תורה ומדע – חלק א'

המשנה במסכת פאה (א, א) קובעת ש'תלמוד תורה כנגד כולם'. ואכן, לימוד תורה נתפס מבחינה ערכית כעיסוק הגבוה ביותר שיכול להיות. תפיסה זו מציפה את שאלת היחס לתחומי מדע שונים, שאינם 'תורה' במובן הקלאסי. מה מעמדם ביחס ללימוד תורה? ומהי ההצדקה הדתית לעיסוק בהם?
שאלה זו העסיקה רבות את הוגי האורתודוקסיה המודרנית. הרב נחום (נורמן) לאם, ראש מוסד האם של האורתודוקסיה המודרנית באמריקה, הישיבה אוניברסיטה, בשלהי המאה ה-20, הקדיש לעיון בשאלה הזו ספר שלם ('תורה ומדע', ירושלים תשנ"ז). מראשית הקמתו, הביטוי 'תורה ומדע' מתנוסס בסמלו של מוסד זה. ברוח זו גם הוקמה אוניברסיטת בר אילן על ידי מייסדיה, יוצאי האורתודוקסיה המודרנית באמריקה. שאלת 'תורה ומדע' היא אפוא שאלה מרכזית בהגדרה העצמית של האורתודוקסיה שביקשה להיפתח לעולם הכללי. כיצד מסבירים את העיסוק מלכתחילה בלימוד חול?
על פניו, הרי תחומי ידע שונים ומגוונים נצרכים לצורך ידיעת התורה עצמה. האמורא רב, לדוגמה, מעיד על עצמו שבילה שנה וחצי אצל רועה בהמה כדי לדעת איזה מום בבהמה נחשב קבוע ואיזה נחשב מום עובר, לעניין דיני בכורות (בבלי סנהדרין ה, ב); כדי לדעת ולהבין את הלכות קידוש החודש על האדם לדעת אסטרונומיה (בבלי שבת עה, א); כדי לפסוק בהלכות כלאיים על האדם להכיר את סוגי הצמחים, הירקות והפירות ולהבין באופני הרכבתם; וכן הלאה. לא בכדי, חכמי הסנהדרין היו צריכים להיות "יודעים קצת משאר חכמות, כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי ע"ז", מעבר להיותם מופלגים בתורה (רמב"ם סנהדרין ב, א). אותם חכמים היו גם צריכים להיות בקיאים בשפות זרות, כדי לשמוע ישירות את בעלי הדין ואת העדים (שם, ו).
תפיסה זו מתבוננת על המדע באופן אינסטרומנטלי, כמכשיר להבנת התורה. הראי"ה קוק אימץ אותה כאשר קיבל מידי הרב הנזיר את תכנית הלימודים לישיבה המרכזית העולמית שהקים בירושלים, ובה היו כלולים לימודי מדע. כידוע, תכנית זו לא יצאה אל הפועל בירושלים, ומשום כך הרב נחום לאם ראה דווקא בישיבה-אוניברסיטה את התממשות חזונו של הראי"ה קוק.
לגישה זו ביחס למדע מתייחס הראי"ה קוק באחת מפסקאותיו (שמונה קבצים א, תתק): "בדרך כלל, אין המחיצה בין התורה והחכמה גדורה כראוי. הרינו צריכים לדעת כמעט את כל המדעים כדי לברר יפה את התורה, ומתי הוצאו אלה מן התורה, אין לנו בירור". אכן, בתלמוד הבבלי כלולות התייחסויות לחכמות רבות, כפי שציינו למעלה. גם בכתבי הרמב"ם יש שימוש רחב בתחום המדעים ומקצועות החול בבירור הלכות התורה (הרב פרופ' דרור פיקסלר מצא עשרות רבות של אזכורים כאלו בפירוש הרמב"ם למשנה; ראו במאמרו 'מדעי הטבע כעזר וכחלק בלימוד מדעי הא-לוהות', צהר ד, תשס"א).
מדוע אם כן נתפס היום לימוד המדע כזר לתורה? הראי"ה קוק מעלה את ההשערה ש"קלקולים מוסריים של חכמים אחדים גרמו להגדלת הרעיון של ההבדל שבין התורה והחכמה" (שמונה קבצים שם). על כך ניתן להוסיף ולשער שאותה גישה מדעית שהופנתה החל מימי אסכולת חכמת ישראל כלפי כתבי הקודש עצמם, גם העצימה את תחושת הזרות בקרב לומדי התורה ביחס לכל לימוד שריח מדעי-אקדמי נודף ממנו. הדבר הוביל לניתוק בין התחומים שפעם היה נראה שיש ביניהם חיבור טבעי.
ואולם, כדי להצדיק את העיסוק במדע, במיוחד כפי שהוא רווח היום, לא ניתן להסתפק בגישה האינסטרומנטלית. רוב העיסוק המדעי שלנו כיום לא נועד לשרת את מקצועות התורה, אלא הוא עומד בפני עצמו. אך מהי ההצדקה לכך מבחינה תורנית? על כך נמשיך ונעסוק בפינה הבאה.
(בחוקותי תשעט)