והגדת לבנך

יש לילה מיוחד שהותיר את חותמו על כל דרך חיי, ושהרושם שלו מלווה אותי עד היום. ליל הסדר.
יש משפחות שליל הסדר שלהן מתאפיין בהתלבשות בהוויה ילדותית- וליל הסדר אצלן הוא ערב שיש בו פרעה מגומי, צפרדעים מקרקרות ותחפושות- הצגה שלמה. משפחות ששמות במרכז את הצד שמבחינת התוכן שלו הוא של סיפור יציאת מצרים ומצד הצורה מדובר בעיצוב של חוויה שלמה, של הפנינג שעשוי מגזרי נייר, משלל בדים ומתפאורה ססגונית ומושקעת.
במשפחות אחרות ליל הסדר הוא אוסף פרטים שיש לבצע. רצף של הוראות והנחיות. כשבכל שנה מחדש נדרשים לברר כמה צריך לאכול, תוך כמה זמן, מה קודם למה, מי אומר מה, כולם יחד או כל אחד לחוד. עומדים או יושבים, יושבים או מסבים וכיוצא בזה. התוכן- מצווה והצורה- דקדוק ויראה.
אצל אחדים הערב מתמצה ומגיע לשיאו עם ההלל וההלל הגדול, תיאורי הגאולה וההודיה על הנס. אלה מעלים על נס את רגעי החסד והתפילה המשותפים, רגעים שבהם הבית הופך בית כנסת, ובני הבית למניין משותף. התוכן- תפילה והצורה- התפעמות הנפש.
בליל הסדר שלנו היה קורטוב מכל זה ובכל זאת הציור שלי אחר.
הזכרון הראשון שלי מליל הסדר הוא זכרון של ילדה קטנה מאוד. וכיוון שקשה לי לתאר את החוויה הילדותית שעברתי, אתאר את הרושם שהלילה הזה הותיר בי. חגגנו את ליל הסדר אצל דודי, עם בני הדודים שהתגוררו סמוך אלינו. הזכרון של הלילה הוא כל כך חי ובמרכזו קריאת ההגדה והתעמקות בכל פרט. (גם אם בצידו החיפוש השובב עד מופרע אחר האפיקומן בתוך ארונות הבגדים) הוויכוחים והמחלוקות, השאלות הכל כך חכמות שכולם שאלו מסביב, שעוררו אותי לתמוה איך לא חשבתי אף אני על השאלות האלה. היום אני יודעת לומר שזו היתה חווית בית המדרש הראשונה בחיי.
אין לי שום דרך היום לזכור או לדעת אם הזכרון הזה מתעד ליל סדר מסוים או כמה מהם. אבל ההתרגשות וההשראה, החוויה האדירה של שותפות המוח עם הלב, הולידו בי, כבר אז את תחושת השפע השמחה וההתלהבות בקדושה שיצרו את התשתית לכמיהה העזה לזכות לחבוק את חיי בשאלות ותשובות, בבניין וסתירה, בתירוץ וקושיה, במחלוקת ובהסכמה וניצוח. במחשבה לאחור החוויה החיה הזו היתה הזרע לחיים של תורה.
השונות שבין העיצובים השונים משכה אותי בחזרה אל המקורות. עיון ראשוני בהם מגלה תמונה אינטימית מאוד. התורה מציגה בפנינו את החובה של "והגדת לבנך ביום ההוא". בעקבות פשט הפסוק אנחנו רגילים לחשוב על ליל הסדר כתמונה בתוך המסגרת המשפחתית. אבא משוחח עם בן, אמא משוחחת עם ילדיה. מתוך כך נרקם ערב רווי שאיפות של העברת וסיפור יציאת מצרים- הגדה! והגדת!. ומכאן שהאבא מעמיד את עצמו במקום של מי שחווה את יציאת מצרים ומספר את הסיפור מנקודת מבטו לילדיו.
עיון במקורות חז"ל מגלה שהעיצוב של ליל הסדר מעט שונה. המשנה אומרת "מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו". המתודה של שאלה ותשובה מובנית לתוך ליל הסדר. "אם אין דעת בבן, אביו מלמדו". יש כאן ממש לימוד, הבן אל האב כתלמיד לפני רבו. תשובת האב לפי המשנה צריכה להיות בנויה מדרשה "מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה". גם במקורות האחרים שבהם מתואר ליל הסדר ברור שיש חשיבות ועדיפות דווקא לבן החכם: "חכם-בנו—שואלו" והחלופה: "ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעים בהלכות הפסח שואלין זה לזה". בחלק מהמקורות התוכן של סיפור יציאת מצרים מוחלף בדיון בהלכות הפסח. הקריאה בהוראות חז"ל לליל הסדר חושפת שליל הסדר אינו רק לילה של העברת מסרים. הוא לילה של לימוד. הוא לילה של לימוד תורה. הוא לילה שבו אנו מעבירים את בית המדרש מן המרחב שמחוץ לבית אל תוך המרחב הביתי.
"הצורה שההלכה העניקה לסיפור אירועי יציאת מצרים היא של חקירה ומסירת מידע, שאלה ותשובה, פליאה תמיהה והסבר. היא לימוד יותר מאשר סיפור, דיון אודות מצוות יותר מאשר תיאור עלילתי. אילו רצו חז"ל רק את סיפור המעשה את תיאור האירועים בפרוטרוט, היו מחייבים את קריאת הקטעים מחומש שמות שמספרים את עלילת העבדות ואחריה היציאה לחירות. לאמיתו של דבר את רצף ההגדה ניתן להבין לא במונחים של סיפור, אלא במונחים של דיון לימוד ניתוח, הייעוד היהודי- תלמוד תורה… בליל הסדר הופך כל בית יהודי לקהילה מלמדת. לאחווה דידקטית. לבית ספר" (הרב סולוביצ'יק זמן חירותנו. וראו גם ע' קדרי, האב והרב בליל הסדר).
ברבות השנים הבנתי שני דברים. האחד הוא שלא בכל בית ליל הסדר נחגג באותה הדרך והצורה. לא כולם מפרשים כך את התוכן של ליל הסדר. הדבר השני שהבנתי הוא שיש לא רק שוני אלא גם מכנה משותף לכל הסדרים. אצל כולם המשמעות של ליל הסדר היא בעצם הרצון, הצורך, המשימה לרכז את תמצית ההוויה היהודית כפי שכל אחד מבין אותה- בפורום המשפחתי.
בלילה הזה, אנחנו משקיעים מאמץ בהעברת המסורת. ובכל בית במרכז מונחת תמצית הוויה אחרת.
בבית שלנו היתה אמירה מאוד ברורה "זאת המסורת שאנחנו מעבירים". זה סדר העבודה. זאת המחויבות שלנו. אלו תקוותינו. זה החזון. והדברים נשמעו וחלחלו.
העולם הבית מדרשי שהועבר בליל הסדר באופן קסום וכובש כל כך היה השאיפה הגדולה של בית אבי. אבי שיווה לעצמו עולם שהתורה היא עמוד התווך שלו, עולם שבו לימוד התורה הוא אורח חיים, הוא לחם חוקנו, הוא אהבת חיינו.
בליל הסדר התגלתה "התורה – שבלב". באותו לילה היא נזרעה בליבותינו.
(צו תשפ)