הרב שי פירוןהעולם העכשווי מציע לנו חיבורים עמוקים שבין גוף לנפש, בין פנים לחוץ. אחת הגישות הבולטות היא ה – mindfulness, "קשיבות", המוגדרת כמודעות והתבוננות במתרחש, רגע אחר רגע, ללא שיפוט ועם קבלה. מחקרים רבים תומכים ביעילות האימון הקבוע בקשיבות להפחתת מתחים, חרדות, כאבים כרוניים, דיכאון, שחיקה, הפרעות שינה ועוד.
המדע והפילוסופיה מטפלים בבעיה הפסיכו פיזית. לראשונה, היא נוסחה על ידי רנה דקטרט, אבל יש לה ביטויים קודמים ורבים בפילוסופיה מזרחית ובפילוסופיה הקדם – סוקראטית. גישה אחת, הדואליזם, רואה הפרדה בין גוף לנפש ואילו השנייה, המוניזם, סבורה שגוף ונפש חד הם. לפרופסור ישעיהו ליבוביץ שעסק בנושא במחקריו הייתה עמדה דואלית שמרנית. לטענתו, לעולם לא נוכל ליישב את הבעיה וכל שנותר הוא להסיק ש: "אנו מבינים שלא נוכל להבין".
דומני שסדר היום של המאמין מצביע על תפיסה מוניסטית מובהקת. פרשת השבוע, תזריע (וגם חלק מפרשת השבוע הבאה, מצורע) מפליאה בחיבור שבין גוף לנפש. הביטויים החיצוניים של הגוף אינם אלא ביטוי לתהליכים פנימיים עמוקים. חובת הטהרה לא באה רק מפני גילויים חיצוניים והפרשות של הגוף, אלא בעיקר מפני שהם מצביעים על תהליכים עמוקים המתרחשים בישות השלמה שנקראת 'אדם'.
כבר מראשית הבריאה, מבקשת התורה להדגיש את חיבור הגופנפש: "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה". הביטוי נפש חיה מדגיש את החיבור שבין גוף (=חיה) לנפש.
כך, ביקש הרמח"ל לראות בעין ביטוי פיזיולוגי ורעיוני כאחד: "כי הנפש יכולה לראות מה שבחבית ומה שבתוך הכותל, שהעין הגשמי אי אפשר לו מפני דרך ראיתו, שאינו יכול להגיע אליו אלא מה שיכול לפי הגבול…" (דעת תבונות סימן קפ"ח).
עם פקיחת העיניים אנו נושאים תפילה: "מודה אני לפניך…שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". זהו ביטוי מובהק לחיבור המחודש שבין הגוף לנפש. אבל ביטוי מובהק יותר לעניין נמצא בברכת 'אשר יצר'. התפילה מסתיימת במילים:"רופא כל בשר ומפליא לעשות". הרמ"א (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ו') כתב: "ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי". כלומר הפלא הגדול במעשה הבריאה הוא חיבור הגוף והנפש.
לתפיסת עולם זו השלכות רבות. היא מלמדת אותנו שאל לנו להזניח את הגוף. שמירה עליו היא שמירה על הנפש. זו אחת הסיבות שבגינה הרחיב הרמב"ם בהלכותיו לבאר את הזמן הראוי לשינה, דרכי האכילה, ועוד מענייני שמירת הגוף. אין יכולת להפריד בין השניים. הגוף מדבר את הנפש, הנפש מדברת את הגוף. חכמים מסבירים את הקשר העמוק באמצעות משל נפלא: "גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד? גוף אומר: נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני – הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו – הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה, אמשול לך משל, למה הדבר דומה: למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס נאה, והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס. בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות נאות היכן הן? – אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? – אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות? מה עשה – הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צ"א עמוד א').
לדעת הרב פינקוס, זו משמעות השם 'אדם': " מיהו האדם הנברא בצלם, הנושא בתוכו את דמות וצלם אלקים? המילה 'אדם' מורכבת מ-א' ומ-דם. הדם הוא משכנה של הנפש (ויקרא יב, כג), מסמל את החיים וההויה הפיזית של האדם. א'- אלופו של עולם – המציאות והנוכחות האלוקית המפעמת בתוך הווית האדם. שמה של האות 'אלף' בחילוף אותיות = פלא. המציאות האלוקית הנוכחת בתוכנו היא מופלאה (מופלא בעברית = מכוסה). היא אינה ידועה ומתוחמת לכתחילה" (הרב פינקוס, ל"ג-בעומר).
לפעמים יש הרואים בטיפוח הגוף, בטיפול בנפש, סתירה לחיים רוחניים. פרשיות אלה, מבקשות מאיתנו להדק את הקשר שבין ההופעות השונות של החיים, להבין שכל אחת מהן תלויה ותורמת לחברתה.
(תזריע תשעו)
