הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)שבת פרשת החודש היא האחרונה מבין ארבעת השבתות המיוחדות, אשר חלה בסמוך לראש חודש ניסן (מגילה כט א). בשבת זו מוציאים ספר תורה שני ובו קוראים למפטיר את פרשת החודש: "ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות פרק יב א). פרשה זו נאמרה במצרים בערב ר"ח ניסן של שנת היציאה מצרים, ובה הצטוו ישראל לקדש את החודשים ולהתכונן לפסח וליציאת מצרים. "נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו: כזה ראה וקדש! וכיצד הראהו והלא לא היה מדבר עמו אלא ביום וכו'? אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו והראהו עם חשכה" (רש"י שמות יב ב).
מצות קידוש החודש על פי הירח, מוטלת על בית דין המייצג את עם ישראל כציבור, ולא על היחידים (ראש השנה כה ב). על פיה הם קובעים את לוח השנה העברי ואת התאריכים של המועדים עבור כל עם ישראל.
כיוון ש"זו מצוה ראשונה שצוה הקב"ה את ישראל על ידי משה" (רמב"ן שמות יב ב), שאל ר' יצחק מדוע לא פתחה התורה במצוה זו אלא בפרשת בראשית, בבריאת העולם: "'החודש הזה לכם'. אמר ר' יצחק: לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם ולמה התחיל מבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (ילקוט שמעוני שמות יב רמז קפז).
האם העובדה שזוהי המצווה הראשונה בתורה יכולה ללמד אותנו על חשיבותה ומשמעותה? "וצריכין אנו ליתן טעם עוד, למה התחיל כל המצות בקידוש החודש?" (כלי יקר שמות יב ב). האם יש משמעות להקדמת ספר בראשית וסיפור הבריאה למצוות קידוש החודש וקידוש הזמנים? וכן האם יש קשר בין "בראשית" ל'ראש' ו'ראשון' של קידוש החודש?
בריאת העולם היא נקודת ההתחלה של המסגרת הפיזיקאלית לעולם "זה יום תחילת מעשיך" בה נוצרו שני מימדי היסוד של המציאות הפיזיקאלית: המקום והזמן. "'בראשית' – בתחילת הזמן, והוא רגע ראשון בלתי מתחלק, שלא היה זמן קודם לו״ (ספורנו בראשית א א). שני המימדים של העולם הפיזי, המקום והזמן תלויים האחד בשני: "כי הזמן והמקום ענין אחד כאשר ידוע למבינים" (מהר"ל תפארת ישראל פרק כו). "כי הזמן והמקום שייכים ומתייחסים זה לזה" (דרוש על התורה למהר"ל).
הזמן והמקום הם התווך והמסגרת שבה מתקיימים התהליכים הפיזיים. לשני המימדים הללו נוסף המרכיב השלישי – מציאות החיים והקיום האנושי, בבחינת "עולם (מקום) שנה (זמן) נפש (חיים, אדם)" (ספר יצירה פרק ו').
בר"ח ניסן מתחילות ההכנות ליציאת מצרים בי"ד, ועליית עם ישראל על במת ההיסטוריה. מצוות קידוש החודש בשלב הזה היא ציון תחילת ההשפעה של הממד המטאפיזי של הזמן, על העולם הפיזי. עם ישראל פועל בעולם את הפעולה המטאפיזית, שמחוברת למסגרת הפיזיקאלית, המוגבלת. הפעולה הראשונה היא על המימד הראשוני של העולם הפיזי – הזמן. "ישראל דקדשינהו לזמנים" (ברכות מט א). עם ישראל מקדש את הזמנים. קידוש הזמן אינו רק קביעת התאריך המוסכם אלא גם הכנסת המימד המטאפיזי לזמן.
הממד הפיזי של הזמן הוא טכני אילם, מוגבל ומגביל, המימד המטאפיזי של הזמן הופך את המוגבל הפיזי למציאות שמתרחבת לאינסוף, להעלאת העולם המטאפיזי לעולם של קודש, ערכים ותוכן. "עד שיש ביד כל אחד מישראל לתן כח-קדושה מצדו אל היום, לקדש את היום וכו'. תוכן החול איננו כי-אם מסוה המסתיר, הפועל תעלומה על כל זהר-האורה של החיים הנחמדים והחביבים, שבנועם-ד' המה מפכים והולכים במלא-עולמים, במלא- נשמות, ובמלא-חיינו פנימה. הקודש בא במועדו ומסיר את הצעיף, מגלה פני הלוט, והאורה הקדושה בכל חמודותיה, הנה נראה, מלבבת היא אותנו, בנעימות-שיחיה, מרוה אותנו נחת משד תענוגיה, והננו מתענגים על ד' ועל טובו" (עולת ראיה ח"ב הגדה של פסח עמ' רנ"ד).
על כן: "כל המענג את השבת (קדושת הזמן) נותנין לו נחלה בלי מצרים (ללא גבולות)". (שבת קיח א).
זה הקשר שבין הראשית של "בראשית" בריאת העולם ותחילת הזמן, לבין הראשית "ראש חודשים" של ניסן.
(תזריע תשעו)
