לתווך את התורה לכ-ו-ל-ם

עלינו ליצור "שפות" שונות וכלים שונים, שבאמצעותם נוכל לתווך את התורה לכלל החברה הישראלית

אחת המצוות שנצטוו ישראל מיד לאחר חציית הירדן היא כתיבת התורה על גבי אבנים: "וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת… וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב". מה נכתב על האבנים? נחלקו בכך הפרשנים. אבן עזרא מפרש בשם הרס"ג, שכתבו רק את רשימת המצוות. לעומתו הרמב"ן סבור שכתבו על האבנים את כל התורה. הרמב"ן היה ער לקושי הטכני של כתיבת תורה שלמה על אבנים: "ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד, או שהיה ממעשה הנסים".

כתיבת התורה על  האבנים בשערי ארץ ישראל דומה לקביעת מזוזה בפתח הבית, וכך כותב אברבנאל: "קיים בזה מצות 'וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך', ולכן ציווה, שכאשר יעברו את הירדן יכתבו את התורה על האבנים, שזה כדמות מזוזה בשער שנכנסים בו".

כתיבת התורה על האבנים מהווה תזכורת לכל מי שנכנס בשערי ארץ ישראל, שישיבתו בארץ תלויה בקיום התורה ומצוותיה. אולם יתכן ויש מטרה נוספת בכתיבה על האבנים. משה מצטווה לכתוב את התורה  "באר היטב", דהיינו בשבעים לשון (רש"י שם). ייתכן ועם כניסתם של ישראל לארץ, היה צורך לכתוב את התורה על האבנים ולחשוף אותה בפני כל העמים שסירבו לקבלה בסיני. יש בכך השלמה של מתן  תורה שהחל במדבר, ששם קיבלו ישראל את התורה לא רק לעצמם, אלא גם כדי לזכות בה את כל שאר העמים. סיוע לכך ניתן למצוא במדרש: "נתן הקב"ה תורה לישראל כדי שיזכו בה לכל האומות" (תנחומא דברים,ג). ושמא, הצורך בשבעים לשון נועד גם בשביל ישראל עצמם. תורה בשבעים  שפות תאפשר לכל היהודים בעולם ללמוד אותה בשפתם. כך תהיה התורה שייכת לכלל ישראל, במיוחד לאחר הגלות ששפת הקודש נשתכחה מחלקים רחבים של עם ישראל. גם הדיינים שישבו בסנהדרין נדרשו לשלוט בשבעים לשון על-מנת שיוכלו להבין היטב את טענותיהם של בעלי הדין ללא צורך בתיווך: "אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי קומה, ובעלי חכמה, ובעלי מראה, ובעלי זקנה, ובעלי כשפים ויודעים בשבעים לשון – שלא תהא סנהדרין שומעת מפי המתורגמן" (סנהדרין יז ע"א).

אתגר דומה קיים גם כיום ביחסינו עם יהודי התפוצות. רבים מהם אינם  דוברי עברית ואף רחוקים מהתורה. מוטלת עלינו החובה לתרגם וגם לתווך את התורה, לכל יהודי התפוצות. האתגר קיים גם בארץ, על מנת שנוכל להפיץ את התורה לאוכלוסייה רחבה גם לאלו שאינם שומרי תורה ומצוות. עלינו ליצור "שפות" שונות וכלים שונים, שבאמצעותם נוכל לתווך את התורה לכלל החברה הישראלית על כל גווניה וחלקיה.

(כי תבוא תשפ"א)