הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)הקורא את פרשת צו מקבל את הרושם שלפניו קטלוג ספרי רבן של כל בני הגולה, הרמ"א, ר' משה איסרליש. על מצבת החכם הפולני בן המאה ה-16 למניינם בבית החיים בקראקוב נחקק כך:
"ביום ג"ל למספר בני ישראל (=ל"ג בעומר), גלה כבוד מישראל. משה היה רועה צאן ישראל. צדקות ה' עשה ומשפט לישראל. הרביץ תורה בישראל, העמיד תלמידים רבבות אלפי ישראל. ממשה עד משה לא קם כמשה בישראל. זאת תורת החטאת ותורת העולה אשר שם משה לפני בני ישראל".
ההדגשה על השם ישראל נובעת משם משפחתו של הרמ"א, איסרליש, ביידיש – של ישראל. בראש המצבה הוא גם מכונה "משה רועה אבן ישראל". תורת החטאת ותורת העולה, מפרשתנו, הם שניים מספריו החשובים (בנוסף להגהותיו על השלחן ערוך, המפה; דרכי משה על הטור; שו"ת חשוב ומחיר יין על מגילת אסתר). תורת העולה הוא ספר עמוק, שמבקש לעמוד על טיבו הפילוסופי-רעיוני של בית המקדש וההלכות הכרוכות בו. מנגד, ספר תורת חטאת עוסק בהרחבה ובהעמקה בדיני איסור והיתר, בפרט בנוגע לדיני בשר.
סיפור הדפסת ספריו של רמ"א, בפרט ספר תורת העולה, חושף טפח מעולמם הרוחני של חכמי מרכז ומזרח אירופה באותה עת, ומקופלת בתוכו גם מסורת על ישועת ישראל. תורת העולה הודפס עוד בחיי רמ"א, בשנת ש"ל (1570 למניינם, שנתיים לפני פטירתו). בעמוד השער של הדפוס הראשון ניתן לראות עיטורים גותיים של פרצופים גרוטסקיים-מעין שֵדים, וצפורים ששומרות על שער גדול, ובתחתית העמוד שני מלאכים מכונפים (בלבוש מלא) מחזיקים עיטור אבירי שבמרכזו דמות מזוקנת נאה (לדעת פרופ' מרדכי ברויאר, מהדיר ספר צמח דוד לר"ד גאנז, זוהי דמותו של המדפיס שעליו נדון, לא של המחבר; מנגד, הרב פרופ' י"ד וילהלם, רבה הראשי של שבדיה במחצית המאה העשרים, טען שזהו חיקוי של המוטיב הנוצרי המובהק "סוּדרה של ורוניקה", שמרמז על דמותו של אותו האיש כפי שנצבעה בדמו ובזיעתו בעת מסע הייסורים שלו, בידי האשה שחשה לעזרתו. אכן, כאשר מחפשים במרכז ובמערב אירופה דימוי זה ניתן למוצאו באין-ספור מקומות, וקשה להמלט מההשוואה המדוברת; בעיקר ניתן לראות תבליט זהה בעיר לוּנד שבדרום שבדיה, באחת הכנסיות הקדומות באזור). על העמוד הימני בעיטור השער של ספר תורת העולה מופיע השם "מרדכי" ועל העמוד השמאלי כתוב "כהן י"ץ", כלומר ישמרהו צורו.
העובדה ששמו של המדפיס, המוכר כר' מרדכי כ"ץ, ומכונה גם בתואר "צמח", מופיעה בצורה כה אמנותית בראש הספר מלמדת שתרם תרומה משמעותית להדפסתו. ר' מרדכי כ"ץ הנ"ל היה מראשי חוג משכילי פראג, שהעשירו את העולם היהודי בחכמות ובמדעים, בנוסף לתלמוד תורה מעמיק ורציני. כמה מיצירותיו החשובות של סבי זקני, ר' מרדכי יפה, הלבוש, נדפסו בידו, והוא היה מידידיו.
כמו כן, ספר צמח דוד לר' דוד גאנז, תלמיד-חבר למהר"ל וההסטוריון היהודי הראשון לאחר ימי הביניים, הוא גם כן מפרי מפעליו בדפוס. ספר זה הודפס לראשונה בפראג שנ"ב, בידי בנו של ר' מרדכי, שלמה. והנה, כך מובא שם מאת ר"ד גאנז:
"שיט (=1559 למניינם) בשנה ההיא […] יצא הקצף מאת הקיסר ורדיננדוס ז"ל על כל היהודים אשר היו פה עיר פראג, אשר בעבור זה יצא דבר מלכות ונתגרשו כל היהודים ממלכותו, ולא נשאר איש אחד בכל מלכות ביה"ם (=בוהמיה), רק פה פראג נשארו לימים מעטים שנים עשר בעלי בתים. אך לא ארכו הימים נכמרו רחמי הקיסר על היהודים וחננם, וקרא להם לשלום, וישובו אל ארצם ואל אחוזתם כבתחלה, וישבו עליה לבטח עד היום הזה".
ביחס לגזירה זו מעיר המדפיס הערה חריגה:
"הגה"ה, אמר המדפיס שלמה בן לא"א הר"ר מרדכי כ"ץ ז"ל, הנקרא מרדכי צמח. כבר ידעו כל שער עמי ההשתדלות והתשועה הגדולה אשר עשה אדוני אבי ז"ל בענין הגירוש, אשר הוא היה ראש השתדלנים אצל הקיסר, דוכסים ושרים, עד אשר שם נפשו בכפו והלך דרך איטליא עד רומי, והביא כתבי רצון מהאפיפיור אל הקיסר, שהתיר לו את נדרו. אשר בחסד עליון דבריו עשו פרי, שהקיסר שמע לקולו ונכמרו רחמיו עלינו, כי מלך חסיד היה והתעשת לנו. והדברים גדולים ארוכים ורחבים, רק שלא רציתי להאריך, עד כאן".
ר' מרדכי כ"ץ הנ"ל זכה להגנת כמה מגדולי תלמידי החכמים בדורו, בעקבות סכסוך שנקלע אליו (ראו שו"ת רמ"א סימנים טו-טז). סיפור ישועתו נשכח מלב, למעט הערתו של בנו, אך זכה לעדנה כאשר אברהם כהנא פירסם את ספר המופת שלו: "ספרות ההסטוריא הישראלית", ווארשה תרפ"ג, כרך ב. שם, בעמ' 182-179 בו מגולל כהנא את סיפור הישועה [המקור במאמרו של ר' שלמה לוי, בכתב העת ציון שיצא לאור בפרנפקורט תר"ב (1842)]. הסיפור המתואר שם הוא שהקיסר חלם בלילה, שלוש פעמים, שהוא נשבע להגלות את היהודים מממלכתו, ולבסוף הורה כן נגד רצונו. את הפנייה לאפיפיור פיוס הרביעי יזם ר' מרדכי צמח לפי מודל ההתרה של חכם המפר נדר ושבועה, המצוי בתורתנו שלנו. לפי הסיפור ר' מרדכי יצא לדרכו בעיצומו של יום הכפורים, מפאת פיקוח הנפשות.
גם גרץ, בספרו דברי ימי ישראל, והרב זאב יעבץ, בספרו תולדות ישראל, מתייחסים לסיפורו של ר' מרדכי צמח (וטוענים שהיה ממשפחת שונצינו, המדפיסים האיטלקיים המפורסמים). אף אייזנשטיין, בספרו אוצר ישראל, מביא את הדברים. הרב אשר זיו, לימים מהדיר שו"ת הרמ"א, אף מגדיל עשות ומביא את נוסח מצבתו של ר' מרדכי צמח, אך לא מצאתי אישוש לנוסח זה משום מקור אחר.
בהנתן עדויות כה רבות, בין השאר מפי בנו של ר' מרדכי הנזכר, מסתבר שלפנינו גיבור עלום בתולדות עמנו, שנשא את שמו של מרדכי היהודי ואחז בפלכו – הצלה מיד צר. איש אציל זה, מדפיס ותלמיד חכמים, ומפיץ ספרי גדולי ישראל, ראוי להזכר וישתמר זכרו.
(צו תשעו)
