מרב לרנרהאם להקשיב זה כזה פשוט? * איך הקשבה משפיעה על האנשים שאנחנו מחבבים או פחות, על העבודה והבריאות שלנו? * והאם הכל בגלל הסמארטפון? * קצת על איך חוסכים 400 ₪ לשעה על ספת הפסיכולוג בכמה אמצעים פשוטים
כשאתם קוראים שורות אלו, מערכת הבחירות לכנסת ה-21 מאחורינו. זו הייתה אחת ממערכות הבחירות היצריות והמלוכלכות ביותר שידענו כאן. ונדמה שבמערכת הבחירות הזו גם הפסקנו להקשיב באמת ולעומק למי שעמדותיו שונות משלנו.
כשאבי קלוגר, פרופסור להתנהגות ארגונית בביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית היה בן 46, הוא עבר משבר אישי שהחל מכך שככל הנראה לראשונה- הקשיבו לו.
פרופ' קלוגר: "בגיל 46 עברתי משבר אישי עמוק ומה שהפעיל אותו זה שהקשיבו לי לתשובתי לשאלה: ממה אני נהנה בעבודה. גיליתי שאני לא נהנה מהרבה דברים, לא בעבודה, לא במשפחה והיה סבל די רב. זה התחיל אצלי במסע של חיפוש שבמהלכו התנסיתי בהרבה דברים והתחלתי להשתנות בצורה עמוקה. בגיל 46 התחלתי להיזכר בטראומות מגיל 5, במכות רצח, בפגיעה מינית ובכל מיני דברים שהיו חסומים בפניי 40 שנה, דברים שחוויתי בתור ילד וכאילו שכחתי. ההיזכרות הביאה בכי והתייפחות אבל גם תהליך איטי של השלמה וקבלה של כאבים פסיכוסומטיים שאני נושא בתוכי עם הקלה הדרגתית. תמהתי מה אפשר לאדם באמצע גיל העמידה לעבור שינוי כל כך עמוק. התשובה הייתה שהייתי בר מזל שהיו הרבה אנשים שהקשיבו לי, ואז החלטתי שלוש החלטות: ללמוד להקשיב קצת יותר טוב, להבין כחוקר איך זה עובד ולהיות שותף במחקרי הקשבה וללמוד ללמד אנשים איך להקשיב".
מאז, הוא ערך מחקרים רבים על הקשבה. באחד מהם מצא יותר מ-900 דברים וקשרים שונים שקשורים להקשבה. כמו איך הקשבה או אי הקשבה משפיעה על עד כמה אוהבים את האדם שמקשיב או לא מקשיב. פרופ' קלוגר מרחיב: "לקחו אנשים בכנס שלא מכירים זה את זה וביקשו מהם לדבר אחד עם השני. לחלק שלחו הודעות טקסט במהלך המפגש עם האדם שהם לא מכירים. זה הכל. וכששאלו את האנשים אם הם אהבו/ חיבבו את בן הזוג שלהם, את אלו ששלחנו להם הודעות טקסט לטלפון- לא אהבו. מחקר כזה קצר ופשוט, שמראה שברגע שהראש שלנו בטלפון בן הזוג שלנו מחבב אותנו פחות. יש בזה משהו טראגי, כי אנחנו מסתכלים בטלפון כדי ליצור קשר עם אנשים ואז אנחנו מחמיצים את האפשרות לקשר בדיוק כשהיא מתרחשת בזה שאנחנו מביטים בטלפון. זה בדוק".
לא על הסמארטפון לבדו
בשנים האחרונות, כשכולנו מחוברים לסמארטפונים, מאד קשה שלא להשפיל מבט אליו כשהוא משמיע צלצול. למרות זאת, פרופ' קלוגר טוען כי בעיית ההקשבה איננה נפוצה רק בשנים האחרונות אלא הייתה קיימת מאז ומתמיד: "זה לא משהו חדש לעידן שלנו. אני היום בן 60 ויש לי זיכרונות די ברורים משנות ה-20 לחיי של אינטראקציות עם חברים. לא היה סמארטפון והיו אינטראקציות של התנצחות; בואו נראה מי הכי חכם, שנון, מצחיק, והיינו מתפרצים אחד לדברי השני. למרות שהיינו יותר באינטראקציה פיזית- זה לא אומר שבהכרח הקשבנו אחד לשני".
בעידן של ימינו, רובנו מעדיפים לשלוח הודעת וואטסאפ קצרה על פני שיחה עם חברינו: "התוצאה העגומה זו בדידות. בדידות היא כאב מאד גדול, קשה לחיות איתה. ברור שהייתה בדידות לפני עידן הטלפונים אבל זה הולך ומחריף אותה", אומר פרופ' קלוגר.
מה צריך לעשות כדי להקשיב?
הפרופ' משיב: "מה זה להקשיב- נשפט בסופו של דבר בעיניים של המדבר. כשאני מרגיש שמקשיבים לי, לא משנה מה הצד השני עשה, מספיק שיש תחושה שהוא איתי ומבין אותי, אז יש הקשבה. מה בדיוק הוא עשה? זה יכול להיות כל מיני דברים, אבל השורה התחתונה היא החוויה שלי האם הקשיבו לי. הקשב צריך להיות ממוקד במדבר. ברור שאם אנחנו משחקים בטלפון תוך כדי או קוצצים בצל- אנחנו לא באמת מקשיבים כי אנחנו עסוקים בעוד דבר".
לא מדובר רק בהתבוננות והנהון תדיר. לדבריו של פרופ' קלוגר, כדי להקשיב למישהו יש לשים לב גם לסוג השאלות שנשאל את המדבר, כאלו שלא תוקפות ושופטות אותו אלא עוזרות לו לשקף את עמדותיו. יש להתגבר על הדחף להגיד את מה שאנחנו חושבים ולעזור למדבר להרגיש שאמר את כל שעל לבו. הוא מדגים: "נניח שחברנו אמר שיצביע למפלגה X, עלינו להתגבר על הדחף להגיד את מה שלנו יש להגיד כמו למה להצביע למועמד הזה ולא למועמד אחר, ופשוט לשאול- מה הסיבה שאתה מצביע למועמד הזה? למה אתה ממליץ לי להצביע לו? זו הקשבה ממקום שאתה עוצר את מה שאתה רוצה להגיד בתור מקשיב ומתמקד בלנסות להבין איך האחר רואה את העולם, הוא רואה אותו שונה ממני, אני לא חייב להסכים איתו אבל יכול לתת לו את ההרגשה שאני לא מתנגד לו, נותן לו להביע את עמדתו ולפרוס את משנתו, גם אם זה לגביי בחירות וגם לגביי תחושות. למשל מישהו שהעליבו אותו בעבודה, בגן. אם אומרים לו- 'אבל אין לך סיבה להיעלב' זה שיפוט שחוסם את האדם שאמר 'נעלבתי'. הוא מצפה שיגידו לו 'וואו, בטח כאב לך', 'לא נעים'. לא צריך להסכים לתגובת האחר אלא להבין מאיפה נובעת התגובה".
"ראינו שברגע שהראש שלנו בטלפון בן הזוג שלנו מחבב אותנו פחות. יש בזה משהו טראגי, כי אנחנו מסתכלים בטלפון כדי ליצור קשר עם אנשים ובדיוק אז אנחנו מחמיצים את האפשרות לקשר בדיוק כשהיא מתרחשת"
הקשבה תרופה לכל מכה
פרופ' קלוגר מתאר שלאורך כל הקריירה שלו הוא לא ראה השפעות כל כך מיטיבות וחזקות כמו ההשפעה של הקשבה- ובכל התחומים: "שביעות הרצון מהנישואים של בני זוג שחושבים שבן זוגם מקשיב מאד גבוהה, הקשר בין השניים מאד חזק. כשלקוחות אומרים שאיש מכירות מקשיב- החברה מדווחת שאיש המכירות מוכר יותר. כשמורים בביה"ס מדווחים שהמנהל מקשיב להם- המדינה מדווחת שלתלמידים יש הישגים גבוהים יותר במבחנים יחסית לבתי ספר אחרים. כשמקליטים בלשים בחקירות ומומחים אומרים שהם הקשיבו יותר, המשטרה מדווחת שהחוקר דלה יותר מידע מהנחקרים שלא היה ידוע קודם למשטרה. כשמשפחות מדווחות שרופא הקשיב טוב למטופל יש פחות תביעות רשלנות נגד הרופאים. כשמאמנים אחיות פסיכיאטריות להקשיב יש פחות קשירות פסיכיאטריות באותו בית חולים. כשעובדים מדווחים שהבוס שלהם מקשיב- מדווחים על פחות שחיקה בעבודה עד כדי כך שאני אומר שמנהל שלא מקשיב הוא סכנה בריאותית מהלכת לעובדים שלו. אין תחום שלא ראיתי שלהקשבה אין השפעות מיטיבות. היא מורידה דיכאון ברמות גבוהות יותר מהשפעת תרופות פסיכיאטריות. עצם ההקשבה ממתנדבים או אנשי מקצוע מורידה דיכאון".
ההקשבה רלוונטית מתמיד באחד מסוגי היחסים הנפיצים ביותר לאורך השנים- יחסי הורים ומתבגרים.
פרופסור קלוגר: "לפני כ-40 שנה נכתב ספר שתורגם לעברית 'כיצד להקשיב לילדים כך שידברו, כיצד לדבר לילדים כך שיקשיבו', שמראה כיצד הורים מאלצים את הילדים לא לספר, לא לשתף ולא להקשיב בעיקר דרך השיפוטיות של ההורים ודרך ההתגייסות המוקדמת מדי לפתור את הבעיה לילד בלי לתת לו לפתור אותה בכוחותיו הוא. לאור הספר הזה ישנה שיטה של הדרכת הורים שעשו עליה ניסוי מבוקר לבדוק האם זה באמת משפיע, האם אפשר ללמד הורים למתבגרים לשנות את דרכיהם כך שהתקשורת עם המתבגרים תהיה טובה יותר. התשובה החד משמעית – כן. חשוב לא לשלול את החוויה, הדעה או ההיגד של המתבגר. אתה לא חייב להסכים איתו, אתה יכול לאחר מכן להגיד דעה נוגדת לגמרי, אבל אם הילד בא הביתה ואומר שהוא רוצה להיות שחקן/ זמר – משהו שלהרבה משפחות בחירה כזו בקריירה כזו לא מתאימה, אז תגובה שמתקפת זה להגיד 'מעניין מאיפה צץ הדבר הזה? מה אתה חושב? לאן אתה רוצה לקחת את זה?', וקשה להגיד את זה כשאתה בתור הורה מצפה שהילד יהיה רו"ח, עו"ד או רופא ולא זמר. אבל אם תגיד לו 'מה פתאום, מה זה?'- חסמת את התקשורת ועכשיו הוא לא יספר לך יותר שום דבר. עוד דבר שחשוב בהקשבה- אם ילד מספר שפגעו בו או שהיה לו משהו מעניין – צריך לתת שם לרגש שהילד מדבר עליו. אם הוא אומר שפגעו בו – להגיד לו 'בטח מאד נעלבת', או 'אני משער שנעלבת'. צריך להעצים את המילים של רגש, כמראה לילד, זה עוזר לו להבין את עצמו".
"כשמקליטים בלשים בחקירות ומומחים אומרים שהם הקשיבו יותר, המשטרה מדווחת שהחוקר דלה יותר מידע מהנחקרים שלא היה ידוע קודם למשטרה. כשמשפחות מדווחות שרופא הקשיב טוב למטופל יש פחות תביעות רשלנות נגד הרופאים"
אדם בתוך עצמו
פרופ' קלוגר מבקש לסיים את הריאיון בפסוק מתוך ספר משלי שמכוון אותו: "מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה", והוא מסביר: "שאלו פעם רב של חסידים, כיצד כל הדורש בעצתך, היה מרוצה יוצא הוא? ענה: קראתי במשלי שבכל אחד טמונה עצה לבעיות ואתגרים שעומדים לפניו ברגע הזה ושוויה של העצה זוהה כמים עמוקים. מים עמוקים יש להבין בהקשר של ארץ ישראל שבה בלי מים עמוקים אי אפשר לשרוד את הקיץ השחון. כלומר, אומר הרישא של הפסוק שהעצה שלכל אדם יש בלבו בשביל עצמו היא מקור חיים ובסיפא של הפסוק אומר ו"איש תבונה ידלנה", כלומר, זה האחר ששומע. כמו שאומרים "דאגה בלב איש ישיחנה", אם השני באמת מקשיב, הפתרון יבוא מתוך עצמו, מתוך לבו של האדם. אנשים חושבים שמישהו יעץ להם, כשהוא בעצם לא אמר להם כלום אלא רק שאל אותם שאלות הבהרה, עודד אותם לדבר ושיקף את הרגשות ובעצם נתן להם להוציא מעצמם את הפתרון של עצמם. זה נכון לזולת, לילדינו ולנו. אני מאחל לכולנו שנזכה להיות קצת יותר אנשי תבונה".
