הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)פרשת השבוע היא אחת משתי פרשות בהן מופיעות ברכות וקללות הנקראות בשם "תוכחות". כיוון שנכרתו עם עם ישראל שתי בריתות אחת בסיני ואחת בערבות מואב טרם כניסתם לארץ, על כן מופיעות הברכות והקללות פעמיים, זו שבספר ויקרא חותמת את ברית סיני, והתוכחה השנייה שבספר דברים, באה לחתום את ברית ערבות מואב. חז"ל העירו כי מספר הקללות שבספר דברים (98) כפול מזה שבספר ויקרא (48). ייתכן ולאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, משה מבין שיש צורך להאריך יותר ולפרט את השלכותיה של הפרת הברית. הרמב"ן טוען שיש התאמה מדויקת בין פסוקי התוכחה של פרשתנו לבין המאורעות של חורבן בית ראשון והחזרה לציון בתחילת ימי בית שני. כמו כן, יש התאמה בין פסוקי התוכחה שבפרשת כי תבוא לבין חורבן בית שני והגלות שכדבריו "אנו נמצאים בו היום".
מחלת השחפת מוזכרת בשתי התוכחות. בפרשתנו נאמר: "וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ" (שם, ט"ז). לדעת רש"י, שחפת היא מחלה של התייבשות הבשר ושינוי צורתו, כבועה הנגרמת מכוויה לאחר שהנפיחות יורדת והעור שינה מראהו. הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת (פר' ה' , ה"א), משייך את מחלת השחפת לקבוצת מחלות שמשחיתות את העור. הרש"ר הירש מסביר שמחלת השחפת מאופיינת בחולשה גדולה: " 'השחפת' – נגזר משורש שחף שהוא קרוב לסחב ולסחף. שחפת היא מצב של חולשה שבה אדם כביכול נגרר ונסחב. הוא סוחב את עצמו באדמה ואין לו כוח לשאת רגליו בהליכה מאוששת". עפ"י תיאור זה נראה שהכוונה לכל מחלה המתישה את הגוף עד כדי מוות. הרס"ג מפרש: "שחפת – חמא אלסל" והכוונה לחום המרזה את הגוף ומכלה כוחותיו.
מחולל מחלת השחפת הוא חיידק שנקרא מיקובקטריום טוברקולוזיס. חיידק זה חי גם בבקר וגם באדם. בעולם המערבי הייתה ירידה מתמדת במספר מקרי השחפת לאורך המאה ה-20, אך מגמה זו נבלמה בעשרים השנה האחרונות, בעיקר עקב העלייה במספר החולים מדוכאי החיסון. בהדבקה הראשונית החיידק חודר לריאה, שם הוא עשוי ליצור מוקד. מן הריאה יכול להיות פיזור של החיידק לכל הגוף.
השמות של המחלות במקרא התבארו במחקר המודרני באופן חלקי בלבד. לאחר הדבר מופיעה רשימה בת שבע מחלות: "יככה ד' בשחפת ובקדחת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון…" (דברים כ"ח, כ"ב). לא מעט מחלות מתאימות לתיאור זה, מחלה בה הגוף 'נשחף', היינו החולה מאבד משקל. יש לא מעט סיבות לראות ב"שחפת" המקראית את מחלת הסרטן, ודי לציין כי האבחנה בין הסרטן לשחפת לא נעשתה לפני 1882, עת גילו כי השחפת נגרמת מזיהום בקטריאלי (עיין פרופ' מאיר בר-אילן, 'על המחלות הקדושות', קורות ט"ו (תשס"א-תשס"ב) כ'-ס"ב).
הרב עוזיאל נשאל "האם מותר לחולה שחפת לאכול בשר חזיר, מתוך אמונה שזה מהווה רפואה למחלה. "כלל גדול הוא בדין זה, שאין מתרפאין באיסורין דאורייתא בדרך אכילה ושתיה או בדרך הנאתן, אלא בשלושה תנאים יסודיים, והם: א) חולה שיש בו סכנה. ב) רפואה ידועה או על פי מומחה ג) שאין להשיג רפואה זאת בהיתר כמו באיסור. אומנם הגדיר הרב את מחלת השחפת כמחלה שיש עמה סכנה, אך ביחס לתנאי שני שתהא הרפואה ידוע ובדוקה כתב: "מכל האמור יוצא לדין, שאין מרפאין בדבר האסור אלא על פי רופא מומחה… אבל רפואה שהיא מקובלת על פי השמועה, או אפילו מפי נסיון אין מתרפאין בה אלא בדבר המותר ואין בזה משום דרכי האמורים, אבל לא בדבר שהוא אסור מן התורה או אפילו מדרבנן". לפיכך נראה לי ודאי, שאסור להתרפא באכילת בשר חזיר" (שו"ת משפטי עוזיאל, מהדו"ת, חיו"ד, ח"א, סי' כ').
(בחוקותי תשעט)
