קללה זה דבר רציני

קללה נשמעת לאדם המודרני כמו מושג פרימיטיבי, ששייך לאנשים שמאמינים באמונות טפלות. עם ברכות קל יותר להסתדר. אבל מסתבר שהתורה מתייחסת לקללות ברצינות לא פחותה מאשר לברכות. פרשתנו פותחת במילים "ראה אנכי נותן לפניכם… ברכה וקללה", כאשר שתיהן ניתנות באותו טקס במעמד הר גריזים והר עיבל. גם במקומות אחרים בתנ"ך רואים את כוחן של קללות ואת החשש מפניהן. יעקב חשש מפני קללתו של אביו. בלק שכר את בלעם לקלל את ישראל, ונראה שאלמלא עצר אותו ה' היו קללותיו יכולות להזיק באמת. יהושע קילל את האיש שיבנה את יריחו, וקללתו התקיימה במלואה מאות שנים מאוחר יותר. אין להקל ראש אפוא בכוחה של קללה שמגיעה ממקום אמיתי.
אבל מהי בדיוק קללה? היא יכולה להופיע בצורות שונות. לפעמים היא מתבטאת במזל רע שנלווה לאדם ומסכל את רצונותיו. כולנו יודעים שבחיים לפעמים יש הצלחות ולפעמים כישלונות, אבל יש אנשים שנכשלים יותר ממה שסביר היה להניח שיקרה – בתחום מסוים אחד, או בכלל בחיים. כאשר אדם עושה את מרב המאמצים וההשתדלות, ובכל זאת נכשל פעם אחר פעם, אפשר לראות בכך ביטוי לקללה הרובצת עליו. לפעמים לא מדובר דווקא בכישלון, אלא במציאות אחרת המטרידה אותו ללא הרף, ברמה הפיזית, הנפשית או החברתית. קללות חזקות הן אלה הפוגעות בנקודה הרגישה ביותר באדם, ברצון היקר לו מכל, ומסכלות אותו.
ברכה, לעומת זאת, היא ההפך מכך: הצלחה מעבר לממוצע, מציאות בה הרצונות מתגשמים בקלות, והאדם זוכה לסיפוק ולאושר. גם היא יכולה לחול על תחום מסוים, או על החיים באופן כללי. על כך אמרו חז"ל שהכל תלוי במזל – יש אנשים שמזלם הוא כזה שמביא להם ברכה והצלחה, ויש כאלה שנולדו תחת מזל רע. "מזל" פירושו מערכת ההשפעות הקוסמית שחלה על האדם שלא בשליטתו. האדם יכול לפעול במסגרת אותה מערכת, אבל לא לחרוג ממנה, למעט במקרים מיוחדים.
הנטייה של האדם המודרני היא לראות במציאות שילוב של חוקי טבע קבועים וצירופי מקרים. גישה זו הופכת מושגים כמו ברכה וקללה לחסרי משמעות. אם מישהו נכשל או הצליח, זה לא בגלל השפעה מטאפיזית כלשהי אלא במקרה. התורה מלמדת אותנו להסתכל אחרת על הדברים, ולחפש את הגורם הרוחני שמאחוריהם.
ראה תש"פ