הזדמנות להתעוררות כפולה

פרשיות טומאה וטהרה שייכות לתחום ה"חוקים". חוקים אלה אינם יכולים להיות מובנים בשכל האנושי, והם אינם ניתנים לתרגום. אמנם, במשך הדורות נעשו ניסיונות לקרב את היחס המיוחד לגופו של האדם וטהרתו אל השכל האנושי. ידועים בעיקר דברי רבי יהודה הלוי שקישר בין כל מושגי הטומאה אל המוות, וראה במצוות ההרחקה מן הטומאה את היחס הנכון והראוי אל החיים. על אף העובדה שדתות נמשכות אל המתים, כיוון שהמתים מהווים מעין "מתווך" בין מציאות חיינו לבין העולם הבא, מלמדת תורת ישראל כי תשומת הלב חייבת להינתן אל החיים, ואנו מצטווים להתרחק מהמוות. למעלה מכך, ככל שאדם מחובר יותר אל החיים, כמו הכהנים העובדים במקדש וקרובים לעץ החיים ממש, כך חובת ההתרחקות מהמוות גדולה יותר. תורתנו תורת חיים היא. על כן, הטומאות כולן קשורות בהתרחקות מהמוות – טומאת מת (שאינה מופיעה בפרשתנו), טומאת שרצים טמאים, טומאות היוצאות מגופו של אדם שכולן קשורות בתחומי ההפריה והחיים שלא באו לידי מיצוי, וכן שאר הטומאות.
יפים וקרובים דברי ראשונים אל הלב, ומשמעות עמוקה של תורת חיים מצויה בדבריהם. אף על פי כן, מידי היות תחומים אלה "חוקים" לא יצאנו, וכך יש להתייחס אל מצוות אלה. ריבונו של עולם פתח שערי שמיים לא רק לדברים שאנו יכולים לקלוט על פי השכל, כי אם גם למצוות הידועות רק לנותן התורה. ישנה מערכת שלמה של מצוות בהן נדרש האדם לפנות את שכלו, הבנתו, רגשותיו ותחומים אחרים הקיימים בו, כדי שדבר ד' ייכנס לתוכו, והוא יעשה את רצון הקב"ה ללא המסננת וללא התרגום לעולמו השכלי. זהו חלק בלתי נפרד של יחסי אדם וא-לוהיו: יש תחומים בהם הקב"ה מעצים את ההבנה ואת השכל האנושי, ודבריו משתלבים היטב בעולמו המוסרי והרוחני של אדם; יש תחומים בהם הקב"ה קורא לאדם לפתוח חלל בתוך עולמו הפנימי, ולדחוק לצדדים את הביקורת השכלית מפני הרוח האלוקית הגדולה הנמסרת לנו בעולמה של תורה. כאלה הן מצוות הטומאה והטהרה.
לא נותר לנו הרבה מהן. למעשה, הטהרה המתחייבת מן התורה בזמן הזה קיימת רק בשני תחומים. ראשון בהם הוא לפני העליה להר הבית (כמובן שרק למקומות אליהם מותר להיכנס על פי ההלכה) שלפניה מתחייב כל אחד ואחת לטבול כראוי, עם כל ההכנות הנדרשות. התחום השני הוא הריטואל הקבוע של טהרת המשפחה, אותה נושאות הנשים באחריותן, ומקדשות את הבית הישראלי בשמירה קפדנית על חוקי הא-לוהים ועל תורותיו. בשני מקומות אלה אנו מקיימים את החוק הא-לוהי כפי שנצטווינו, וזוכים למלא את החלל שיצרנו בדבר ד' ובשמירה נאמנה על מצוותיו.
פרשיות אלה אפוא הן הזדמנות להתעוררות כפולה ולתיקון של ממש. התעוררות ראשונה ממוקדת, והיא ההתעוררות לשמירה קפדנית על טהרת המשפחה. שבת זו צריכה להיות שבת תיקון ותשובה בתחום טהרת המשפחה. אף שקשה מצווה זו לקיום אנו נתבעים לחדש את המחויבות המתמדת לה, ולתקן את הטעון תיקון במקום שהיה רפיון. טוב לתקן שיעורים בטהרת המשפחה בכל מקום שהדברים רופפים; טוב להדריך חתנים וכלות כראוי; טוב לבני זוג לקבל על עמם מחדש בפרשה זו להקפיד על כל פרטי הלכות טהרת המשפחה – כל אלה הם חובה של ממש, שהרי אין איש ואישה עולים מטומאתם, בין מול הר הבית ובין מול ביתם הפרטי, אלא בטבילה כדת וכדין במקווה כשרה על כל דקדוקיה. התעוררות זו תביא בשורה של ממש גם לתחומים אחרים בהלכה שהם "חוקים" – אין אנו מעמידים את הקב"ה לבחינה, ואין אנו מפעילים סלקציה בשאלה אילו מצוות אנו מקיימים ואילו לא. אחת המשמעויות של עבודת א-לוהים היא ההכרה העמוקה שהוא מקור הציווי ואנו נתבעים לעמוד בו, ואחת החוויות העמוקות של עבודת א-לוהים היא קבלת דבריו ועשייתם גם בשעה שאין אנו עומדים על טיבם, שכן דברי א-לוהים חיים הם.
תשס"ו