פריחת הארץ כסימן לגאולה

בספרו "מכתבי החפץ החיים", מציין רבי אריה לייב בנו של 'החפץ חיים' בכמה מקומות, את השקפתו של אביו, שתקופתנו היא "ימי עקבא דמשיחא". בספרו [עמ' 43] הוא מספר: "בשנת תר"נ שהחלו לגרש את אחינו בני ישראל ממוסקבה התעוררה אז תנועה גדולה לארצנו הקדושה. המגורשים למאות ולאלפים קנו שם קרקעות, נטעו כרמים, יסדו מושבות . . באותו זמן קבלתי מכתב מאבי [החפץ חיים] ז"ל ובו הוא מעירני על ההתעוררות הגדולה בכל פינות עמנו לעלות לארצנו, ומשער כי הימים ימי־עקבתא־דמשיחא וכי פקד ד' את עמו, ואפשר שהוא אתחלתא־דקבוץ־גלויות שהוא קודם ביאת המשיח. ואם היה ביכולתנו היה מן הראוי לקנות קרקע ולעלות לארץ . . .". במקום נוסף [עמ' 60] הוא כותב: "מר אבא האמין בכל חום לבו הטהור כי הימים ימי עקבא דמשיחא הם, וכי בזמנים לא רחוקים יפקוד ד' את עמו וישיב את שבותם לארצם . . .". ובפרק 'אגרות ומאמרי החפץ חיים' [עמ' רמו] הוא מביא אגרת של החפץ חיים בה כותב: "אבל בימינו אלה שברור אצלנו שהמה עיקבתא דמשיחא ולא רחוק היום שיתגלה כבוד ד' בעולם ע"י ביאת אליהו הנביא ומשיח צדקנו . . .".
כשלושים שנה לאחר מכן, בשנת תרע"ח, לאחר מתן הצהרת בלפור וכיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים, נשאל הראי"ה קוק [אגרת תשי"ט] מתלמידו ד"ר משה זיידל האם תקופתנו היא 'אתחלתא דגאולה', והשיב לו: "כן, אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו, אמנם לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל הקץ המגולה להגלות, מעת אשר הרי־ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם־ישראל אשר קרבו לבא, התחילה גאולה זו . . .". גם בנו של החפץ חיים מקשר את קביעתו של אביו "כי הימים הם ימי עקבתא דמשיחא" מקשר לעובדה ש"נתעוררה אז תנועה גדולה לארצנו הקדושה. המגורשים למאות ולאלפים קנו שם קרקעות, נטעו כרמים, יסדו מושבות", ומה שמציין בנו של "החפץ חיים" כבדרך אגב, נכתב במפורש בדברי הראי"ה קוק: "מאז התחיל הקץ המגולה להגלות, מעת אשר הרי־ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם־ישראל אשר קרבו לבא". נשאל, מה הקשר בין פריחתה החקלאית של ארץ ישראל לקביעה שתקופתנו היא תקופת הגאולה?
על הקשר של מצבה החקלאי של א"י לגאולה לומדים אנו מדברי רבי אבא [סנהדרין צח א]: "אין לך קץ מגולה שנאמר [יחזקאל לו ח]: ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא" ופרש"י: "כשתתן א"י פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה מזה". מה ראה הנביא לתלות את תחילת הגאולה דווקא בפריחתה החקלאית של ארץ ישראל? התשובה בפסוק התוכחה שבפרשתנו: "והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויבכם היושבים בה", ואמרו על כך במדרש [ספרא]: "זו מדה טובה, שלא יהיו ישראל אומרים הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח". הרמב"ן הרחיב בעניין זה וכתב על שממת הארץ: "היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבנו . . . כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם". מבואר מדבריהם שבמקביל לקללת הגלות שנגזרה על עם ישראל נגזרה גם קללת שממה על ארץ ישראל, והבטחתו של הקב"ה היתה שכל עוד יש על עם ישראל גזירת גלות, לא תפסיק ארץ ישראל מלהיות בשוממותה. על כן אומר רבי אבא בצדק, שמרגע שנראה שארץ ישראל מתחילה לפרוח ונפסקה קללת השממה על הארץ, סימן הוא שגם קללת הגלות הוסרה מעל עם ישראל והגאולה החלה, ולזה התכוון רבי אבא כשאמר שכאשר ארץ ישראל תתן פריה בעין יפה שאין לך סימן מובהק יותר שהגיע קץ הגלות, ואין לך קץ מגולה מזה.
(בחוקותי תשעט)