מערכת שבתוןהרב שלמה שושן
ראש ישיבת ההסדר והגרעין החברתי בית שאן מבית 'קרן קהילות'
חג פורים, שנתפס לפעמים במבט שיטחי וחיצוני, כיום של ליצנות והתפרקות, נאמר עליו בחז"ל שלא יתבטל לעולם. כך לשון המדרש במשלי פרשה ט' : "שכל המועדים יהיו בטלין, וימי הפורים לא יהיו נבטלין לעולם, שנאמר (אסתר ט, כח) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".
ובדומה לכך פוסק הרמב"ם בהלכות מגילה פרק ב (יח): "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר (ישעיהו ס"ה) כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני ימי הפורים לא יבטלו שנאמר (אסתר ט') וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" . אמנם הראב"ד שם חולק על הרמב"ם וטוען שאלו דברי הדיוטות ולכן מצמצם את כוונת חז"ל לכך שאת המגילה יקראו תמיד בציבור, אך כפי שהבאנו לעיל המקור לנצחיותו של חג הפורים הוא במדרש משלי, והמקור לדברי הרמב"ם הוא בירושלמי מסכת מגילה דף ז ע"א וכך נאמר שם: "ר' יוחנן ורשב"ל: ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשה ספרי תורה אינן עתידין ליבטל, מה טעמא? "קול גדול ולא יסף". רשב"ל אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל – נאמר כאן "קול גדול ולא יסף" ונאמר להלן "וזכרם לא יסוף מזרעם".
הדברים כמובן דורשים הסבר, מה כל כך מיוחד בחג הזה שיישאר לנצח, ומדוע זכתה מגילת אסתר להתעלות מעל כל ספרי הנביאים ולהשתוות לחמשה חומשי התורה הנצחיים? הדברים תמוהים בעיקר כשאנו יודעים שכל ה"פורים" הזה הוא חג שנוצר כתוצאה מגזירה שלא היתה מאחריה כוונה אמיתית לשמד חלילה, אלא רק כדי להפחיד את עם ישראל.
כך אומרים לנו חז"ל במסכת מגילה דף יב ע"א :"שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם אמרו אתם. אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו? אמרו לו אמור אתה. אמר להם מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב-כי לא ענה מלבו." כלומר רשב"י מסביר לתלמידיו, שבעצם כשם שעם ישראל השתחוו לצלם לא מתוך כוונה אמיתית אלא מפחד ואונס, ובלשון ימינו הם עשו "כאילו", כך הקב"ה הביא עליהם גזירת כליה רק ב"כאילו" ולא היתה כוונתו חלילה באמת להשמידם. הבנה זו מגדילה את התמיהה, מה כל כך גדול וניצחי בחג הזה שלכאורה תחילתו ב"כאילו" וסופו ב"כאילו"?
כידוע, דברים גדולים ועמוקים מתגלים ומופיעים דווקא בזמנים קשים וחשוכים, וכך בנס חג הפורים שהתרחש בסוף גלות בית ראשון כשהחושך מתעצם, אז צומחים כוחות חדשים גם בתוך העם המפוזר והמפורד השקוע בגלות עד צווארו, ואז גם נחשף גודל אהבת ה' לעמו ישראל. במבט על המעשה החיצוני, עם ישראל אכן השתחווה לצלם ונהנה מסעודתו של אותו רשע. בסעודה זו הוגשו מאכלים ומשקאות " גלאט כושר" כנאמר במגילה "והשתיה כדת אין אונס" וכן "לעשות כרצון איש ואיש", אך בסעודה זו השתמשו בכלי המקדש ובגדי הכהן הגדול, כשהמטרה להעביר ליהודים מסר ברור- עברו שבעים שנה ולא נגאלתם, אז לעולם לא תגאלו יותר. שותפות בסעודה זו של רוב רובו של העם, מלמדת על גודל הייאוש והתרדמה הרוחנית שעם ישראל שקע בה. אילו הדברים היו ממשיכים על מי מנוחות בלי גזירת השמד של המן, התרדמה של האומה היתה הופכת חלילה למוות רוחני בלתי הפיך. אהבת ה' לעמו היא ניצחית ואינה ניתנת להחלפה בעם אחר- "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"- ואהבה זו התגלתה דווקא ע"י הבאת אותה גזירה קשה של שמד. או אז התעוררה האומה מתרדמתה ומרצונה להיות "ככל הגויים בית ישראל" ( כפי שבקשו אחרי חורבן הבית). לא רק שחזרו בהם מייאושם ומטעותם, אלא הוסיפו קומה חדשה במחוייבותם לתורה וליעודיה- "הדור קבלוה בימי אשחורוש". לא רק חזרה על קבלת התורה כפי שהיה במעמד הר סיני, אלא מדריגה חדשה שלא ניתנת לביטול לעולם, שהרי כעת קיבלו את התורה מתוך הסתרה מוחלטת בלי קולות שופר והר בוער באש .
כך מתגלית האהבה ההדדית בין הדוד לרעיה שהריחוק וההסתרה הביאו להתעצמות הגעגועים ולחידוש הקשר ביניהם בקומה גבוהה ופנימית יותר. וזה לשונו של בעל ה"שפת אמת" על מסכת מגילה ב ע"ב ד"ה בגמ' הואיל ומסתכלין בה: "ונראה דמקודם על ידי שהיה הקדמת נעשה לנשמע שלא על פי הטבע, לכך לא היה יכול להתקיים ואחר כך היה הנס…בימי הסתרת פנים… ונעשה מקויים ומיושב בלב ישראל, וזה קיימו מה שקיבלו כבר…ואף שאין יודעים מה יהיה אחר כך, אף על פי כן קיבלו להיות עושין וסמכו על ה' יתברך שיוכלו לקיים. ועל ידי זה- "וזכרם לא יסוף מזרעם" שאחר כך זכו לשמיעה שזהו "זכרם". מדבריו למדנו שמתוך ההסתרה וחוסר הודאות שעם ישראל היה נתון בהם בפורים, הם הפכו את קישורם לתורה במעמד הר סיני הנשגב מקישור על טבעי וחד-פעמי, לחיבור טבעי וניצחי שמתחדש בכל שנה ובכל מצב, גם החשוך והקשה ביותר.
כמו אז, גם דורנו הוא דור של גאולה שהחלה מתוך חושך גדול והסתרת פנים ללא הכוונות רוחניות של נביאים או אורים ותומים. אותה תשוקה אלוקית טבעית שנחקקה בנשמות ישראל בימי מרדכי ואסתר בחושך רוחני מוחלט, היא זו שעוררה בדורנו את נשמות פזורי ישראל מכל קצוות תבל, להתנער מעפר הגלות ולעלות במסירות נפש לארץ הקודש לגאול אותה מטומאתה ולהשיב שכינה לתוכה. "קול המון כקול שדי"- הוא זה שקרא בקול גדול ליהודים מכל קצוות תבל כדברי הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל, והוא קול גדול לאין ערוך מקריאתו של כורש המלך הגוי שדרכו הגיעה הקריאה לעליה בבית שני.
זוהי נצחיותו של חג הפורים שמתגלית ומתעצמת בכל שנה ושנה, ככל שמתוך הטבעיות ומתוך רצוננו הפנימי אנו משתוקקים לבניין האומה, בנין ארצנו הקדושה ובע"ה בקרוב נזכה לשיאה של הגאולה בבניין בית המקדש והשראת השכינה בתוכו ובתוכנו לנצח נצחים.
(ויקרא תשעו)
