הרהורים לפסח קורונה; 'חייב אדם לראות את עצמו…'

ד"ר מרדכי מאיר
ראש החוג לתושב"ע במכללת תלפיות ומחנך באמי"ת כפר בתיה

המעבר מייחדים למשפחה מורכב מאוד, וכך גם ממשפחה לעם.
את המורכבות שבמעבר מיחידים למשפחה ניתן לראות בעובדה שמשפחותיהם של אברהם ויצחק לא נשארו שלמות. ישמעאל ובני קטורה כמו גם עשו מצאו את עצמם מחוץ לגדר.
את המורכבות שבמעבר ממשפחה לעם ניתן לראות באחד הדברים המאפיינים את התנועה הקיבוצית – הוצאת הילדים מהבית לבית ילדים, כחלק מיצירת הקולקטיב.
דווקא על רקע זה מעניין לראות את האירועים של מכת בכורות ויציאת מצרים.
בזמן מכת בכורות על ישראל להשאר איש איש בביתו.
ברגעים האחרונים שלפני ההפיכה לעם – מצווה עם ישראל להתכנס בתא המשפחתי המצומצם שלו.
כל אחד התבקש להסתדר ולהיבנות עם מה שהבית שלו מכיל.
מן הסתם היו שם אנשים קשישים ששהו לבדם. אחרים ששהו עם ילדיהם שכבר הגיעו לגיל הנעורים. אחרים עם ילדיהם הקטנים, ומהם שהיו זוגות צעירים בראשית דרכם.
כולם נצטוו להיות בתא הגרעיני שלהם.
זה היה הבסיס שבעקבותיו התרחשה יציאת מצרים.
לא שבירת המשפחה, לא הוצאת ילדים לבית ילדים או משהו אחר, אלא להיפך דווקא אנשי המשפחה הם הראויים להיפך לעם.
זו משימה לא קלה – אנו אנשים חברותיים – חפצים בקרבתם של מעגלי המשפחה השונים, השכנים, החברים לעבודה ועוד. בעזרת המשחית 'הכריח' הקב"ה להתכנס בבתיהם.
האם היה להם קל? אינני יודע. מן הסתם היו ביניהם כאלה שזה היה להם הכי קל וטבעי. אך מן הסתם היו גם כאלה שהמתח, הלחץ, ההימצאות ביחד ללא יכולת לצאת, הקשתה עליהם והציבה בפניהם אתגר לא קטן – אבל זה האתגר שה' הציב בפניהם, וכידוע הקב"ה אינו מעמיד אדם בנסיון שאינו יכול לעמוד בו.
במידה מסויימת הקב"ה מחזיר אותנו השנה ממש לליל יציאת מצרים – הרי השעות בהם אנו יושבים לליל הסדר הן השעות שלקראת מכת בכורות שהתרחשה בחצות הלילה.
ואם תרצו 'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. וגם לנו זה לא קל וגם אותנו הקב"ה מכריח בעזרת המשחית.
פסח דורות שונה מפסח מצרים. בעוד במצרים נצטוונו להתכנס בבתינו הרי שבפסח דורות נצטוונו להרגיש את הביחד בשני אופנים. האחד כללי – כולנו עולים לירושלים להקרבת הפסח והשני מעט מצומצם יותר – את הפסח אוכלים בחבורה. אנשים מתכננים מראש עם מי בכוונתם לעשות את הפסח – בין אם אלה בני משפחה חברים או כל מסגרת אחרת.
שנים רבות היינו בנקודת אמצע. כמובן לא היינו בפסח מצרים, אבל גם לא במאפיין שלו – ההתכנסות המשפחתית. אבל גם לא בפסח דורות – לא עלינו לירושלים ולא הקרבנו את הפסח – אבל כן התכנסנו חבורות חבורות לחגוג את ליל הסדר ולקיים את מצוותיו.
השנה קיימת תחושה של נסיגה לאחור.
אבל יתכן ויש לראות בה הזדמנות ומתנה – הזדמנות לבניין הפנימי המשפחתי המצומצם, שיהווה בסיס חזק ואיתן ליציאה החוצה אל עבר פסח דורות.
שנזכה במהרה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים.
(צו תשפ)