חֹדֶשׁ הָאָבִיב

תחזית מזג האוויר מופיעה בדרך כלל בסוף מהדורות החדשות, כביכול לאחר כל הדברים החשובים באמת- הפוליטיקה, הביטחון, הכלכלה, התרבות והספורט. רק בסוף בסוף מזכירים גם את מזג האוויר.
האמת היא, שבמציאות חיים טבעית ונורמאלית היינו צריכים מהדורת חדשות אולי פעם אחת ביום, וגם בפעם הזו לפתוח אותה עם מזג האוויר.
מזג האוויר איננו רק מה הטמפרטורה, כיוון הרוחות וגובה הגלים. מזג האוויר זה שיעור גדול באמונה, ושיעור גדול לנשמה ולאישיות האדם.
נכון לכולנו בראש חודש ניסן, חודש האביב במיוחד השנה, לאוורר לא רק את החדרים אלא גם את הנפש ומרחבי הלב.
החזאים אמרו את שלהם, והקב"ה אמר את שלו. הם אמרו שחונה והוא אמר גשומה. מראה הנחלים הגועשים והמים השוצפים ממלא לא רק את מאגרי המים במים חיים, ואת הכינרת במטרים נוספים של גובה ומפלס, אלא ממלא גם את הלבבות בכמויות אדירות של אמונה. הוא אמר ויהי. הוא ציווה ויעמוד.
את הפסוקים בספר דברים- 'כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם'- פירשו חז"ל שזו גדולתה של ארץ ישראל. אומנם אין בה נילוס שנותן את מימיו תדיר וללא צורך בתפילות, אך בדיוק בגלל זה שאין בה צורך בתפילות- גם אין ליושביה קשר ישיר עם הקב"ה. דווקא מצוקת המים בארץ ישראל היא זו היוצרת את הזיקה ואת הצורך בתפילה יום יומית לכל טיפה וטיפה של מים. זו סגולתה של הארץ שלנו – 'אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה'.
ברגעי ייאוש ומשבר- פרטיים ולאומיים, כדאי לעצור לרגע ולהתבונן בכינרת, בנחלים ובמפלים ולשאוב משם מים חיים של אמונה.
לא בכדי נבחר האביב לעונת השנה בה ייגאלו ישראל ממצרים- 'הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב'. מזג האוויר משפיע על הנשמה. מזג אוויר קודר ואפור לא מאפשר לנשמה לחוש את מלוא עוצמת החירות והגאולה. עם ישראל יעבר את השנה אחת לכמה שנים רק כדי לסנכרן בין מזג האוויר לאירוע. חירות ואביב חד הם. רק כך הנשמה היהודית הפרטית והלאומית תהיה שלימה וראויה לחוות את החוויה בשלמותה.
כמה יפים ומתוקים הם דבריו של רש"י על חודש האביב-" בחדש האביב- וכי לא היינו יודעין באיזה חדש יצאו ? אלא כך אמר להם, ראו חסד שגמלכם, שהוציא אתכם בחודש שהוא כשר לצאת. לא חמה, ולא צינה, ולא גשמים, וכן הוא אומר 'מוציא אסירים בכושרות' – חודש שהוא כשר לצאת". החודש כשר והנשמה כשרה לספוג ולהפנים את חווית החירות במלוא עוזה תפארתה, הדרה ועוצמתה.
הספורנו יוסיף קומה נוספת לעניין האביב ויאמר שעת האביב זה תיקון גדול לקלקול המבול: "…כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום ובזה היה אז תמיד עת האביב, ובו היה תיקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם. ואמר שיהיה זה כל ימי הארץ עד אשר יתקן הא-ל יתברך את הקלקול שנעשה בה במבול כאומרו הארץ החדשה אשר אני עושה…".
כשתחלוף תרועת הבחירות, שלצערנו העכירה את צלילות האוויר והאביב, נישא עיננו אל השמיים ומאגרי המים, ואל האביב במלוא תפארתו, ומשם נשאב את כוחות החיים והאמונה. כל טיפה וטיפה, וכל קרן שמש אביבית חזקים ונצחיים יותר מכל פתק, תהא האות אשר כתובה בו אשר תהא.
חודש האביב, הוא חודש האמונה והידיעה שמזג האוויר חשוב יותר מהחדשות.
(תזריע תשעט)