יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לאחד החגים היותר שמחים בעם היהודי הוא חג הפסח, ובצדק. חג זה מסמל את תחילת דרכנו מעם של עבדים במצרים, דרך שבסופה זכינו ב"ה למדינה של עם היהודי פה בארץ ישראל.
מעיון בהגדה נראה כי רוב מצוות הפסח נוגעות דווקא למשפחה ולא לקהילה או לעם. ״ ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית״. גמר אכילת השה באותו לילה ״לא תותירו ממנו עד בוקר״, ״בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו״, וכמובן המצווה העיקרית בליל הסדר ״והגדת לבנך״.
מדוע שמה התורה את הדגש במצוות החג דווקא על התא המשפחתי ולא על השבט או על העם כולו?
מדוע המצווה העיקרית בליל הסדר היא 'והגדת לבנך'?
נראה לי שיש ללמוד מדגשים אלו שני מסרים חשובים, האחד בתחום המשפחה והשני בתחום הזכרון הלאומי.
התורה מצווה על מצוות פסח מצרים ועל מצוות פסח לדורות. היהודים במצרים לא היו עם בעבדות אלא היו עם של עבדים. המארג המשפחתי נשבר לחלוטין ״הבנות נבעלות להגמון תחילה״, הבנים רואים את הוריהם מושפלים על ידי המצרים וכיבוד ההורים נעלם. איך ניתן לקבל מרות מהאב שאך אתמול הושפל מול עיני הנער המתבגר ולא ניסה להתמרד?.
קבוצת העבדים הזו לא יכולה להיהפך ישר לעם. התורה יוצקת קודם את היסודות למשפחה היהודית. את הישיבה ביחד, את כיבוד ההורים וכן מערכת חינוכית שבה העיקרון המרכזי הוא 'והגדת לבנך', אתה ההורה תאמר לילד מה לעשות וכיצד לנהוג, ולא שהילדים אומרים להורים מה לעשות, כמו שקורה לעיתים בימינו.
התורה מסתכלת גם על העתיד – לדורות ומציידת אותנו במסר מהותי; גם כשהצעירים משנים את העולם, גם כשהטכנולוגיה מחייבת אותך להישאר צעיר, הרי שעם ומדינה למאות ולאלפי שנים נבנים מלמטה למעלה. קודם התא המשפחתי וערכיו ורק אחר כך הקהילה העם והמדינה.
בימים אלו מערכת החינוך וההורים עסוקים (וטוב שכך) בבחינה עצמית. כיצד מחנכים את הנוער ואיך בונים טוב יותר את העתיד?
התורה מציבה לנו נוסחה ברורה; מערכת של והגדת לבנך, עם כיבוד הדור הקודם ולמידה מהעבר.
הלקח השני החשוב שאנו לומדים הוא הצורך בזיכרון. הנטייה להדחיק ולשכוח דברים רעים היא נטייה אנושית ויהודית. העולם מייצר מכחישי שואה ואנטישמיות חדשים לבקרים. העולם נוטה לשכוח את האינקוויזיציות ובוודאי שאת העבדות ורצח הילדים במצרים רק לפני שלשת אלפים שנה.
אנחנו מכירים את הפתגם הידוע כי העתיד הינו הדבר היחיד שאין עליו ויכוח, כי את העבר אנחנו משנים כל הזמן.
התורה צפתה זו ומלמדת את הלקח כי רק עם שזוכר את עברו מצליח לטוות את עתידו.
כדי להתמודד עם מציאות זו של ״בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו״, עם מציאות של הכחשות, אנו נדרשים לתפיסת עולם של ״והגדת לבנך״. זו הדרך הטובה ביותר לזכור את עברנו, על מנת לבנות את העתיד.
(פסח תשעה)
