אסור להסביר שואה

רבי יצחק אייזיק מקאליב, פגש פעם בדרכו איכר הונגרי מפזם שיר געגועים על ציפור המבקשת לשוב לביתה. "סול א קוקוש" שם הניגון. הוא ניגש אל האיכר ומבקש לקנות את השיר תמורת מטבע.
במרחק של כמעט 200 שנה, מרטיט להאזין לניגון זה, מושר על ידי דור שישי לאותו ר' יצחק אייזיק: ר' מנחם מנדל טאוב, האדמו"ר מקאליב, שאיבד את אחיו ואחיותיו באושוויץ. מראהו הדור, פאותיו הלבנות יורדות על פי מדותיו, אך זקנו לא צמח. אומרים שזאת מחמת הניסויים האכזריים שנעשו על גופו בחומרים כימיים. בקול מרוסק, אך עדין כנעימת כינור, הוא שר על הציפור המבקשת לשוב לביתה, והניגון של האיכר ההונגרי ההוא מקבל משמעות מצמררת…
"אני ישן עם מה שהיה שם. אוכל עם זה. מטייל עם זה. יומם ולילה ,"היה אומר ביחס למאורעות השואה.
בסידורים שהוציא לאור ביקש להוסיף לאחר כל תפילה את אמירת הפסוק "שמע ישראל" לזכר ששת המליונים. הוא סיפר כי נלקח עם עוד בחורים אל המשרפות. לפני שנכנסו קראו "שמע ישראל", ואז פנה כלפי מעלה: "זה ה'שמע ישראל' האחרון שלי בחיים, עוד מעט אהיה עם כל המשפחה בשמי שמיים… אני רוצה לחיות. אם תתן לי חיים, אקרא עוד פעמים רבות את הפסוק הזה – עם אנשים חיים…".
באותו הרגע הוא מחליט לברוח, וכשחבריו מזהירים "הם יירו בך", הוא עונה: "ואם נישאר יהיה יותר טוב?". הוא אכן מצליח לברוח, ובכל אירוע אליו הוא מוזמן, הוא זועק "שמע ישראל" בזעקה חרישית, והקהל אחריו. הרב'ה קיים את ההבטחה ההיא!
"אסור לנסות להסביר את השואה", היה נחרץ. אבל מסקנות אישיות היו לו: "אי אפשר לדעת מתי אחד יעזור לשני, ראיתי אנשים שעזרו לאחרים במצבים של רעב, סבל, כאב. נתנו את פרוסת הלחם האחרונה שהיתה להם. אם נשכיל להישאר עם אחד, בלי שנאה, בלי הפרדה בין חילונים וחרדים, נוכל להפוך כל אבן בארץ הזו ליהלום. חייבים לעקר את השנאה והקינאה השוררים בעם. על כך אני נותן בכל יום את נפשי… זו המסקנה שלי מהסבל שראיתי" )מראיון לשלמה צזנה בnrg לפני כ-18 שנה).
***
בעת מלחמת לבנון (הראשונה) שירת דודי בגולני. סבא וסבתא ז"ל היו מודאגים, אחר שימים ושבועות עוברים ואין להם ידיעה מבנם. מידי כמה ימים היה הולך סבא ל"קצין העיר", לוודא ששם בנו אינו מופיע חלילה ברשימות של אלו שכבר לא ישובו… בשלב מסויים כבר לא יכל יותר לשאת את הדאגה. בצר לו הלך סבא אל הרבי מקאליב לשפוך לפניו את לבו. הרב'ה הקשיב בלב פתוח. מי כמוהו מבין דאגה שכזאת… "חזור לביתך. שם כבר תחכה לך דרישת שלום מבנך", ענה סתומות. כשחזר סבא לביתו ברמת אביב, נרעד ונשתומם לראות שמחכה לו דואר צבאי, מכתב מבנו אשר בחזית…
***
הרב'ה נפטר ביום ראשון השבוע. חצרו אמנם נחשבת קטנה, אך הוא נצרב בתודעת הציבור כמי שהקדיש את חייו למען הנצחת זכר השואה. אגדה מספרת שכשנשאל פעם על מיעוט חסידיו ענה ואמר "יש לי ששה מליון חסידים"…
(קדושים תשעט)