כל אחד יכול להיות גואל

פרשת בהר משרטטת קווי יסוד לחשיבה כלכלית-חברתית.

ראשית, נקודת המוצא היא: בני ישראל היו עבדים במצרים. היו חסרי חרות וחסרי רכוש. הם נכנסים לארץ, והארץ נחלקת לשבטים, למשפחות ולבתי אב. כל אחד מקבל את חלקו. לכולם יש נקודת זינוק שווה ושוויונית.

היחס לנחלה אינו כאל נדל"ן מסחרי. דיני היובל לא מאפשרים מכירה לצמיתות, אלא רק חכירה על פי מספר השנים עד היובל.

פעם בחמישים שנה יש הזדמנות לריסטרט, לשיבה אל נקודת ההתחלה ושוויון ההזדמנויות.

העיקרון אינו רק חברתי, הוא קשור לתפיסה רוחנית, לפיה הקניין הפרטי הוא מוגבל. כולנו אורחים של הקב"ה באדמת א"י. להשיב את הקרקע לבעליה המקוריים, הוא גאולה:

"וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת–כִּי-לִי, הָאָרֶץ: כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי. וּבְכֹל, אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, גְּאֻלָּה, תִּתְּנוּ לָאָרֶץ".

אלא, מסתבר שזה לא מספיק: יש מי שבמהלך השנים יסבלו פגעים כלכליים שונים, יש מי שעסקיהם ייכשלו, עדי כדי כך שיאלצו למכור את אחוזתם, את ירושת אבותיהם.

מה יקרה אז? כאן נכנס לפעולה 'הגואל'. קרוב משפחתו של בעל הקרקע שמטה ידו:

"כִּי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ–וּבָא גֹאֲלוֹ, הַקָּרֹב אֵלָיו, וְגָאַל, אֵת מִמְכַּר אָחִיו"

יש ערבות הדדית, ודאגה בתוך המסגרת השבטית והמשפחתית. התנהגות זו אינה מוגבלת רק לאחוזות ולבתים. הפרשה ממשיכה ומתארת מגוון דרכים של ערבות הדדית: גאולת עבדים, דאגה לעבד עברי כאל שכיר החי עמך ולא כאל רכוש, ועוד.

לכאורה, עבדות עברה מן העולם, יובל איננו נוהג, וכל זה פחות רלוונטי לנו, אלא שדברי התורה על נשך וריבית, דומים מאוד: "וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ–וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.   אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ"

יש הרבה מצבים של קושי כלכלי, וכל אחד מהם עלול לגרום למי ששפר גורלו עליו להתייחס אל החלש כאל 'הזדמנות כלכלית'. בכל אחד מהמקרים האלו, אומרת לנו התורה – אל תתבלבלו.

הוא אחיך. אתה ערב לו. יש לך הזדמנות לעזור לו. אל תחשוב איך אתה מנצל אותו לטובתך ולטובת התעשרותך, אלא איך אתה מסייע לו ומקים אותו על רגליו.

שוב ושוב מזכירה הפרשה 'אני ה' אלוקיכם'. מזכירה לנו למי כל הארץ, ובזכות מי יצאנו ממצרים ואנו עצמינו איננו עבדים.

גאולה מסתבר, אינה רק עניין מטפיזי. היא עוברת דרך מושג כל-כך ארצי כמו כסף, רכוש ואדמה: כולנו יכולים להיות גואלים.

(בהר בחוקתי תשפ"א)