הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')כיצד אפשר לשמוח בפורים כשאנו מלאי כאב על החטופים, רואים לנגד עינינו את הפצועים, עטופים בענני דאגה לחיילינו ברצועת עזה, עדים לאלפי עקורים, ובליבנו חרדה ליום שבו מצפון תיפתח הרעה? שאלה זו נשאלת ביתר תוקף על ידי מחנכים ומדריכים של נוער וצעירים, שכבר משנכנס אדר מרבים בפריצה של מסגרת, חוק וכן בקהילות שרגילות למסיבות מבדחות וקצת מתהוללות.
לנוער יש לומר "שמח בחור בילדותך". בכל שנה מותר בפורים להרחיב את גבולות הגזרה, אבל לזכור ולהזכיר שיש גבולות כאלה. אולם, אנו המבוגרים צריכים להודות על האמת: שמחת פורים עברה תמורות עם השנים ואימצה מנהגים ממרחבים לא יהודיים. מנהגי התחפושות, דמויות הליצנים וסאטירות ה"פורים-שפיל", יסודם בקרנבלים הנוצריים, המסכות הגיעו מהקומדיה דל-ארטה שהתפתחה באיטליה, וגם הפארודיות הפורימיות ומנהגי שחוק שונים לא מהגמרא הם נובעים (ראו: זהר הנגבי, בתוך: ד. שפרבר, מנהגי ישראל ו), למרות שלכולם ניתנו בדיעבד טעמים מטעמים שונים.
אולם, למרות שמנהגים אלה עברו עיבוד, הרוח היהודית הלכה קצת לאיבוד. עובדה היא שביהדות הספרדית תחפושות ומסכות, סאטירות ופארודיות, רב פורים ו"פורים תוירה" השתוללות והתהוללות – כל אלה כלל לא היו מוכרים. אף ביהדות אירופה רבים מגדולי ישראל ביטאו מורת רוח ממנהגים שונים, אף שבזמנם ובמקומם היו מנהגים אלה שמרניים ומסורתיים ביותר לעומת זמננו.
מהי אפוא שמחה יהודית? "שֶׁהַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת וּבְאַהֲבַת הָאֵ-ל שֶׁצִּוָּה בָּהֶן, עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא…", כך כותב הרמב"ם (שופר ולולב ח, טו). גם שמחת פורים עבודת ה' היא, אך אם חורגים ומפריזים עלולים להופכה לחילול השם. שמחה יהודית יכולה להיות גדולה, אך היא תמיד בלתי שלמה. בחתונה שמים "אפר מקלה בראש חתנים" (ב"ב ס, ב), ובסיום כל חופה, בשיא ההתרגשות והשמחה, שוברים כוס כדי להזכיר את המציאות החסרה. כך לימדונו שני סיפורים בגמרא, על מר בר רבינא ועל רב אשי, שכאשר ראו במשתה החתונות של בניהם שהחכמים שמחים יתר על המידה, שברו כלי יקר ערך כדי למתן את השמחה (ברכות, ל, ב).
השילוב של שמחה ועצב מאפיין את מועדי ישראל. בפסח אנו כורכים מצה ומרור, ליום העצמאות אנו נכנסים במעבר חד מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, ביהדות אשכנז נוהגים להזכיר נשמות בעיצומם של שלושת הרגלים, וכך גם מקיימים יום תענית לפני שמחת פורים. שיבוץ פעולת השבר והחסר באירועי שמחה, והצמדת יום האבל לימי הודיה, מעניקים לנו לגיטימציה לשמחה כנה שאין בה אסקפיזם, לא הדחקה ולא התעלמות מהרע, אלא היא שמחה והודיה על כל הטוב שאירע.
המסגרת, התוכן והאופי של שמחת פורים מתקבלים מתוך מצוות היום, ובהן מגולמת התשובה לשאלה שבה פתחנו: מצוות משלוח מנות נועדה בעיקר להדק את הקרבה, וחשוב לתת למי שחשוב שיקבל, ולאו דווקא למיטב חברינו, ולחזק את אחדותנו בסימן "לך כנוס את כל היהודים".
מתנות לאביונים עומדת בראש סדרי העדיפויות של פורים, כדברי הרמב"ם: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשילוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים…". השנה נוספו ישראלים רבים למעגל הנצרכים לסיוע ולתמיכה, בהם נפגעי מצב המלחמה.
משתה ושמחה, מן הראוי שיהיו עם פחות רוח שטות ויותר חיבור לאמונה. לדברי הרמ"א, ראוי להקדים לה קצת לימוד תורה (תרצח, ב), וכיום מתאים לפתוח אותה, וכן כל אירוע או מסיבה, בפרק תהלים ובתפילה להשבת החטופים, לשלום החיילים ולרפואת הפצועים.
"על הנסים" היא הודיה מתוך ראיית הטוב גם בימים של מכאוב, כשנס של הצלת עם ישראל מכליה, מחזק אמונה ותקווה שגם בזמננו יתרחשו נסי הצלה.
קריאת המגילה, מגילת ההסתר, ממחישה כיצד ה', שלא ממש התגלה, היה נוכח בכל התרחשות ובכל פינה. בימים של הסתר פנים, אנו מקבלים ממנה אמונה והשראה שמצבנו יכול להתהפך לטובה.
לאורך ההיסטוריה יהודים ידעו תקופות קשות, ובכל זאת קיימו את מצוות פורים ושאבו מהן השראה. האדמו"ר מפיאסצנה, הרב קלנימוס קלמיש שפירא, כתב בגטו ורשה שבפורים אף אם האדם "בשפלות ובשבירת הלב והמוח, וכל רוחו נרמס, צריך איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל ליבו" (אש קודש, פורים ת"ש).
אין להתעלם מהכאב ומהדאגות, אולם גם כשהשמים עוטי ערפל עלינו להפיק אור נעים, להודות לה' על ישועת פורים, וממנה נשאב כוח ותעצומות ותתחזק מדינת היהודים.
