שלמה בקיש
יו"ר הנהלת עמותת ליפשיץ וחבר ועדת הניהול בעולם שלם
רבים המפרשים הדנים בשאלה מדוע האשה היולדת הנוטלת חלק חשוב וחיוני בבניינו של עולם, נטמאת בעת המצוה, בזמן הלידה.
המפרשים שואלים גם, מדוע ראתה התורה לנכון לציין במקום זה דוקא את מצוות המילה? הרי מצוה זו ניתנה לנו עוד בספר בראשית. אם כך, מהי הזיקה בין היולדת למצוות מילה זולת הסמיכות העניינית בין זמן הלידה לבין זמן המילה?
חז"ל לומדים מן הפסוק "וביום השמיני ימול בשר עורלתו", ללמדך שמילה דוחה שבת. החזרה על מצוות מילה נועדה להדגיש, בניגוד לנאמר לאברהם אבינו לפני מתן תורה, שמצוות מילה דוחה שבת.
מצוות תפילין, שבת ומילה הינן אותות. בתפילין נאמר "והיו לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך", בשבת נאמר "אות היא ביני וביניכם", ובמילה נאמר "והיה לאות ברית ביני וביניכם". כשיש התנגשות בין שתי אותות נוהגים לפי אות אחת. אות השבת דוחה את אות התפילין ולכן אין אנו מניחים תפילין בשבת. אות המילה דוחה את אות השבת ולכן אנו עושים מילה בשבת. מדוע שבת דוחה תפילין ואינה דוחה מילה? התשובה טמונה בהבנת טעמי שלוש המצוות. המקיים את השבת מעיד על עצמו שהוא מאמין שהקב"ה בורא עולם ומנהיגו. המקיים את מצוות התפילין מכריז על עצמו שהוא משעבד את מוחו וידיו לקב"ה. האמונה בא-ל כבורא עולם וכמנהיגו חזקה וחיונית יותר מקיום מצוה אחת מתוך תרי"ג המצוות ולכן השבת דוחה את מצוות התפילין, כמו שהיא דוחה את בניית המשכן.
מצוות המילה משמשת כהוכחה לעבדותו של היהודי לקב"ה. המילה מצד אחד משמשת כסימן לשייכות לעם ה', ומצד שני, כאמצעי המבדיל אותנו מבין הגויים. המילה משמשת כאות וסימן בגופו של האדם, המוכיח שהאדם משעבד את עצמו לקב"ה, ובגלל חשיבותה היא דוחה את השבת. ההתבטלות בפני ה' על ידי קיום המילה כוללת ומקיפה את האמונה שה' בורא עולם ומנהיגו. בלשון ציורית ניתן לומר שמצוות תפילין היא תת-קבוצה של מצוות השבת ומצוות השבת היא תת-קבוצה של מצוות המילה.
מצוות השבת נועדה בין השאר לומר לאדם שלמרות שהאדם שותף חשוב בבניינו של העולם, כמו שהתורה מצוה אותנו בבראשית "ומלאו את הארץ וכבשוה", מחובתנו להפסיק את כל מלאכתו ביום השביעי. ביטול המלאכה ביום השביעי הינו מסר לאדם, שהעולם יכול להמשיך ולהתקיים גם בלי האדם העובד והיוצר. כדי שהיהירות והגאווה לא יוציאו את האדם מדעתו, ציווה הקב"ה על האדם לנוח ביום השביעי.
האשה היולדת היא שותפה משמעותית ביצירתו של הולד. כמו שהאדם נדרש לבנין הארץ במצוה "ומלאו את הארץ וכבשוה", כך האשה נדרשת למצוות פריה ורביה. כמו שהאדם נדרש לנוח ביום השביעי כדי להמעיט בשליטתו ביקום, כך הקב"ה ציווה על האשה להיות טמאה לאחר הלידה לבל תחשוב שהואיל והיא שותפה ביצירתו של הולד בלעדיה אין היקום יכול להתקיים. אמנם היא ממלאת תפקיד חשוב בלידתו של האדם, אך הטומאה עוזרת לה לדעת מה מקומה ומה חלקה המדויק ביצירתו של התינוק הנולד.
המילה נועדה לשמש כסימן להשתעבדותו של האדם לה'. הטומאה של האשה היולדת מוכיחה שהאשה אכן מרגישה עצמו משעובדת לה'. החוט המקשר בין שני הדברים, הוא זה המבליט את הייעוד של מצות המילה וטומאת האשה, והיא הסיבה לסמיכות של שתי הפרשות.
שלושת האותות: מילה, שבת ותפילין ייחודיות הן לעם ישראל, עליהן חינכו והתמידו אבותינו ואבות אבותינו בקיומן מתוך אמונה ומסירות נפש.
עלינו, מחנכי הדור באשר הם, להעצים את משמעות האותות לתלמידנו.
(תזריע תשעט)