האם השכולה – אלישבע

לאחר שבעת ימי המילואים ציפו כולם לשמחה גדולה, אך במקום זה אבל כבד ירד על עם ישראל עם מות נדב ואביהוא. ואהרון? שותק: 'וַיִּדֹּם אַהֲרֹן'. מפרש הרשב"ם: "ולא בכה ולא התאבל… אף כאן וידום ממה שהיה רוצה להתאבל ולבכות. וזהו מוסר ואמיתת פשוטו".
לדעתו, אהרן רצה לפרוץ בבכי אבל התאפק ונמנע מלבכות. לעומתו, הרמב"ן מציג תגובה אנושית יותר: "שהיה בוכה בקול, ואז שתק". אהרון בכה ולאחר מכן שתק. ייתכן ואהרן העדיף להימנע מבכי ולשתוק כי חשש שהעם עלול לחשוב שהוא מהרהר על מידותיו של הקב"ה. השתיקה מעידה על צידוק הדין. אהרן הוא שליח הציבור של העם וכאשר יצטווה בעתיד על עבודת יום הכיפורים, הוא יידרש לעמוד לפני ה' ולהקטיר קטורת, שתכפר עליו ועל העם. הוא אינו יכול לעמוד לפני ה' מתוך טרוניה וביקורת ולכן נשמר מזעקה ומבכי. נראה שזו הנקודה המודגשת בפתיחה לציווי עבודת יום הכיפורים: 'וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ'.
התורה מתמקדת בתגובת אהרון אולם המקרא אינו מתאר את תגובתה של אלישבע אשתו כלל וכלל. חז"ל כן מתארים את תחושותיה לאחר שהמתינה בכיליון עיניים לרגע שבו אהרון בעלה יהיה הכהן הגדול ובניה יהיו כוהנים. וכך מתאר המדרש שיר השירים רבה (פרשה ג,ז): "מי זאת עולה וגו', מדבר באלישבע בת עמינדב, אמרו אלישבע בת עמינדב ראתה חמש שמחות ביום אחד, ראתה יבמה [=משה רבנו] מלך, ואחיה [=נחשון] נשיא, ובעלה [=אהרון] כהן גדול, ושני בניה סגני כהונה, ופנחס בן בנה משוח מלחמה, כיון שנכנסו בניה להקריב יצאו שרופין ונהפכה שמחתה לאבל, מיד נעשית כתימרות עשן".
אלישבע התרגשה לקראת הכתרתם של בני משפחתה לתפקידים החשובים בישראל. ובאותו יום ממש, מתים שני בניה מאש אלוקים. רגעי האושר נהפכים לרגעים של אבל וכך אלישבע הופכת לדמות טראגית. מאיגרא רמה לבורא עמיקתא. עשן הקטורת הוחלף בתימרות עשן שכיסו את פניה. אולם מתוך המדרשים לא ברור דיו מה היתה תגובתה הרגשית. ייתכן ששתקה כאהרון וייתכן שזעקה ובכתה על מות בניה. מקומה של אלישבע שונה משל בעלה. אלישבע אינה מצויה במשכן, היא אינה שליחת ציבור. אך טבעי שהאם תבכה ותזעק על מות בניה. ראיה לדבר משרה אמנו שפרחה נשמתה בשעה שרק שמעה על עקידת בנה היחידי יצחק. גם אם ססרא מיללת וגונחת בשעה שבנה אינו חוזר מהמלחמה. מאה קולות השופר בראש השנה, זמן בריאת האדם, מייצגות את קולות הבכי של אם הממתינה לבנה שלא שב (ספר הערוך רע"ב).
תגובות שונות לשכול. האחד שותק ומפנים והשני זועק ודואב. פערים יכולים להיות גם בין אחים להוריהם. ישנם מחקרים המצביעים על פער בין הורים שכולים שחווים את האבל כמלחמת הישרדות יומיומית אינטנסיבית הכרוכה בקושי רגשי ותפקודי לעומת האחים שמסרבים לשקוע באבל כהוריהם וחוזרים לשגרה מהר יותר. ושמא פערים רגשיים מתגלים גם במשפחתו של אהרון הכהן במות נדב ואביהוא? אהרון, אלישבע וילדיהם מקבלים את האסון בצורות שונות. במקורות יש עיסוק בנושא התנחומים אבל פחות בצורך בליווי המשפחות לאחר שקמים מהשבעה. לצערנו ישנן משפחות שכולות רבות בעם ישראל. רבים זוכים לתמיכה ממשרד הביטחון אולם ישנן משפחות רבות ששכלו את ילדיהם בעטיין של מחלות או תאונות ואלה אינן מגיעות למודעות קהילתית ולאומית. השבת נעצים את המודעות גם למשפחות שפחות זוכות לליווי או לתשומת לב. אין דבר מחמם יותר מקהילה מחבקת ומלווה.
(שמיני תשעח)