הלימוד הישיבתי – עיון או הלכה?

זה קרה ביום ששי אחד, כשאני אברך צעיר בישיבה. אשתי אמרה לי שבטעות היא ערבבה תבשיל פרווה שהתבשל באותה עת בכלי חלבי עם כף בשרית. 'מה עושים?', שאלה אותי. לא ידעתי מה לענות. אז עוד לא ידעתי את דיני איסור והיתר. 'חמש שנים אתה בישיבה ואתה לא יודע מה לעשות במקרים כאלה?', היא תמהה.
האירוע הזה העמיד אותי בשעתו במצב מאד מביך. ללמוד תורה ידעתי, לקיים תורה לא ידעתי. תוך מספר שנים השלמתי לימודי הלכה, והדבקתי את הפער. אבל רבים אחרים שעוזבים את הישיבה לאחר חמש שנים לא זוכים לכך. האם ייתכן שכבוגרי ישיבה לא ידעו כיצד לתפעל מטבח?
בישיבה תמיד הסבירו לנו שבלימוד התלמוד בעיון אנו רוכשים כלי חשיבה משמעותיים ללימוד תורה ולחיים בכלל. לכן זה לא משנה אם אין היום שוורים שנוגחים פרות, העיקר הוא יכולת העיון והביקורת והחשיבה הישרה, שאנו רוכשים בלימוד. במבט לאחור, אין לי ספק שזה נכון. הכלים שתלמיד רוכש בלימוד התלמוד בעיון חשובים ביותר, והדבר עשוי להיות משנה חיים. אך האם זה אומר שלא צריך להיות ללימוד הזה קשר לחיים המעשיים? דומה שיש להרהר בדבר.
אכן, חשוב לרכוש כלים, אבל לא ייתכן שבמהלך לימודיו תלמיד ישיבה רק ירכוש כלים ולא יממש אותם. בסופו של דבר הוא צריך לצאת מהישיבה גם עם ידע מסוים, לחיים הריאליים. מדוע לא לפתח לימוד עיוני מעמיק במסכתות שיש להן השלכות מעשיות לחיי התלמיד הממוצע? ניתן ללמוד מסכתות מסדר מועד ואת מסכת ברכות, את מערכת האישות ביהדות (מסכתות מסדר נשים) או את מבנה המוסדות הציבוריים (מסכת סנהדרין). כיום, נדמה שהמצב אחר. ניתן דגש על פרקים מסוימים ממסכתות מסוימות, שלרובם אין השלכה מעשית לחיי היומיום. וגם אם לומדים מסכת עם השלכה מעשית, בדרך כלל החלק של הלכה למעשה (ספרות השו"ת, דיוני האחרונים בסוגיות מחודשות), נדחק הצידה.
מעבר לכך, הזמן בפועל שמקדישים ללימודי הלכה בישיבות הוא מועט ביותר, ובכלל התדמית של לימודי ההלכה הוא נמוך. דומה שיש להשיב את הכבוד האבוד ללימודי ההלכה ולהפוך אותם לחיים ועשירים. תלמיד ישיבה צריך לצאת לאחר שנים של לימוד עם בסיס רחב דיו של ידע הלכתי בנושאים מרכזיים (שבת, כשרות, נידה), תוך הכרת המקורות המרכזיים בנושא, כך שיוכל לנהל חיים יהודיים ראויים.
אכן, ביקורת של שיטת לימוד זו, שאינה מתכווננת מספיק לעניינים הנהוגים הלכה למעשה, העלה הרב עובדיה יוסף, בהקדמתו לשו"ת שלו, יביע אומר:
"חובה קדושה מצד גדולי ישראל וראשי הישיבות די בכל אתר ואתר, להדריך את לומדי הישיבות… לעסוק בהלכות הנדרשות מידי כל רב בישראל. ומה מאד יש להצטער בראותינו כמה מבחירי בחורי ישראל המבלים כל זמנם רק בפלפולים של הבל, מבלי להבחין אם יכונו דבריהם על פי ההלכה והסברה הישרה, וחבל מאד על כשרונותיהם המזהירים, שהיה אפשר לנצלם לידיעת וליבון הלכות ובעיות אקטואליות, ותחת זאת משקיעים את כל מרצם בפלפולי סרק, המקנים חדות נפש בת חלוף, ועליהם יאות להמליץ, עוזבים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה".
השמעת ביקורתו החריפה של הרב עובדיה יוסף איננה אומרת שאין מקום לשיטת הלימוד האשכנזית בלימוד העיון. יש חשיבות גדולה ללימוד העיוני. אבל לא ייתכן שלימוד זה לא יגיע לידי קיום. לימוד תורה איננו עומד בלא קיום תורה, ולא ייתכן שתלמיד ילמד סוגיות שלמות, בלי השלכה מעשית ובלי יכולת להכריע הלכה למעשה. יש לשלב אפוא בין הסגנונות, לימוד תורה וקיום תורה. והיו לאחדים בידך.
(אחרי מות תשעח)