לְהַבְדִּיל

המציאות איננה מקשה אחת- לא הפיזית ולא האנושית. לכל דבר ולכל בריה יש תפקיד ומקום בעולם.
כדי שכל חלק בבריאה ימלא את ייעודו ותפקידו – יש צורך ליצור הבדלה. המציאות איננה בליל אחד ולא מוגדר שהכל בו מתערבב בכל- אלא כל חלק בסך הכל הגדול צריך למלא את ייעודו שלו, ורק כך השלם גדול יותר מסך חלקיו.
זה התחיל כבר בבריאת העולם- שם הקב"ה יצר את ההבדלות בבריאה- וכך ההבדלה תופיע בתיאור בריאת העולם מספר פעמים- "… יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה… וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ…".
" הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם"- השמים והארץ, היום והלילה, כמו גם האור והחושך צריכים לדעת שהם צריכים לפעול כל אחד במקומו, לפי כוחו, מהותו וסגולתו.
עם גיבושו של העם לאחר יציאת מצרים, מגדיר הקב"ה לעם הנבחר את ייעודו- 'וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים' :"כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹקים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי".
הקדושה היא מילה יפה וחשובה, אך יש צורך בהגדרות ברורות וממוקדות יותר כיצד ניתן להגיע לקדושה הזו.
פרשת השבוע שלנו נותנת לנו עוד כיוון כיצד הקדושה הנכספת באה לידי ביטוי בחיי המעשה, ואפילו בדברים הכי פיזיים ו'בשריים'- באוכל:
"וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל… כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם… זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ.. לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל".
האוכל איננו רק אוכל, והבשר איננו רק עניין של סוג וטעם. האוכל הוא בדיוק אחד הדברים שיוצרים את ההבדל- בין הטמא לטהור.
לא רק הטמא והטהור אינם יכולים לדור בכפיפה אחת ויש צורך להבדיל ביניהם, גם הקודש והחול צריכים לדעת כל אחד את מקומו, וכי גם ביניהם צריכה לבוא הבדלה, כתנאי למציאות של קדושה: " וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר".
חלק מתופעות הלוואי של הפוסטמודרניזם הן הסרת המבדילים וההבדלות, ונסיון ליצור איזה משהו מעומעם, לא מובדל ולא מוגדר. אין הבדלה ברורה בין דורות, תרבויות, אמונות, מינים וסוגים. הכל מוגדר כמין אנושי אחד, שפה אחת ודברים אחדים, כפי שאומר המשפט הידוע- 'ללא הבדל דת גזע ומין'.
העניין היא שבעולם היהודי- כדי להגיע לקדושה, דווקא יש צורך הכרחי להבדיל בין דברים. כדי לשמר את הזהות היהודית ואת השאיפה לקדושה, דווקא יש צורך לייצר הבדלה בדברים מסויימים הקשורים לטומאה וטהרה, לאור ולחושך, לקודש ולחול.
את המילה להבדיל אנחנו נוהגים לומר בעברית גם במלעיל וגם במלרע.
כדי להגיע לקדושה המיועדת, קדושה המחייבת חיבור- יש צורך בהבדלה שתקדם לחיבור. רק מי שיודע את בידולו והבדלתו- יוכל להתחבר. מי שמנסה להתחבר לפני שיצר לעצמו את הבידול וההבדלה- יאבד את זהותו, ייטמע ויתבולל במרחב.
הדרך היהודית ל- 'וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים' היא 'לְהַבְדִּיל'.
(שמיני תשעח)