עם מי התחתן מוחמד, תרגום יונתן לתורה, ופרשן חתרן

המתבונן בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל על פרשתנו מגלה שהוא מעניק לנו זיהוי מילולי של נשותיו של ישמעאל. זאת בהמשך לכתוב המתאר את לקיחתה של אשה ממצרים לישמעאל על ידי הגר (בראשית כא, כא). כך הפסוק, ולאחריו דברי התרגום: "וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". והנה בתרגום המיוחס ליונתן כתוב: "וְיָתִיב בְּמַדְבְּרָא דְפָּארָן וּנְסֵיב אִתְּתָא יַת עֲדִישָׁא וְתֵרְכָהּ וּנְסִיבַת לֵיהּ אִמֵיהּ יַת פְּטִימָא אִתְּתָא מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם".
השמות שעולים מהתרגום דומים באופן מפתיע לשתי הנשים החשובות והווכחניות ביותר בחייו של נביא האסלאם, מוחמד. על פי המסורת המוסלמית בתו של מוחמד מרעייתו הראשונה המבוגרת ממנו, חדיג'ה, היתה פאטמה. בת זו חשובה ביותר שכן היא היתה רעייתו של עלי, שסיעתו היא מקור השיעים. עלי נתפס כיורש הבלעדי של מוחמד בעיני מאמיניו, ורק צאצאים ישירם של מוחמד ראויים להיות חליפים במקומו. מכאן שרק צאצאי פאטמה יכולים להיות חליפים אחריו.
מנגד, הדמות החזקה ביותר באסלאם בדור הראשון שלו היה חותנו של מוחמד, אבו בכר, שבתו עאישה היתה האשה האהובה על מוחמד. מוחמד נשא אותה כשהיתה בגיל 9, והיא היתה יריבה פוליטית מרה של עלי, בעלה של פאטמה, שנפטרה בעטייה של אלימות מצדו של אבי עאישה, אבו בכר.
עאישה זו, שהיתה ידועה כחצופה וסוררת (לגלגה על רעייתו הראשונה של מוחמד, חדיג'ה, שהיא זקנה בלי שיניים; יש המזהים את עדישא של התרגום דווקא עם חדיג'א, מה שהופך את מוחמד להיות אדם שנושא את רעייתו ואת בתו ממנה; עמד על הזיהוי הכפול רד"צ הופמן בפירושו המופלא על אתר), התחבבה על מוחמד, והיא המקור החשוב דווקא לנו היהודים, בשל טענתה שהמסע השמיימי החשוב של מוחמד, שבו קשר את בהמתו המשונה "אל בוראק" באזור הכותל, לכאורה, וזכה להתגלות על ההר, לא היתה ולא נבראה כמאורע ממשי, אלא היתה כולה התגלות נבואית בלבד. בכל מקרה, אליבא דעאישה הטענה המוסלמית על הר הבית ומקום המקדש תקפה בדיוק כמו הזיותיו של בעלה – חלום ותו לא.
העובדה שהתרגום מייחס לישמעאל שתי נשים בשמות כה קרובים לשמות שבסביבת מוחמד מלמדת על זיהוי מסויים בין ישמעאל למוחמד (זיהוי שמקובל להניח שמוחמד עצמו, כאשר שמע את ספורי התנ"ך מהיהודים בחצי האי ערב, חיבב ואימץ לעצמו), מלמדת שקטע זה, לכל הפחות, נכתב זמן רב אחרי שמוחמד פעל את פעולתו בחצי האי ערב. ממילא, מוחמד, שמת בשנת 632 למניינם, קדם לקטע המדרשי הזה. מכאן ברור בעליל שלא יתכן שיונתן בן עוזיאל הוא המחבר של התרגום, שהרי תנא קדמון זה חי בזמנו של הלל הזקן, מורו ורבו, לפני כמעט אלפיים שנה!
מכאן שהתרגום שלפנינו איננו קשור ליונתן בן עוזיאל בשום דרך (ישנן ראיות נוספות לענין זה), וכך גם צריך להתייחס אליו, חרף חשיבותו ותרומתו הדרשנית. יצויין שהשם עדישא=עדישה, שם האשה הראשונה של ישמעאל המוזכרת כאן, מופיע גם במדרש מאוחר המכונה "שכל טוב".
מעניין לשים לב לנסיון של התרגום לעדכן את דמותו של ישמעאל. בעשותו כן דווקא כאן יש משום קריאת תיגר והתרסה כנגד המסורות המוסלמיות המופיעות בקוראן המייחסות לישמעאל את מעמד הבן הנבחר וממשיך דרכו הרוחנית של אברהם אבינו ע"ה. הנה, קובע לנו התרגום שאת נשותיו המובחרות קיבל ישמעאל מאמו, אחרי שאביו שילח אותו מאמו, בעודו שוכן בגלות. יתר על כן, לא מצאנו מעולם שאברהם שיקם את יחסיו עם ישמעאל, ומכאן חיזוק נוסף למגמת המתרגם-פרשן כאן.
עוד חשוב לציין שהמתרגם בחר לשבץ כאן את עאישה, הנחשבת האשה החביבה על מוחמד, כאשה רעה שהיה צורך לגרשה (כך הבין השכל טוב הנזכר לעיל), ואילו האשה עימה נותר ישמעאל היא דווקא ביתו. יתכן שיש בכך משום רמז של גנאי לכך שמוחמד נשא את כלתו (חרף איסור מפורש בקוראן על כך), זינב בת ג'חש, אשת בנו זיאד. זאת ועוד, לא היה זה החטא היחיד בנשואיו עימה, שכן היא היתה רעייתו החמישית, בעוד הקוראן אוסר על נשיאת יותר מארבע נשים (יש להבחין בינה לבין זינב בת חוזיימה, אותה "נשא" מוחמד אחרי שחייליו רצחו את בעלה).
דומה שהמתרגם, שהיה זהיר מאוד בלשונו, רמז כאן לבעייתיות של מוחמד מבחינה אישיותית ומשפחתית, בדרך עדינה וחתרנית. הגדיל ר' צבי הירש חיות שקבע כי יתכן שלמוחמד היתה עוד אשה ושמה פאטימה, רק שמרוב נשים אבדנו את הספירה…
בעל ה"מאור", ר' מאיר אמסל, שבשו"ת המאור דחה מכל וכל את הנטיה לאחר את התרגום שלנו לתקופה כה מאוחרת, וטען טענה הפוכה. לדעתו, השמות המקוריים של נשות ישמעאל אכן היו עדישא ופטימא, ושמות אלה היו במסורת אצל הערביים, ולימים כאשר מוחמד ביקש לעשות עצמו נביא, כיוון דווקא לשמות אלה. הווה אומר, לא שהשמות לקוחים מסיפור מוחמד, אלא שמוחמד ביסס על שמות אלה את שמות בני משפחתו.
דומה שזו סברה רחוקה וקשה לעיכול, אך מכל מקום הסוגיה המרתקת נועדה, לענ"ד, לבסס את דחיית ישמעאל של אז ושל היום מירושת הארץ ומירושת אברהם בכלל.
(וירא תש"פ)