החיפזון – הצד השווה שבין פסח מצרים ופסח קרונה

תיאור אכילת קרבן הפסח ויציאת מצרים מזכיר את הדריכות של חיילים לפני הקפצה: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה'". מדוע השחרור מעול מצרים היה צריך להתבצע בחיפזון? וכי לא היה אפשר לארגן יציאה מסודרת ומתונה?
הרב קוק בסידורו "עולת ראיה" (עמוד רפז) מסביר את הצורך בחיפזון:
"יציאת החיפזון ביסודה הייתה עצת ה', להרים מעלתם של ישראל שלא על פי דרך ההתפתחות הסידורית, שכל אומה מתפתחת בסדריה הטבעיים ותבוא למעלתה לאטה, כי אם שהכוחות הגדולים, הנרדמים בנפש האומה כל זמן היותם במצרים, כבושים בעוני ושפלות חומרית ומוסרית יצאו בפתע פתאום מן הכח אל הפועל, עד שנהפכו מעבדים שפלים לעם תרבותי בתרבות אלוקית רבת ורמת ערך…".
ישנם תהליכים בחייה של אומה, שצריכים להיעשות בחיפזון ללא היסוס. כאשר עם ישראל היה שקוע בטומאות ארץ מצרים, נדרש מהלך חפוז על מנת לנתק אותם מהעבדות ולהביאם למצב של לקיחת אחריות. קל וחומר, כשמדובר במעבר חד מתרבות של עבודה זרה לקבלת עול מלכות שמים.
תחושת השינוי החפוז מורגשת מאד בפסח הנוכחי שנת תש"פ. אך לא מזמן ערכנו סעודת פורים משפחתית או סעודה גדולה עם חברים, וכל הקהילה קראה יחד את המגילה בפורים, מי היה מאמין ששבועות ספורים בלבד אחרי, לקראת חג פסח, בתי הכנסת יהיו סגורים, הבתים יהיו מוגפים וסדר משפחתי ייערך בצורה מצומצמת. מציאות שילדים דואגים להוריהם המבוגרים, והורים שדואגים לילדיהם הנמצאים בביתם. מציאות שסבים וסבתות לא יפגשו את נכדיהם. הגזרות שהוטלו עלינו נראו בתחילה כחפוזות, בכל יום המגבלות נעשו יותר קפדניות.
כעת, לאחר שאנחנו קצת "מתרגלים" לשינויים, הרי שפסח זה יוצר הזדמנויות מיוחדות לליל סדר מסוג אחר. משגרה שבה משפחה גדולה וענפה יושבת סביב שולחן אחד, למציאות שכל חלק ממשפחה יושב עם עצמו. ההורים לחוד והילדים לחוד. יש כאן את אותו ממד של שינוי הנעשה ב"חיפזון", שמטרתו להציל את העולם כולו מהידבקות מהנגיף הנוראי. כרגע אנחנו ביציאת מצרים חפוזה, מקיימים את ההוראות כלשונן עם כל הקושי. אולם אני מניח, שלאחר שנצא באופן מדורג לשגרה, נוכל להכיר ולהבין יותר לעומק את התהליך שאותו אנחנו עוברים. החיפזון נחוץ כדי להוציא את היחיד או הציבור משגרה למציאות אחרת, אבל לאחר מכן נדרש עיבוד לתהליך עצמו.
ר' צדוק הכהן (צדקת הצדיק א) סבור שגם חייו הרוחניים של אדם יכולים להשתנות בחיפזון:
"ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות".
כאשר אדם משועבד להרגליו הוא מתקשה לעשות שינוי. וככל שמתבגר כך יהיה לו קשה יותר. לכן על מנת שיוכל להשתחרר מהרגליו, נדרש צעד דרסטי המותיר את השגרה מאחור. בשלב זה אין מקום להדרגתיות, שהרי אם ינסה לפעול בשלבים הוא עלול למצוא את עצמו בנסיגה ולחזור לסורו מהר. ר' צדוק מדגיש גם את כוחו של התזמון, בו בזמן שיש לאדם רצון לשינוי עליו לנצל את ההזדמנות. אולם החיפזון כוחו יפה רק בתנאי שבשלבים הבאים ההתפתחות תהיה הדרגתית וטבעית. כאמור, השנה חווינו יציאה חפוזה מהשגרה שמעמידה אותנו כעת חיה במציאות של ליל סדר שונה ואחר ממה שהורגלנו. תפקידנו לאמץ את ההזדמנות שנפלה בחלקנו, ולעשות את הכי טוב שאנו יכולים.
אני מאחל לכולם ליל סדר משמעותי ושמח – זוגיות טובה, משפחתיות טובה. שנזכה לבריאות ונעבור את התקופה הקרובה בשלום ללא פגע רע הן במישור הפיזי והן במישור הכלכלי – חג כשר ושמח.
(צו תשפ)