הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)קהילה יהודית בארץ המאייה
גואטמלה היא מדינה קטנה, יפה וצבעונית. בפי רבים היא זכתה לכינוי "ארץ הקשת בענן" כסימן לצבעוניות נופיה היפים של המדינה ובעיקר הצבעים הססגוניים שתושביה לובשים בבגדי הנשים הרקומים. גואטמלה היא אחת הארצות היותר אינדיאניות שנותרו באמריקה הלטינית כולה, עם רוב תושבי המדינה שהם מגזע אינדיאני. כמעט 50 אחוז מתושביה הם ילידים טהורי גזע, אינדיאנים צאצאי שבט המאייה אשר לא נטמעו באירופאים. כ-40 אחוז הם "מסטיסוס", דהיינו, בני תערובת, של אינדיאנים ואירופאים.
אמריקה הלטינית מתחלקת לשני סוגי מדינות: אירו-אמריקה ואינדו-אמריקה. אירו-אמריקה אלו ארצות שרוב אוכלוסייתן (הלא יהודית), היגרה מאירופה (ספרד, פורטוגל, צרפת, איטליה) לאמריקה הלטינית. בקבוצת מדינות אלו נמצאות ארגנטינה, אורוגוואי וצ'ילה. מדינות אחרות, בהם התושבים הם אינדיאנים, צאצאי אינדיאנים או מעורבים נחשבות לאינדו-אמריקה. במשפחת מדינות אלו נכללות פרו, בוליביה, פנמה וגואטמלה. מעניין לציין שההבדלים בין אירו-אמריקה לאינדו–אמריקה השפיעו גם על קליטתם של היהודים במדינות הללו. שכן בדרך כלל, במדינות היותר אירופאיות באמריקה הלטינית, היהודים השתלבו תרבותית וחברתית וממילא גם רמת ההתבוללות ונישואי התערבות היו בעלייה. לעומת זאת, בארצות בהם רוב האוכלוסייה בעלת תרבות וחזות אינדיאנית, היהודים שמרו יותר על תרבותם ואף על נישואין בתוך הקהילה היהודית.
קהילה קטנה ועלייה לגואטמלה
הקהילה היהודית בגואטמלה היא קהילה קטנה מאד, מיעוט זהיר ביחס לאוכלוסיה. 900 יהודים בתוך 12 מליון תושבים.
בעולם היהודי בתפוצות יש אלפי קהילות יהודיות. הקהילות מתחלקות לקהילות גדולות מאד, (מעל 200.000 יהודים), קהילות גדולות (עד 100.000 יהודים),קהילות בינוניות (עד 50.000 יהודים), קהילות קטנות (עד 2.000 יהודים) וקהילות זעירות (פחות מ- 1.000 יהודים).
הרקע של הקהילה היהודית
על פי מסמכים המצויים בארכיב של האינקוויזיציה המקסיקנית, היו יהודים אנוסים בתקופה הקולוניאלית בגואטמלה (מאה 16). אולם הקהילה היהודית הנוכחית החלה את דרכה במאה ה19, כאשר ראשוני היהודים הגיעו אל אדמתה מטורקיה, סוריה ומצרים בשנת 1870. יהודים נוספים הגיעו מגרמניה וכן מפולין בשנת 1920. חלק היו בדרכם לארה"ב ובהמתנה לוויזה עצרו בגואטמלה כמדינת מעבר ונשארו בה עד היום. לפני השואה ולאחריה הגיעו יהודים רבים מארצות אירופה לגואטמלה וניסו לחדש את חייהם הפרטיים ואת הקהילה היהודית במקום.
היהודים שהגיעו הקימו קהילות ובתי כנסת לפי ארצות מוצאם. בית הכנסת הראשון, "מגן דוד", הוקם על ידי הספרדים. האשכנזים הקימו את בית כנסת "שערי בנימין".
אולם כיום, הקהילות פועלות באופן מאוחד ומשותף כדי לעשות מאמצים לשמר את החיים היהודים במקום.
בבית הכנסת "שערי בנימין" מתקיימות תפילות בכל ימות השבוע ובשבתות, בית הכנסת הספרדי "מגן דוד" מקיים תפילות בשבת וחג ובית כנסת "שערי רפאל", בית כנסת חדש המיועד בעיקר לישראלים, מקיים תפילות בחגים.
הקהילה בגואטמלה עושה מאמצים מרובים לשמור על זהותה ולבנות מסגרות של חינוך יהודי לכל הגילאים. החל מגן ילדים, בית ספר, הכנה לבר/בת מצווה, תנועת נוער וכלה בסטודנטים ובני גיל הזהב.
כנסיה יהודית
למרות חידושה של הקהילה היהודית, סיפורם של האנוסים שהגיעו למדינה במאה ה-16 לא כבה כליל וחותמם נשאר עד היום, דווקא בבניינה של כנסיה הנמצאת בעיר יפה ועתיקה, אשר הייתה בעבר עיר הבירה של המדינה, אנטיגואה.
באחד מביקוריי הגעתי לפתחה של הכנסייה, שם מצוי שער עץ גדול ומגולף עם דמוית וסימנים שונים. בין הסמלים המופיעים בשער מצויים מנורה, כלי המשכן, שולחן ולחם הפנים. מארחיי הסבירו שהכנסייה נבנתה על ידי יהודים אנוסים, וכיון שלא יכלו לבטא את אמונתם ויהדותם, הם החליטו להציג את אשר בליבם, בדרך אומנותית אשר לא כולם ידעו שהם סמלים יהודים.
לפתע, הגיעו שני כמרים אשר באופן טבעי, הניחו את ידם הימנית על פתחה של הכנסייה, נישקו את מקום המשקוף ונכנסו פנימה. קפאתי על מקומי מתוך פליאה והבנתי שיש בכנסיה הזו גם זכר למזוזה. לאחר שהדבר חזר על עצמו מספר פעמים, פניתי לכמרים ושאלתי אותם לפשר המעשה. הכמרים אמרו לי שהם לא יודעים מה הרקע למנהג מיוחד זה, אבל זהו מנהג בלעדי לכנסיה זו. כשהם נכנסו ונישקו את מקום המזוזה, שמתי לב שהם גם לחשו משהו, כששאלתי לפשר העניין הם אמרו שנהוג כאן לומר: "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא"… שאלתי אם הם יודעים מה פירוש המשפט והם אמרו לי שלא. כמובן שלא גיליתי את הסוד. אכן סימנם של האנוסים חי וקיים עד היום.
ולימינו אנו- בגואטמלה ישנה אהדה גדולה לישראל וליהדות במדינה, שכן 59% מאזרחיה הם אוונגליסטים ואוהבי ישראל. ההחלטה האחרונה להעברת שגרירות גואטמלה לירושלים מעידה על כך.
(ויקרא תשעח)
