מיהו המנהיג היהודי האידיאלי?

'ישראל לפני הכל!' – סיסמה זו נכנסה לחיינו הציבוריים רק לפני שנתיים. אבל מאז עברה עלינו שנה אינטנסיבית ושונה של מגיפת קורונה, ששיבשה את שגרת חיינו. עברנו כבר שלושה סגרים, ובינתיים גם הספקנו לעבור שלוש מערכות בחירות. נדמה שלא שנתיים עברו אלא עשור! כעת ניתן להסתכל אחורה בפרספקטיבה ולבחון האם סיסמת הבחירות הזו אכן ביטאה תפיסת עולם אמיתית וכנה של מנהיגות אחרת ששמה את את עם ישראל לפני הכל, מתוך ענווה והתמסרות והנחת האגו בצד, מנהיגות שרודפת אחדות ופיוס לאומי ופועלת לריפוי החברה הישראלית, או, שמא, זו היתה רק סיסמת קמפיין שנולדה על שולחנות הקריאייטיב של משרדי הפרסום כדי לקנות את לב הציבור, ולגרוף עוד חופן של מנדטים.

הצירוף המיוחד של שבת תצווה עם חג הפורים, מחבר בין המנהיגות של משה רבנו למנהיגותם של מרדכי ואסתר. אצל משה רבנו מצינו את שורשיה של תפיסת המנהיגות ביהדות שמבקשת 'לשים את עם ישראל לפני הכל'. פרשת תצווה – חלק מפרויקט הקמת המשכן בהנהגתו של משה רבנו, פותחת בציווי של מנהיג: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז ב). "אמר הקב"ה למשה מלך עשיתיך. מה מלך עמו עושין גזרתו אף אתה גוזר עליהן והן עושין" (תנחומא תצוה ו). אולם שלא כמו מלכים שפוקדים מלמעלה ומטילים את המשימה על הכפופים להם ואינם מטריחים את עצמם לעסוק בה, משה עוסק בכך בעצמו:"'ויקחו אליך' –שיביאוהו לפניו והוא יראנו" (רמב"ן שם). ככלות הכל בפרשה זו שמו של משה, המלך המצוה, אינו מוזכר כלל (מושב זקנים שם ועיי"ש תירוצו). ושמא יש לומר שמשה אינו כמנהיגים ששמים עצמם במרכז, הוא את העניין הכלל ישראלי של המשכן לפני הכל. עם כל גדולתו וחשיבותו העצמית, ותפקידו ההיסטורי, גדולה היתה ענוותנותו: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב ג). רק ענווה, התמסרות והנחת האגו בצד, מאפשרים לשים את הענין הכלל ישראלי לפני הכל.

חז"ל דימו את מנהיגותו של מרדכי למנהיגותו של משה רבנו: "'איש יהודי היה בשושן הבירה' – 'איש' מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו דכתיב: 'והאיש משה עניו מאוד', מה משה עמד בפרץ וכו' אף מרדכי כן וכו' (אסתר רבה ו, ב). "עד כאן פירש משה נחשב 'איש', כי שם 'איש' נאמר על מי שהוא זריז מאוד מאוד וכאשר בא פרצה אחת והוא עומד כנגד זה בכח שלו זה נקרא 'איש' כמו שעשה מרדכי שעמד בפרץ לכך נקרא: 'איש יהודי'" (מהר"ל  אור חדש קט).

גם מרדכי שם הצידה את כל ענייניו האישים ושם את גורלו של עם ישראל לפני הכל, הגם שלא זכה להכרת תודה מכל העם: "'ורצוי לרב אחיו'-מלמד שאין אדם יכול להוציא ידי חובתו לכל העם. שהרי לא נמצא טוב לישראל כמרדכי וכתוב בו רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו, והוא "היה דורש טוב לכל עמו" (לק"ט אסתר י ג).

גם הוא הצטיין בענווה: "ורצוי לרב אחיו – והנה הזכיר הכתוב גודל מעלתו וענותנותו כאשר הזכיר כן על משה אדונינו". (אבן עזרא אסתר שם)

זהו מודל המנהיגות היהודית האידיאלי: "כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית, מרגיש הוא יותר את הערך הגדול של הרבים, הציבור מתחיל להיות חי בתוכיותו, בלבבו ועומק רצונו הוא מרגיש את הצרכים הרבים של הציבור, את גודל הערך של החיים, המפעמים בכללות הציבור, והוא עומד כולו לעיני רוחו כדמות חטיבה אחת, הוא מרגיש את המציאות הממשית של הציבור, ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין קץ. "ואז הרי הוא מתעלה להיות מנהיג ציבורי אידיאלי, מחשבותיו מתקדשות בקדושת הרבים, ומוסרו מתעלה להיות צדיק לרבים". (אורות הקודש ח"ג עמ' קנ"ה).

(לע"נ אימי מורתי מרת נחמה בת ר' מאיר הלוי במלאת ארבע שנים לפטירתה)

(תצווה-פורים תשפ"א)