מצעד החיים

מצעד החיים מתקיים יום יום בארץ ישראל.
מצעד החיים הראשון התקיים ב 1988 לאחר פתיחת שערי פולין. השם 'מצעד החיים' ניתן כמשקל נגד למצעדי המוות בהם הובלו אל מותם מאות אלפי יהודים שהצליחו לשרוד עד כמעט סוף המלחמה, ונאלצו לצעוד מאות קילומטרים בחורף הקשה, עם הכוחות הגרמנים הנסוגים מערבה.
מאז מצעד החיים הראשון, לפני 32 שנה, צעדו במצעדי החיים מדי שנה עשרות אלפי מבוגרים ובני נוער מכל רחבי העולם בדרך בין מחנה אושוויץ למחנה בירקנאו. המצעד היווה אירוע משמעותי בזיכרון ובהנצחת השואה לכלל.
בשנים הראשונות עוד זכיתי לצעוד לצידם של ניצולים ושורדים רבים, שהיו אז בשנות ה 60 וה 70 לחייהם. בדרך הטבע, בשנים האחרונות פחת מספרם, ואלו שעוד חיים איתנו, נמצאים באזור שנות ה 90 לחייהם.
באופן סמלי ועקב הנסיבות בעולם, השנה, בפעם הראשונה, לא יתקיים המצעד הפיזי בפולין.
באופן סמלי כמו במירוץ שליחים, המקל העובר מיד ליד ומדור לדור ואיתו האחריות להמשיך את המצעד והחיים -עובר אלינו, בני הדור השני, השלישי והרביעי.
מצעד החיים הסמלי התקיים על אדמת פולין.
מצעד החיים האמיתי מתקיים יום יום במדינת ישראל כבר 72 שנים.
כאן בארץ חמדת אבות צועדים כל יום יהודים מכל העולם את מצעד חייהם, ובונים כאן מדינה.
נכון, עם הרבה דם יזע ודמעות, עם הרבה קשיים ואתגרים, עם הרבה פוליטיקות ומחלוקות- אבל צועדים חיים ולא נגררים על ידי קלגסים ברחובות, צועדים חיים ולא נדחסים לתאי הגאזים, צועדים חיים ולא מושלכים למשרפות, צועדים חיים את מצעד החיים הגדול של העם היהודי השב לארצו.
גם כשמסביב יהום הנגיף, חשוב שלא נתבלבל.
אשרינו שיש לנו בתים להיכנס אליהם ולהסתגר בהם, ולא גטאות.
אשרינו שיש לנו מסכות להתמגן בהם, ולא חשופים לציקלון בי.
אשרינו שיש לנו תור לפני סופרמרקט מלא באוכל, ולא לפני הקאפו.
אשרינו שיש לנו צוותים רפואיים שיודעים לעזור לאנשים להמשיך ולהיות בין החיים, ולא הצוותים של ד"ר מנגלה.
אשרינו שיש לנו את הזכות להתווכח ולחלוק, ולא להרכין ראש חסרי אונים לפני הקלגס.
אשרינו שיש לנו נכדים ברחבי הארץ ולא בערבות סיביר או ביערות פולין.
אשרינו שיש לנו זום, ולא את המדור ברדיו לחיפוש קרובים שאולי שרדו.
אשרינו שיש לנו מרחב של שני מטר בארץ ישראל, ולא את המרחב בין הדרגשים.
אשרינו שיש לנו מרפסות להתפלל בהם בארץ ישראל, ולא את הצריפים במחנה.
אשרינו שאנו זוכים לצעוד כאן את מצעד החיים הפרטי והלאומי שלנו יום יום, שעה שעה .
אשרינו שאנו זוכים עוד לצעוד ולהצדיע לשורדים ולניצולים, לפסוע בענווה על עקבותיהם, ולהתפלל שיזכו לנחת ושיבה טובה.
מצעד החיים האמיתי, ממשיך ומתקיים יום יום בארץ ישראל, בארץ חמדת אבות בה מתגשמות, גם אם לאט לאט, כל התקוות.
(תזריע מצורע תשפ)