הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)בסבירות גבוהה מאוד, קרובה לוודאות, ועל אף כל השגי הרפואה – כנראה שבעוד מאה ועשרים שנים כולנו לא נהיה כאן. יש לכך משמעויות עמוקות מאוד לגבי ההתייחסות לחיים בכלל, לשליחות בעולמנו, למימוש הכוחות שבנו, לסיפורים הלא-סגורים, לייחסים שבין לחברו, ובד בבד יש לכך משמעות ארצית מאוד וגשמית מאוד – אנו נזדקק אפוא למספר הולך ועולה של מקומות קבורה. המשוואה בנושא זה ברורה – מקומות קבורה משמען הקצאת שטח לקבורה, הקצאת שטח משמעה התמלאות איטית של ארץ הקודש בבתי קברות, התמלאות איטית זו משמעה צמצום מקומות המחיה של החיים בהיקפים הולכים וגוברים, צמצום זה משמעו רחב מאוד – למן חדירת מי תהום, דרך מקומות לחקלאות, מחירי הקרקעות וכדו', ועד למשמעויות הרוחניות העמוקות של עובדה זו.
כדרכן של סוגיות, אנו מניחים לעצמנו לעסוק בסוגיות הבוערות מאוד, ומזניחים את הסוגיות החשובות; אנו עוסקים בדרך כלל בסוגיות שהפתיל שלהן קצר, ואילו סוגיות המחלחלות אט אט נדחות לקצה הרשימה. אפשר שאין לנו ברירה אלא לעשות כך, אולם טיבן של סוגיות ארוכות טווח הוא שהן מופיעות, וכשהן מופיעות – הן כבר בלתי ניתנות לפיתרון ראוי, ואז נזקקים לעשות דברים הרבה יותר בעייתיים. כך עולה גם בחלקה של סוגיות מקומות הקבורה בישראל, וכנראה שלא אנחנו, כי אם צאצאינו יעמדו בפני מציאות בלתי אפשרית, ויזדקקו אז לפתרונות שהיום קשה לקבל אותם.
התסבוכת גדולה יותר בשל העובדה שסוגיה זו קשורה בהיבטים רבים: מבחינה הלכתית, הקבורה מופיעה כבר בתנ"ך כיסוד גדול, והכתוב מדגיש את קבורתו או אי-קבורתו של אדם; מבחינה אמוציונאלית, אנו נוגעים בנקודות היקרות לנו מכל – זכרון הקרובים; מבחינה בינלאומית – כל הכרעה בנושא זה היא בעלת משמעות רחבה לבתי הקברות היהודיים הפזורים בעולם כולו; ועוד ועוד. ברם, לעולם אין זה נכון לתת לבעיות להכתיב את סדר היום של עולמנו הרוחני. זה מאוד לא חכם שלא להתמודד עם שאלות אלו עתה, וכאמור – עלול להביא אותנו להחלטות הרבה יותר קשות, כי הדבר יעמיד אותנו בפני מציאות בלתי אפשרית.
האם יש פתרונות ? בוודאי. מהם הפתרונות הראויים ? לשם כך צריך להתכנס ולהתחיל לדון בסוגיה. הקבורה בקומות מהווה חלק מהפיתרון, אולם אנו רואים כבר היום את מחירה היקר – הן הכלכלי, והן היבטים אחרים הנשקפים לעין כל נוסע בדרכים; היו דרכי קבורה מרתקות בימי הבית השני וימי המשנה והתלמוד, וצריך לבחון את האפשרות ההלכתית לשוב אליהן, מתוך קביעת המומחים לדבר כי אפשר להשתמש בשמינית משטח הקרקע הנהוג היום; אולי יש אפשרויות הלכתיות נוספות. העשייה שלנו צריכה להיות מכוונת להכרעה להתמודד עם סוגיה זו, ולעשות את הדבר הראוי מהבחינות ההלכתיות והאנושיות, כיוון שאנו מופקדים לא רק על החיים שלנו, אלא גם על הדורות הבאים, בדיוק כפי שלימד אותנו חוני המעגל. שתילת החרוב של היום היא התמודדות עם סוגיות ארוכות טווח.
ויש בכך גם סגולה לחיים. בשעה שאדם מודע לכך שבסופו של דבר הוא הולך לבית עולמו – הוא נקרא להפוך את החיים למשמעותיים, ומאידך גיסא להימנע מלהיכנס למבוכים ולסיפורים בין-אישיים שמותירים צלקות רבות בסובב אותו. חיים אלה מכוונים להיות מאירים וטובים, באור המשמעויות שחז"ל העניקו לפסוק "כי לכלב החי הוא טוב מהארי המת", ובסופו של דבר – זוהי הדרך המשמעותית ביותר למימוש מה שלמדנו מאשת החייל "ותשחק ליום אחרון".
0ויקרא תשעו)
