הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש תחום אתיקה ברבני צהר)פורים מאפשר לנו לפגוש את ההיבטים החיוביים שאלכוהול מסוגל לחולל בליבות בני אדם – החוויה המשחררת, המשמחת, המפגישה עם תחומים אחרים בנפש, היפוך הלב ופתיחתו וכדו'. בד בבד, אנו נתבעים לזכור את הצד האפל של האלכוהוליזם. המומחים חושפים אותנו להיקף העצום של התופעה, למשמעויות החמורות של ההתמכרות, ולתוצאות האיומות של החיים בניסיון להטביע את היגון בבקבוק, ו"לגלות שהוא יודע לשחות". הם גם מלמדים אותנו על הקושי העצום להתמודד עם התופעה, בעיקר בשל שני עניינים: ראשון בהם הוא האופי הממכר של האלכוהול, וככל מאבק בהתמכרות – הוא קשה מאוד, ומסובך מאוד להיגאל משלטון החומר הממכר; שני בהם הוא העובדה שבניגוד מסוים (אם כי לא מוחלט) לסמים – אלכוהול אינו מוגדר מעצם מהותו כדבר שלילי. מתיחת הגבול בין הופעותיו החיוביות – למן הקידוש ועד "אמירת לחיים" החסידית, ולמן פורים ועד היותו חלק בלתי נפרד מסעודה חגיגית – ובין הופעותיו השליליות מסובכת מאוד, ובשל היות האור והצל משמשים בו בערבוביה, קשה יותר להבחין במדרון המוליך את האדם אל התהום הנפשית הנפערת בו. בהתווסף כל ההתרחשויות הנפשיות של הונאה עצמית ואמון מוטעה אך בלתי מעורער ביכולת להפסיק – אנחנו בבעיה גדולה. אנו מכירים את חלחול התופעה לגילאים צעירים יותר ויותר, וזה לעצמו מהווה התראה חמורה.
הניסיון החוקי למניעת מכירת אלכוהול מסוגל לחולל הצלחה חלקית בלבד. אמנם, הוא מקשה מעט על קניית אלכוהול על ידי צעירים, ואף משדר על החומרה שהחברה רואה בתהליך זה, אולם אין בידו לחולל פלאות, בשל אין ספור הדרכים שבהן ניתן לעקוף אותו. בכלל צריך להתרגל לכך שמסגרת טכנית אינה מסוגלת לעשות הרבה – לא בניסיונות ההתמודדות עם חולאי הסמארטפונים, ולא באלכוהול. מסגרת לעולם אינה פותרת בעיה. היא מאפשרת התמודדות טובה יותר עימה, אולם היא לא מבטיחה דבר. המעגל היותר קרוב הוא הניסיון לחשוף את הנזקים העצומים של האלכוהול – בין כשמדובר בצעירים שניתן עדיין למנוע את התמכרותם, ובין כשמדובר במבוגרים, שתהליך הגמילה מחייב בראש ובראשונה התייצבות מול האמת המרה, וניפוץ כל דברי השקר העצמיים הנאמרים על ידי האדם כלפי עצמו. גם כאן, מלמדים המומחים, יש משמעות גדולה לדרך זו, ובד בבד הצורך החיוני הוא להכיר במגבלות השפה המדוברת מן החוץ אל הפנים, ולעתים היא אף יוצרת בניגוד לרצונה אתגר גדול יותר להתנסות דווקא באותו דבר שמזהירים ממנו.
כמו בנושאים אחרים מגוונים – בסופו של דבר מגיע שלב ההתמודדות לאדם עצמו, ולצורך שלו לחלץ מתוך עצמו את הרצון, ההנעה הפנימית, הכוחות והבחירה בטוב כמו גם המאיסה ברע. זה נכון ביחס לכל התופעות השליליות בחיינו, קשה הרבה יותר כאשר עוסקים בסוגיית האלכוהוליזם, אך נתבע מכל מי שמבקש להציל את חייו, עתידו, משפחתו ועולמו הפנימי. גם כאשר אנו עוסקים במניעה – ביסודו של דבר, ככל שהאור שימלא את ילדינו, יכולת הדיבור והשיח העמוק ללא השחרור שבאלכוהול, אתגרי החיים המרתקים וכדו' ינכחו יותר בחייהם, כן תיווצר המעטפת שתסייע בעדם להחליט שהם לא חוצים את הגבול, שממילא אינו חד ויציב. התנאי הראשון הוא להכיר בכך שאנחנו בבעיה, בהיקפים גדולים מידי, ולא להניח לה, שמא נטבע במצולותיה, "וכל המשתכר הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו ואם נשתכר בפני עמי הארץ הרי זה חילל את השם…" (רמב"ם הלכות דעות).
(שמיני תשעו)
