בזהירות עם המקלדת

פעם מישהו סיפר לי, שהוא ממש רצה לכתוב תגובה חריפה למאמר של מישהו. היתה לו כבר תגובה טובה שהוא היה יכול לשלוח. ברגע האחרון הוא עצר לחשוב עם עצמו מה כל כך מדליק אותו להגיב לדבריו של אותו אחד. ועוד בצורה חריפה וצינית. בהתחלה זה היה ברור שזה בגלל שפשוט אותו אדם טועה ומדבר דברי הבל. אבל במחשבה מעמיקה יותר, הוא זיהה בתוכו שמפריע לו משהו עם האדם הזה. ברמה האישית הכי פשוטה. אולי קנאה או שנאה וכדומה. באותו רגע הוא גנז את הרעיון. 'עדיף שאברר עם עצמי קודם מה מניע אותי'. מידת אמת נדרשת כדי לעשות מהלך שכזה.
כולם יודעים שפעם היו קובעים בבית דין האם להוסיף יום שלושים לחודש או לא. יש הלכה מופלאה בעניין: לכהן הגדול ולמלך אסור להיות בבית הדין. כהן גדול הרי טובל ביום כיפור, ואולי לא יתאים לו שזה ייצא בתקופה קרה מידי. איכשהו זה ייכנס למעגל השיקולים שלו. כך גם מלך שמוציא צבא למלחמה ויש לו "חשבונות"… ההלכה הזאת (רמב"ם הל' קדוש החודש. פרק ד הלכה יא) אמורה לעורר למחשבה. לאדם יש נגיעות אישיות, שמשפיעות על הליך קבלת ההחלטות שלו, גם אם הוא אדם חשוב, מנהיג, ודמות רוחנית.
לא רק אדם מבולבל, או חולה בנפשו, עלול להחליף בין טוב לרע, ובין נכון ללא נכון. אלא כל אדם, כאשר יש לו נגיעה אישית, עלול להיות משוכנע שהוא מדבר בשם הצדק והאמת, כשלמעשה הוא פשוט דואג לעצמו – וזה מה שמשפיע על דעתו.
בפרשה, התורה אומרת שכאשר אדם מקדיש בהמה אסור לו להחליף אותה אפילו במשהו טוב יותר. ולמה? הרמב"ם (תמורה פ"ד הלכה יג) מסביר שטבעו של אדם לחוס על ממונו. אם נתיר לו להחליף לבהמה טובה יותר, הוא עלול להחליף לפחות טובה, ולהגיד שהיא טובה.
מה זה אומר עלינו כבני אנוש, וכמה תפילה אנחנו צריכים על כך שלא נעטוף דחפים קטנים באידאלים גדולים…
הסיפור הזה אמור להעמיד אותנו במקום. בעידן שבו כל אחד הוא כתב, ופוליטיקאי, ורב, ופובליציסט. שהרי המקלדת נתונה לכולנו מבלי אימת כללי האתיקה והבירוקרטיה. כולנו יכולים לכתוב בהינף רגע על כל נושא שבעולם. ולפעמים האדם ממש מרגיש תחושת שליחות בשם האמת והצדק, בשם הצלת האומה כולה, הוא חייב להביע דעה על כיסוי הראש של מנחה, או על ביצוע של זמרת. כי עניינים שברומו של עולם עומדים על הפרק…
ההלכות שהובאו פה אמורות לאזן את הלהט. אתה בטוח שאש קודש בוערת בקרבך? אולי סתם משהו מעצבן אותך? אולי זה קשור לעולמך האישי, למורכבויות שלך? מה אתה רץ לחרוץ גורלות ולכתוב בשנינות? אתה בטוח שאתה חף מאינטרסים ונגיעות?
אחרי שלוקחים את הנשימה הזאת, גם אם נכתוב ונגיד את אשר על לבנו, יהיה זה בענווה, מבלי לפגוע באדם, ומתוך הבנה כי דעתנו האישית אינה חזות הכל…
(בחוקותי תשעט)