אופיר סעדון, עו"ד, הרבאופיר סעדון, עו"ד
המן מן התורה מנין? המן העץ (אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת), אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר (פני ביום ההוא), מרדכי מן התורה מנין? דכתיב מר דרור ומתרגמינן: מירא דכיא (חולין קלט:).
במדרש קצר זה ביקשו חכמינו לחבר בין התורה לכתובים ובתוך כך הבליעו בקיצור נמרץ את תפיסתם אודות הדמויות האמורות בבחינת מועט המחזיק את המרובה. ואכן רעיונות רבים נאמרו אודות מדרש זה. הסתר הפנים שבאותה תקופה נכרך בשמה של אסתר המלכה והרי הדברים מכוונים לריחוק השכינה באותה שעה (שמו של הקב"ה לא נזכר, כידוע, במגילה באופן מפורש). מרידתו של האדם הראשון בבורא עולם על ידי אכילתו מעץ הדעת וניסיונו להסתיר מרידה זו משל אין מנהיג לבירה נכרכו היטב בשמו של המן האגגי המבטא את הכפירה בה'. דורשי רשומות אף השוו בין אדם הראשון אשר מכל העצים בגן חפץ דווקא בעץ הדעת להמן אשר לא הסתפק בהשתחוויית כל עבדי המלך ורצה שגם מדרכי יכרע ברך לפניו. כך ביחס לאסתר, כך ביחס להמן ולא כך ביחס למרדכי. ביחס למרדכי לא מצאנו התייחסות הכורכת בין דמותו ואופיו לבין סמי הקטורת. אף רש"י (על אתר) הרגיש בקושי זה ואמר כי סמי הקטורת אינם רומזים לאישיותו של מרדכי אלא לגדולתו: מנין – לגדולת מרדכי. מר דרור – וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה. האם ניתן למצוא קשר בין המור דרור לבין מרדכי?
לצד תהיות אלה אודות המדרש האמור נעורר שלוש שאלות נוספות העולות למקרא המגילה. להלן נראה כי התשובה לשאלות אלה יכול ותסייע לנו לפענח את המדרש.
השאלה הראשונה הינה אודות הזיקה הקיימת (או שאינה קיימת) בין פסח (וגאולת מצרים) לבין מגילת אסתר. גזירתו של המן נחתמה ביום שלושה עשר בחודש הראשון (יג בניסן, עיין אסתר ג, יב) ושלושת ימי הצום החלו מיד לאחר מכן אל תוך חג הפסח. וכך נאמר במסכת מגילה (טו.) ויעבר מרדכי אמר רב: שהעביר יום ראשון של פסח בתענית. ומסביר רש"י: יום טוב ראשון של פסח – שהרי בשלשה עשר בניסן נכתבו האגרות וניתן הדת בשושן, וארבעה עשר וחמשה עשר וששה עשר התענו, ובששה עשר נתלה המן בערב. לפיכך יש לדון מה היחס בין פורים לבין פסח. האם אך מקרה הוא שנס פורים מתרחש בחג הפסח?
השאלה השניה הינה מדוע סרב מרדכי להשתחוות להמן. הגמרא במסכת מגילה רומזת כי המאבק בין מרדכי להמן היה מאבק דתי. המן עשה עצמו עבודה זרה והשתחוויה לו פירושה השתחוויה לעבודה זרה (דשוי נפשיה עבודה זרה מגילה יט.). ובאופן מפורש יותר מוצאים אנו במדרש אסתר רבה : מה עשה המן עשה לו צלם מרוקם על בגדיו ועל לבו וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לעבודת כוכבים. לפיכך מסר נפשו מרדכי על דבר זה ולא השתחווה. ואולם הסבר זה מעורר קושי שהרי במגילה אין רמז לצלם זה. אדרבא נראה כי גאוותו האישית של המן היא שעמדה בראש מעייניו ולא הפולחן הדתי אותו ביקש לרומם.
השאלה השלישית והאחרונה הינה אודות סיפור הלבשת המן את מרדכי את בגדי המלכות והרכבתו על סוס המלך. סיפור זה מאדיר אמנם את שמו של מרדכי והוא מהווה בפיהם של אוהביו של המן את תחילת נפילתו. ואולם הקושי המתעורר הוא מה תרם נס זה להצלתו של עם ישראל? רצף המאורעות במגילת אסתר מלמד כי כל מאורע ומאורע מהווה חוליה נוספת בשרשרת ההצלה של עם ישראל מגזירתו של המן הרשע. והנה מפשטות הדברים עולה כי במעשהו זה של המן לא היה די כדי להציל את עם ישראל מגזרתו של אותו רשע ואילולא מעשיה של אסתר עדיין הגזרה עומדת. לפיכך נקשה מהו מקומו של סיפור זה בתוך הסיפור הכולל של מגילת אסתר?
מאבק לאומי – לצד המאבק הדתי ניתן להציע כי המאבק בין מרדכי להמן היה מאבק לאומי. מן המדרשים הרבים שעסקו בעניין זה עולה כי המן היה שותף להפסקת העבודות בבית המקדש וממילא גם לתחייתו הלאומית של עם ישראל בארצו. כך מצאנו במדרש אסתר רבה: כך אמר הקב"ה אילו נהרג המן כשירד ויעץ לאחשורוש לבטל בנין בית המקדש לא היה מי יודעו אלא יתגדל ואחר כך יתלה. וכן מצאנו בדברי רש"י בהתייחס לבני המן (אסתר ט, י) כי היו הם אלו שהתנגדו לשיבת ציון: עשרת בני המן – ראיתי בסדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים.
התעקשותו של מרדכי לא לכרוע ולא להשתחוות משמעה זקיפות קומה לאומית. מרדכי אינו מוכן לכרוע ברך בפני אויב עמו. עמידתו של מרדכי בפני המן מלמדת, איפוא, על גאוותו הלאומית של מרדכי.
על רקע זה ניתן להסביר היטב גם את הקשר שבין פרשת המן ומרדכי לבין חג הפסח. בקשתו של משה רבנו מאת פרעה: שלח את עמי מהווה את מוקד המאבק שבין משה לפרעה ממש כמו התנגדותו של מרדכי להשתחוות להמן. עמידתו הזקופה של מרדכי בפני המן ואי השתחוותו לו הופכות לסמל של חירות בעיני עבדי המלך (וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי – אסתר ג, ד) ממש בדומה להתייחסותם של עבדי פרעה (וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם: שמות, י, ז). דמיון זה מלמד על אופיו הדומה של המאבק ואולי גם על מקור ההשראה של מרדכי במאבקו עם המן.
הביקורת הפנימית על התנהגותו של מרדכי – הגמרא מספרת לנו בכמה מקומות כי גזרתו של המן בעקבות אי השתחוותו של מרדכי הובילה לזעם רב כנגד מרדכי. ככל הנראה קמו למרדכי מתנגדים מבית אשר מתחו ביקורת על עמידתו הגאה כנגד המן הרשע (מגילה יב: – יג.): רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא: ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי – דלא קטליה דוד לשמעי, דאיתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה המן.
התנהגותו של מרדכי הובילה, בעיניהם של רבים, לגזרה הנוראה על עם ישראל. אילו היה מרדכי משתחווה להמן לא היה המן כועס כל כך. לפיכך היו שהטילו ספק בצדקת דרכו של מרדכי. האם אכן נהג כשורה בהתנהגותו הבלתי מתפשרת?
על מנת לענות על שאלה זו נעשה שימוש בעצה טובה אותה לימד אותנו יתרו. לדבריו אם רוצה אדם לידע גדולתו של ה' עליו להשוות בין הפורענות לבין הגאולה (מכילתא דרבי ישמעאל): וכן יתרו אמר למשה עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנתגדל שמו בעולם שבדבר שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו בדבר נפרע מהם שנ' כי בדבר אשר זדו עליהם.
בענייננו נראה כי בשעה שמבקש האל לעשות דין בהמן הרשע מעניש אותו האל דווקא בדבר בו ביקש לאבד את עמו. המן ביקש לאבד את ישראל עקב סירובו של מרדכי להשתחוות לו. בסופו של דבר נאלץ המן הרשע להשתחוות למרדכי ולהוליך אותו ברחבי העיר. באופן זה ניכרת השגחתו של הבורא יתברך על עולמו. ואולם מעבר לכך תשובה יש עתה למרדכי להשיב לכל מי שהלין כנגדו. מפלתו של המן לפני מרדכי לא החלה באופן זה אלא כדי להודיע לנו כי צדק מרדכי בזקיפת קומתו. ככה יעשה לאיש אשר מלכו של עולם חפץ ביקרו. איש זה אשר לא השתחווה אלא לבורא עולם ומאן להשתחוות לבשר ודם זכה לראות בעליבותו של המן הרשע. במידה שאדם מודד מודדים לו.
מור דרור
מהו אותו סממן של הקטורת אליו נמשל מרדכי? מהי משמעותו של הדרור, התיאור בו בחרה התורה לתאר את אותו סממן קטורת? פרשני המקרא נחלקו ביחס לשאלה הראשונה. הרמב"ן בפירושו לתורה מסביר כי המור הינו חומר הנוצר בגרונו של הצבי. ומהו הדרור הנזכר? לעניין זה מצטט הרמב"ן את דברי הראב"ד לפיהם אינו דומה החומר הנוצר בגרונו של צבי שבוי לחומר הנוצר בגרונו של צבי משוחרר: שהצריך הכתוב להיותו חפשי, לומר שיוקח מן הצבי ההוא בהיותו חפשי מתהלך בין ערוגות הבשמים ומתענג כרצונו, כי כאשר ילכד ויעמוד ברשות אדם לא יעשה מור כי אם מעט ואיננו מבושם. וזה דבר ברור:
חירותה של הבהמה לנהוג כרצונה ולהתענג על ערוגות הבשמים ללא כל כופה הוא הוא התנאי הנדרש לצורך הקטרת המור בין סממני הקטורת. לאור דברנו לעיל אודות אופי מאבקו של מרדכי בהמן נראה כי הרמז אותו מצאו חז"ל למרדכי במקרא אכן מעיד על אפיון מרכזי באישיותו של מרדכי – שאיפתו לחירות.
(תצווה תשסט)
