מאנדרו ג'קסון ועד טראמפ: ניסיונות התנקשות בנשיאי ארה"ב

ניסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ השבוע הוא לא מיוחד או חריג. קדמו לו שורה ארוכה של ניסיונות התנקשות בנשיאי ארה"ב: אנשים פרטיים, שבדמם זורמת אידיאולוגיה קיצונית המנוגדת לתפיסות הנשיא, שתו מיץ אומץ, נטלו אקדח, חדרו את טבעת המאבטחים וירו לעבר נשיאים – חלקם הצליחו במזימתם. סקירה

משה ניסנבוים

הנשיא לשעבר דונלד טראמפ השתתף השבוע בעצרת בחירות במסגרת הקמפיין הנשיאותי שלו במטרה לגייס קולות במדינה המתנדנדת פנסילבניה. בעצרת היו 50,000 איש. בכל העצרות של טראמפ, השירות החשאי מקפיד לבדוק שלאף אחד מהנוכחים בעצרת אין כלי נשק על גופו. תומאס מת'יו קרוקס עלה על גג של מבנה שהיה ממוקם במרחק של כ-150 מטרים מהבמה שעליה עמד דונלד טראמפ. בשעה 18:11 הוא פתח בירי לעברו. צלם ה"ניו יורק טיימס", דאג מילס, שנכח במקום, אומר שנשמעו שלוש או ארבע יריות. במהלך הירי טראמפ חש פגיעה באוזנו, הניח את היד על אוזנו, ומייד לאחר מכן התכופף תחת הפרגוד. סוכני השירות החשאי זינקו לעבר טראמפ וסוככו עליו.

כשסוכני השירות החשאי החלו לחלץ אותו מהזירה לעבר הרכב, טראמפ הניף את אגרופו לעבר הקהל וקרא "הילחמו, הילחמו". דובר השירות החשאי ציין בהמשך שטראמפ מוגן, וטראמפ עצמו פרסם באמצעות דובריו הודעה ובה הוא מודה לאנשי הביטחון ואומר שהוא מרגיש טוב. החשוד כמתנקש ואדם נוסף בקהל נהרגו באירוע, ולפחות אדם אחד נוסף נפצע באורח אנוש.

המתנקש, תומאס מת'יו קרוקס, הוא בן 20 מהעיירה בת'ל פארק שבפנסילבניה, שנמצאת במרחק שעת נסיעה ממקום הירי. לא היה לו עבר פלילי מוקדם. בזמן ניסיון ההתנקשות קרוקס לבש חולצה של ערוץ יוטיוב פופולרי שמוקדש לכלי ירייה.

בראיון לעיתון "ניו יורק פוסט", אמר טרמאפ לאחר ניסיון ההתנקשות בו: "אני אמור להיות מת", ותיאר את החוויה כ"סוריאליסטית מאוד". לדבריו, הרופא שבדק אותו בבית החולים אמר שהוא "מעולם לא ראה דבר כזה". הסוכנים, ש"פעלו במקצועיות יוצאת דופן", הסבירו לו שהמקום אינו בטוח עבורו, וללא קשר הוא חייב להגיע לבית חולים ולהיבדק. טראמפ טען שניצל ממוות בטוח בזכות העובדה שהפנה את מבטו מהקהל למסך שסייע לו בנאומו. "אני ממעט להסיט מבט מהקהל. אם לא הייתי עושה את זה באותו רגע, כנראה שלא היינו מדברים כעת".

כשנשאל מדוע הרים את ידו לאחר שנפגע, השיב שביקש לתת לקהל תחושה שהוא בסדר. "האנרגיה שהגיעה מהאנשים שם באותו רגע, הם פשוט עמדו שם. קשה לתאר איך זה הרגיש, אבל ידעתי שהעולם מסתכל. ידעתי שההיסטוריה תשפוט את זה, וידעתי שאני חייב להודיע להם שאני בסדר".

הארגון עצמו שאמון על הגנה גם על סגני הנשיא ונשיאים לשעבר, ספג ביקורת קשה על כישלונו לאבטח את המתחם שבו התקיימה העצרת. באופן אירוני, הנשיא האמריקני שהקים את השירות החשאי היה קורבן להתנקשות בעצמו. אברהם לינקולן ייסד את הארגון בשנת 1865 כחלק מהמאבק בזיוף כספים במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. בשנת 1909 הצליחו בפעם הראשונה אנשי השירות החשאי למנוע התנקשות בנשיא וויליאם טאפט במהלך ביקור במקסיקו. מדובר באחת הזרועות הביטחוניות הקטנות ביותר בארה"ב. הסוכנות מעסיקה כ-8,300 עובדים עם תקציב של 3.2 מיליארד דולרים בשנה. לארגון יש חטיבת סייבר גדולה וכן זרוע ביצועית מעבר לים, שנועדה להגן על נשיא ארה"ב במהלך ביקוריו בחו"ל.

גולש אנונימי התחזה למתנקש שירה בטראמפ. המשתמש העלה סרטון שהוא המתנקש ושהוא שונא את הנשיא לשעבר טראמפ ואת הרפובליקנים כולם. הוא גם ניצל את הדמיון הפיזי שלו לתמונות של המתנקש שחוסל. כמה אתרי חדשות מרכזיים, בהם ה"ניו יורק פוסט", פרסמו את הסרטון ואת התמונה שלו. החשבון שלו הוא בעל מאפיינים אנטישמיים: משמעות השם של החשבון הוא "עורלה", ושם המשתמש בתרגום חופשי הוא "צופה ביהודים".

וישנה גם התמונה שכבר מסתמנת כצילום אייקוני שיירשם בדפי ההיסטוריה: טראמפ נראה בה שניות אחרי שנפצע כשהוא עומד על רגליו, נתמך באנשי השירות החשאי המגינים עליו, מעליו שמיים כחולים לגמרי וברקע דגל ארה"ב, והוא מניף את אגרופו לאות ניצחון ושולח מבט בוטח אל הקהל. התמונה צולמה על ידי צלם סוכנות הידיעות AP זוכה הפוליצר, איוואן ווּצ'י, וזמן קצר אחרי הירי היא הפכה ויראלית ברשתות החברתיות.

מתברר שניסיון ההתנקשות בחיי נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ הוא נדבך נוסף בשרשרת ארוכה למדי של פגיעה וניסיונות פגיעה בנשיאים.

ג'רלד פורד ראה את ידה של פרום מושטת ובה אקדח. פרום לחצה על ההדק, נשמעה נקישה מתכתית, אבל האקדח לא ירה מפני שהיא לא ידעה שעליה לדרוך אותו כדי להכניס כדור מהמחסנית לבית הבליעה. פרום צעקה 'זה לא יורה!'

ניסיון הרצח הראשון

הנשיא הראשון שעבר ניסיון התנקשות היה אנדרו ג'קסון. זה קרה ב-30 בינואר 1835 ע"י צבעי מובטל בשם ריצ'רד לורנס. הוא התקרב לנשיא השביעי של ארה"ב, שלף אקדח, לחץ פעמיים על ההדק, אבל הכדור לא נפלט מן האקדח. לורנס אמר שניסה להרוג את הנשיא מפני שהוא שאיבד את פרנסתו. ג'קסון עצמו היה משוכנע שהיריבים הפוליטיים עומדים מאחורי ניסיון ההתנקשות.

הנשיא אמריקני הראשון שנרצח על ידי מתנקש: האירוע היה ב-14 באפריל 1865 אז נורה אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארה"ב. השחקן ג'ון וילקס בות' ירה בלינקולן בראשו, בשעה שהנשיא צפה יחד עם אשתו בהצגה בתיאטרון פורד בוושינגטון. לינקולן הלך לעולמו יום לאחר מכן. הרוצח בות' היה תומך של הקונפדרציה של מדינות הדרום. הוא התנגד בחריפות לשינויים שלינקולן ניסה לבצע, ובהם ביטול העבדות. מייד אחרי ההתנקשות, בות' ברח מהסמטה הצדדית של התיאטרון והתחיל ברכיבה ממושכת ומהירה שנמשכה שש שעות. כך החל מסע בריחה שארך עשרה ימים.

200 ימים וירייה אחת

האירוע היה ב-2 ביולי 1881 בשעה 9:30 בבוקר, אז עורך הדין צ'ארלס גיטו ירה בנשיא ה-20, ג'יימס גרפילד. ההתנקשות התרחשה בתחנת רכבת, בזמן שהנשיא עשה את דרכו לכנס מחזור של הקולג' שבו הוא למד. ההתנקשות אירעה פחות מארבעה חודשים לאחר שהושבע גרפילד לנשיאות. גרפילד מת מפצעיו 79 יום אחרי זה. בסך הכל, הוא כיהן בתפקיד 200 ימים בלבד. במהלך משפטו טענו עורכי דינו של הרוצח גיטו לאי שפיות. המניע של גיטו לרצח היה נקמה בגרפילד, על אי קיום כביכול של הבטחה פוליטית דמיונית.

מרבית ההיסטוריונים והרופאים אומרים שמותו של גרפילד הוא תוצאה של רשלנות רפואית. לדעתם, הנשיא היה יכול לשרוד את הפגיעה אם רופאיו היו מוכשרים יותר. התברר שבזמן החיפוש אחרי הקליע הנעלם, רופאיו של גרפילד החדירו את אצבעותיהם לבית החזה שלו, ואחד מהם פגע במהלך הבדיקה בכבד שלו.

הנשיא נרצח, מחליפו נורה גם

הנשיא האמריקאי השלישי שנרצח היה ויליאם מקינלי, נשיא ארה"ב ה-25. הרצח היה ב-6 בספטמבר 1901, כשהוא הגיע כדי לבקר בתערוכה בהיכל המוזיקה שבעיר באפלו בניו יורק. הנשיא מקינלי לחץ את ידי הקהל, ואז ליאון צ'ולגוש, אנרכיסט, ירה בו פעמיים בבטן. הקליע הראשון שרט את מקינלי, והשני הקטלני חדר לבטנו ומעולם לא אותר. המתנקש איבד את עבודתו במהלך המשבר הכלכלי של 1893 ופנה לאנרכיזם. לאחר הרצח, הוא הוצא להורג.

בהתחלה היה נראה שהנשיא יחלים מפציעתו, אבל ב-13 בספטמבר חלה תפנית לרעה: הפצעים הפכו לנמק, והשכם בבוקר למחרת הוא נפטר. מקינלי מת שמונה ימים אחרי האירוע. הנשיא אהב את המגע עם הציבור וסירב להשתמש באמצעי אבטחה. המזכיר האישי שלו חשש מניסיון התנקשות שיתרחש במהלך הביקור שלו בבית המוזיקה, וביטל אותו פעמיים. הנשיא מקינלי החזיר את הביקור ללוח הזמנים שלו בכל אחת מהפעמים.

את מקינלי ירש סגן הנשיא, תאודור רוזוולט. ב-14 באוקטובר 1912 הוא נורה במהלך עצרת בחירות. רוזוולט היה בדרך לנאום, ואז נורה בידי ג'ון פלמאנג שרנק, מהגר גרמני שהאמין שאסור שנשיא יכהן במשך יותר משתי קדנציות. כדור אחד נורה ממרחק 1.2 מטר לעבר רוזוולט. הקליע חדר את דפי הנאום שלו, שאותם קיפל פעם אחת ושמר בכיס החולצה בתוך קופסת משקפיים. הפגיעה המוקדמת בקופסה ובנייר האטו את המהירות של הכדור. בזכות ידיעותיו באנטומיה ובציד, הבין רוזוולט שהכדור לא חדר את ריאותיו. רוזוולט נבלם ונע מעט לאחור, אבל בתוך מספר שניות שב לנפנף בכובע לעבר קהל המעריצים המבוהל שלו. הוא המשיך לאולם שבו אמור היה לנאום. רוזוולט נאם במשך 84 דקות, ורק אחרי זה נלקח לבית חולים לטיפול רפואי. הוחלט ששרנק לא יציב בנפשו, והוא נשלח לבית החולים המרכזי בוואופון לחולי נפש, שם נשאר עד מותו ב-1943. רוזוולט היה בבית חולים במשך שבוע עד ששוחרר ושב לפעילות פוליטית ולהנהגת קמפיין הבחירות של המפלגה הפרוגרסיבית.

מעטפות נפץ ופריצה לבניין

ב-1 בנובמבר 1950 ניסו שני לאומנים שפעלו למתן עצמאות לפוארטו ריקו לרצוח את הנשיא ה-33 של ארה"ב, הארי טרומן. השניים תקפו ביריות את מאבטחי הבניין שבו טרומן גר. הם ניסו לחדור לתוכו, אבל נהדפו ונוטרלו. בהתקפה נהרגו שוטר ואחד התוקפים, ונפצעו שני שוטרים והתוקף השני. הנשיא טרומן לא נפגע, והתוקף ששרד ריצה עונש מאסר ממושך. ההתקפה הייתה ניסיון ההתנקשות השני בנשיא טרומן, אחרי שב-1947 נשלחו מארץ ישראל מעטפות נפץ שהיו ממוענות אליו, ונוטרלו בבית הלבן.

הנשים שהתנקשו בנשיא

ב-5 וב-22 בספטמבר 1975 אירעו שני ניסיונות התנקשות כושלים בנשיא ה-38, ג'רלד פורד. המתנקשות היו נשים. הם התרחשו בסמיכות זה לזה, ב-5 וב-22 בספטמבר 1975. בניסיון הראשון לא נורתה כל ירייה. הנשיא לא נפגע. פורד העיד אחר כך שראה את פרום. היא התקרבה ועמדה מאחורי שורת האנשים שסמוכה אליו. הוא סבר שגם היא רוצה ללחוץ את ידו. היא שלפה את האקדח. פורד ראה את ידה מושטת ובה אקדח. פרום לחצה על ההדק, נשמעה נקישה מתכתית, אבל האקדח לא ירה מפני שהיא לא ידעה שעליה לדרוך אותו כדי להכניס כדור מהמחסנית לבית הבליעה. פרום צעקה "זה לא יורה!"; המתנקשת בניסיון השני הייתה שרה ג'יין מור (אנ'), בת 45 בעת האירוע. היא הייתה אם לארבעה וגרושה חמש פעמים. מור ירתה באקדח מעבר לכביש, ממרחק של 12 מטרים. מדובר על אקדח בקוטר של 0.38 אינץ', שאותו קנתה בחופזה באותו בוקר. כוונות האקדח לא היו מאופסות, ולכן החטיאה הירייה את הנשיא במעט. המתנקשות נדונו לעונשי מאסר ממושכים, ולימים שוחררו מהכלא. אלו היו הנשים היחידות בהיסטוריה של ארה"ב שניסו להתנקש בנשיא.

למרות מצבו התעקש רונלד רייגן להיכנס בהליכה לבית החולים, בלי להיתמך באיש ממלוויו. הוא התעלף רק כשהיה שישה מטרים בתוך בית החולים. לפני הניתוח הוא התלוצץ עם סובביו, ואמר לרופאו: 'אני מקווה שאתה רפובליקני'

ירוי, אבל מתעקש להמשיך לעמוד

ב-30 במרץ 1981, כחודשיים בלבד לאחר תחילת נשיאותו, נעשה ניסיון להתנקש ברונלד רייגן ע"י ג'ון הינקלי, מעורער בנפשו. הוא ירה ברייגן ביציאה ממלון הילטון בוושינגטון. רייגן נפצע קשה מכדור בחזה, סמוך מאוד לאבי העורקים, במרחק של פחות מאינץ' אחד מליבו. דובר הבית הלבן ג'יימס בריידי נפצע קשה בראשו, ונפצעו גם מאבטח ושוטר. רייגן הובהל לבית החולים לניתוח, אבל למרות מצבו הוא התעקש להיכנס בהליכה לבית החולים, בלי להיתמך באיש ממלוויו. הוא התעלף רק כשהיה שישה מטרים בתוך בית החולים. לפני הניתוח הוא התלוצץ עם סובביו, ולרופא שעמד לנתח אותו הוא אמר: "אני מקווה שאתה רפובליקני" (תשובת הרופא: "היום כולנו רפובליקנים, אדוני הנשיא"). הוא יצא מבית החולים 12 יום לאחר שנכנס אליו, כאשר גם ביציאתו הוא מתעקש ללכת במקום להיות מובל.

סרטון אחד, ספר מפורסם

רצח נשיא ארה"ב, ג'ון פ' קנדי, היה בדאלאס שבטקסס, ב-22 בנובמבר 1963. הרצח אירע במהלך נסיעה של הנשיא במכונית פתוחה ברחובות דאלאס אחרי ביקור בעיר פורט וורת', בדרכו לפגישה במרכז המסחרי של דאלאס. במכונית נסעו גם ג'ון קונלי, מושל טקסס, שנפגע אף הוא בהתנקשות, והגברת הראשונה, ג'קלין קנדי. ארבע חקירות ממשלתיות ואחת מוניציפלית קבעו שהרצח בוצע על ידי לי הארווי אוסוואלד. אחרי הרצח עלו תיאוריות קשר שונות לגבי הזהות של המתנקש או המתנקשים. הרצח מהווה אירוע מכונן בתודעה ובתרבות האמריקנית.

בעת הרצח שהו בדילי פלאזה עשרות אנשים בעלי מצלמות ומסרטות. הרצח צולם מזוויות רבות. איש לא הצליח להנציח באמצעות מצלמה את מעשה הרצח עצמו, כמו שעשה זאת סוחר הבגדים אברהם זפרודר, באמצעות מצלמת 8 מילימטרים ביתית. זפרודר עמד על משטח מוגבה מבטון, שהיה בדיוק בין מחסן הספרים ובין גבעת הדשא. בעת שהלימוזינה הנשיאותית חלפה לידו ונפגעה מהיריות, צילם זפרודר את הלימוזינה ואת המתרחש בה מקרוב, ומלמעלה. ב-22 השניות של הסרט של זפרודר, ניתן לגלות בצורה מדויקת לוח הזמנים של האירוע. ניתן לראות מתי החלה תגובת כל אדם ששהה בלימוזינה אל היריות, ולערוך חישוב מסתבר של כמות היריות ושל כיוונן.

התפסן בשדה השיפון

מה שמרתק הוא שלסיפור ההתנקשות של מרק דייוויד צ'פמן בג'ון לנון, יש קשר מיוחד עם הספר "התפסן בשדה השיפון". צ'פמן התחבר מאוד רגשית לדמות הראשית בספר, הולדן קולפילד, ולערכיו. בלילה שבו רצח את לנון הוא נותר בזירת הרצח, קורא בעותק של הספר. הוא כתב עליו ש"זוהי הצהרתי" וחתם בשמו של הולדן. יש הטוענים שצ'פמן הונע למעשה הרצח בעקבות דעות שמופיעות בספר.

הספר שהשפיע על הרוצח נחשב לפורץ דרך ולאחד המשפיעים בספרות האמריקנית. הספר נמכר בעשרות מיליוני עותקים. מדי שנה נקנים כ-250,000 עותקים ממנו. הספר נכלל ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר שנכתבו באנגלית מאז שנת 1923.

הפגיעה המוקדמת של הקליע בקופסת המשקפיים ובדפי הנאום שבכיסו, האטו את המהירות של הכדור. בזכות ידיעותיו באנטומיה ובציד, הבין תאודור רוזוולט שהכדור לא חדר את ריאותיו

צ'פמן קרא לראשונה את הספר בעקבות המלצה של חבר. הסיפור קבל משמעות אישית עצומה בחייו. הוא הושפע מהכעס של הולדן כלפי הצביעות בחברה ומהצורך שלו להגן על אנשים, ילדים במיוחד. במכתב ששלח לחברתו לינדה אייריש בספטמבר 1980, חודשיים לפני הרצח, הוא ביטא את ההשפעה העמוקה של הספר. "אני משתגע", הוא כתב וחתם.

בפברואר 1981, אחרי שנעצר, שלח צ'פמן מכתב לעיתון ה"ניו יורק טיימס" ובו המליץ לקרוא את הספר, וכינה אותו "ספר יוצא דופן שטומן בחובו הרבה תשובות". באוגוסט אותה שנה, כשנשאל במשפט אם יש לו מה לומר, הוא בחר להקריא קטע מתוך הספר שבו מספר הולדן לאחותו הקטנה פיבי מה ירצה לעשות בחייו. מאוחר יותר, צ'פמן עצמו הודה שקיווה שבאמצעות רצח לנון הוא יהפוך להולדן קולפילד – "מעין מושיע" או "מלאך שומר". הספר היווה השראה למספר רוצחים נוספים, כגון ניסיון ההתנקשות ברונלד רייגן על ידי ג'ון הינקלי, ורציחתה של רבקה שייפר על ידי רוברט ג'ון ברדו.