מדרג כישורי המנהיגות

הקמת המשכן היתה אחד מה'פרויקטים' הלאומיים הראשונים בהיסטוריה של עם ישראל. היו בו שילוב של היבטים רוחניים עליונים, עם היבטים טכניים של בניה והקמה, והיבטים מנהיגותיים ניהוליים וארגוניים. היו בו אומנויות ייחודיות של בעלי מלאכה ושותפות של כל עם ישראל. בצלאל נבחר לנצח על המלאכה. הגמ' לומדת מבחירתו של בצלאל 'בניין אב', כיצד יש לבחור מנהיג בעם ישראל: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכין בציבור, שנאמר: 'ויאמר משה ראו קרא ה' כשם בצלאל וגו". אמר לו הקב"ה למשה: משה, הגון עליך בצלאל, אמר לו, רבש"ע, אם לפניך הגון לפני לא כל שכן, אמר לו: אף על פי כן, 'לך אמור להם לישראל וכו", אמרו לו: משה רבינו, אם לפני הקב"ה ולפניך הגון לפנינו לא כל שכן" (ברכות נה א). הגמ' מתארת מעין 'משאל עם' על התאמת בצלאל לתפקיד. מה המשמעות לשאלת דעתם של משה והעם, לאחר שבעיני ד' בצלאל ראוי להנהגה? האם רק כדי שיהיו מעורבים בתהליך?! (אורח מצוה חו"מ סי' ב), או שיש בכך ללמדנו על בחינה של כישורי הנהגה שונים? ומדוע דווקא הבחירה בבצלאל הפכה להיות מודל לבחירת מנהיגים בעתיד?
הרב קוק זצ"ל מבאר ששלשה סוגים של כישורי הנהגה נדרשים למנהיג: הראשון- אישיותו והמוסר הפנימי שלו. השני- יכולתו להתוות יעדים ולתכנן את השיטה האופטימלית להשיגם. השלישי- כריזמה ויכולת להוביל את הציבור: "הפרנס אף שעיקר יתרונו צריך שיהיה במעלות פנימיות, שאב לכולן הוא, טהרת הלב וקדושת המעשים, הנובעים מקדושת הנפש ומדותיה הפנימיות… אמנם גם מעלות וכשרונות המוניות (ציבוריות, א.ש) צריך שלא יחסרו לו, כדי שיהיה מוכשר להנהיג את הציבור בדברים ודרכים המתקבלים עליהם… אמנם המעלות בכללם שלוש הנה, האחת, הקדושה הפנימית וזך הנפש הגלוי רק לפני בוחן כליות ולב. השנייה לה היא החכמה העמוקה הגדולה שראוי שיעוטר בה פרנס הדור כדי לנהל בתבונת כפים את עדתו… והמעלה השלישית היא השלמות ההמונית, כמו איש תואר ובעל קומה, צח הלשון הלוקח נפשות בחן מדברותיו" (עין אי"ה" על ברכות חלק ב', עמ' 262, אות כ"ח).
על כל אחת משלוש התכונות יש להתייעץ עם מי שנחשף לה ויכול להעיד עליה. על האישיות הפנימית, יכול להעיד רק הקב"ה. על המנהיגותיות, מקצועיות, רק מנהיג בעל יכולת הבחנה כמשה רבנו, ועל הכריזמה, העם. זאת הסיבה שהתהליך כולל התייעצות עם כולם.
ראוי שלמנהיג יהיו את שלושתם: "אמנם, אימתי תהיה הדרכת התפרנסות שלמה והגונה, בזמן שכל אחת מן המעלות תופיע על ערכה הראוי לה, ויהיה העיקר הגדול השלמות האלוקית, צדקת הפרנס וחסידותו האמיתית. השנייה לה, מעלת החכמה היתירה. והשלישית, המעלה ההמונית החיצונה, אז תהיה המעלה הנמוכה טפילה אל המעלה הרוממה ממנה, ותצליח הפרנסות להנהיג את הציבור בדרכי הטוב והחיים. אמנם כשיתהפכו הסדרים, ויעשה העיקר המעלות החיצוניות הנובעות מהמלכת הציבור, ואחריה מעלת החכמה היתירה, ואחריה מעלת החסידות וקדושת הצדק באחרונה, אז תסלף הפרנסות את דרכיה" (שם).
מדרג בחינת התכונות צריך להיות לפי סדר הקדימויות הזה. מנהיג שעיקר מנהיגותו מתחילה מן הכריזמה והחיצונית שלו, והיא עיקר כוחו, ושני הכישורים הנוספים משניים לה עלול לקרוס בשעת מבחן. סדר הקדימויות הרצוי הוא, שעיקר בניין המנהיגות מתחיל מן האישיות הרוחנית והמוסרית הפנימית של המנהיג, וממנה נובעות שתי התכונות הנוספות: החכמה, התוויית היעדים והדרכים להשגתם, והכריזמה.
(תרומה תשעט)