש , אחריות רוחנית ובעיקר ענווה צריכים להיות לאיש גדול ככל שיהיה- כדי שיבטל את תפארת העשייה שלו- יצניע את עצמו, למען כבודה של תורת ישראל וההלכה היהודית. אני מתקשה לראות הרבה פרופסורים באקדמיה ואפילו דוקטורנטים שעמלו קשות על הדוקטורט שלהם מסכימים לוותר על עמלם למען מישהו אחר או מתוך אחריות לכלל.
קברו של הרמ"א בקרקוב , היה במשך שנים רבות מוקד עליה לרגל בל"ג בעומר, ממש כפי שהיה ועדיין קברו של הרשב"י במירון.
על ציונו של הרמ"א נכתב בין היתר-' ממשה עד משה לא קם כמשה'. המשפט הזה שבמקורו נאמר על הרמב"ם, נמצא מתאים גם למשה איסרליש. עצם העובדה שהקהל והציבור מצאו להעמיד אותו באותה שורה ומעמד כמו הרמב"ם מעידה על גדולתו ועוצמתו. משום כך יש שכינוהו הרמב"ם של תקופתו.
מבחן גדולתם של הגדולים באמת הוא לא האם הם משפיעים רק במשך הקדנציה שלהם- אלא מה מידת השפעתם גם לאחר הסתלקותם.
קרוב ל 500 שנה לאחר הסתלקותו של הרמ"א שחי ופעל במחצית הראשונה של המאה ה 16 בקרקוב- עדיין גדלותו ועוצמתו מהדהדים בחלל עולם ההלכה היהודי.
רבבות פוקדים את קברו, ומיליונים רבים במשך 500 השנים הללו לומדים את תורתו. זהו מבחן האמת של גדול אמת בישראל, שברח מהכבוד והצניע את ספרו מול השולחן ערוך- אך מתברר שהכבוד ממשיך ורודף אחריו- כי ניכרים דברי אמת ותורת אמת.
דרכו ושיטתו ההלכתית של הרמ"א מצריכה עיון נרחב שלא כאן מקומו, אולם משפט אחד המעיד על עוצמת רגישותו לאדם ולמצב, יש בו כדי לבטא את המקום שממנו פוסק הרמ"א. בהקדמה לספרו 'תורת החטאת' כותב הרמ"א את המילים הבאות:" שלא יחשדני המעיין…כי לפעמים כתבתי להקל בהפסד מרובה, או לעני בדבר, או לכבוד שבת, והוא מטעם כי באותן המקומות היה נראה לי כי היתר גמור הוא אליבא דהלכתא…".
ל"ג שנים בל"ג בעומר
ל"ג בעומר תש"ם, 1980. לאחר תפילת קבלת שבת במערת המכפלה נרצחים בפתח בית הדסה 6 יהודים- ובתוכם שלושה חברים קרובים לכיתה ולשבט- חנן קרוטהמר ,גרשון קליין, ויעקב צימרמן הי"ד.
הישוב בית חג"י הסמוך לקרית ארבע הוקם על ידי חבריהם לשיעור בישיבה ולשבט בבני עקיבא. חג"י- ראשי תיבות חנן,גרשון,יעקב.
33 שנים חלפו. לתושבי בית חג"י ילדים ונכדים הנושאים את שמותם ושומעים את סיפורם.
33 שנים. לא שכחנו.
(צו תשעג)