השדכנים: האנשים שמנצלים כל רגע כדי לחבר בין רווקים ורווקות, ללא תמורה

השדכנים: אמנם אלו ימי ספירת העומר, אבל הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם. יש מי שלא מתבוננים מהצד בחברים, בקולגות, בלקוחות ואפילו באנשים זרים- שמתמודדים עם הרווקות, ומשקיעים זמן ומאמץ רב עבורם ללא כל תמורה. וזה עובד להם

למצוא זוגיות זה מסע שלם, השונה מאדם לאדם. מבחור לבחורה. יש אנשים סביבנו, שהתהליך שלהם היה קל יותר. הם הכירו את בחירת ליבם בתיכון, או במפגש מכרי, מבלי לחץ להתחתן. ואילו, רבים וטובים מאתנו, צריכים לעבור דרך מפרכת עד למציאת הזיווג הנכון. בעידן בו הבדידות גוברת, כשיש שפע של אופציות ומגוון אפשרויות לברור ולבדוק מי הוא הטוב ביותר, קשה אף יותר למצוא את 'האחד' או את 'האחת'. ויש מי שלא עומדים מנגד, ומנסים לסייע לרווקים ולרווקות למצוא את ה'אחד/ת', ללא כל תמורה.

את השידוך המוצלח הראשון של מימי קייזלר היא עשתה בגיל 18, יחד עם אמה.

"זה היה בארצות הברית. אמא שלי ניסתה למצוא שידוך לבחורה שהייתה נכה על כיסא גלגלים. בתקופה ההיא לא היו מחשבים, לא טלפונים ניידים וגם לא רשתות חברתיות. אמי לא שלטה באופן שוטף בשפה האנגלית ולכן אני הייתי זו שניסחה מודעה לעיתון היהודי באזורנו. ההודעה הזאת הביאה לתוצאה מדהימה ומצאנו לבחורה הזו שידוך", מימי נזכרת, ומוסיפה: "נושא השידוכים היה חלק מהווי החיים בבית הוריי בארה"ב, אימי כל הזמן הדגישה את נושאי החסד והצדקה שראוי שכל אחד יעסוק בהם".

מימי קייזלר היא נשואה, אמא ל-3 ילדים וסבתא לחמישה נכדים. היא עלתה מארה"ב בשנת 1995 וכעת מתגוררת ברעננה. יש לה בוטיק בעיר, היא יבואנית ועוסקת בתחום אופנת נשים.

בחנות הבוטיק שלה, מימי נפגשת עם אימהות ונערות רבות, על כל גווני הקשת. פעמים רבות, האימהות משתפות אותה בקושי שלהן למצוא שידוך לבת או לבן שלהן. הן מספרות לה על הילדים שלהן ומבקשות ממנה לחשוב עליהם. המפגשים האלו, שמלווים בכנות רבה וחושפים את הדאגה של אמא לילדיה, הותירו רושם עז על מימי וגרמו לה להיכנס לעומק מערך השידוכים ולנסות ליצור חיבורים נוספים.

היא משתפת איך היא שוזרת את שני העולמות: "בדרך כלל, אני מקבלת בקשות טלפוניות למצוא מועמד או מועמדת לבן, לבת, לאח, אחות, חבר, חברה. בעסקי האופנה שלי אני פוגשת הרבה מאוד לקוחות ולכן, אני משתדלת גם לפתוח איתן את הנושא. אני מתעניינת ולאחר מכן שואלת האם הן מכירות מישהו או מישהי שמחפשים שידוך.

"אני מאמינה שאם כל אחד היה רוצה לעזור לשני אז חלק גדול מהבעיה היה נעלם. אנשים רבים חושבים שהם לא יכולים לעזור בתחום וזה לא נכון! אני מאמינה שכל אחד דרך הקשרים שלו והמעגלים המשפחתיים והעסקיים יכול לעזור בנושא השידוכים".

 

 

אני פוגשת הרבה רווקות ורווקים שאינם פתוחים מספיק לקבל את האחר ואינם מוכנים מבחינה נפשית לבצע את הצעד החשוב ולתת אופציה להכיר מישהי או מישהו שאינו נמצא בדיוק על סרגל הדרישות שלהם

לא מספיק פתוחים

עם זאת, מימי מודה, לשדך זהו לא תהליך פשוט.

"גם אני מתמודדת מול קשיים רבים בניסיונות ליצור שידוך. אחד מהקשיים הוא שאני לא מקבלת שיתוף פעולה מספיק שוטף ומהיר. זהו הקושי הגדול בתקשורת בין השדכנית לרווקים והרווקות- אני פוגשת הרבה מהם שאינם פתוחים מספיק לקבל את האחר ואינם מוכנים מבחינה נפשית לבצע את הצעד החשוב ולתת אופציה להכיר מישהי או מישהו שאינו נמצא בדיוק על סרגל הדרישות שלהם. כך עוברות השנים והתהליך נעשה יותר ויותר קשה, כי רשימת המכולת רק מתארכת, והסיכוי למצוא את הזיווג הנכון שיענה על כל הפרטים, הולך וקטן", היא סבורה.

בשנים האחרונות מימי עשתה 15 שידוכים באופן ישיר ועוד רבים מאוד באופן עקיף.

"אני בסך הכל שליחה של אנשים. המטרה שלי היא רק לחבר ביניהם על מנת שימצאו אהבה, שתפסיק להם הבדידות ושהם יקימו משפחות חדשות. אני לא עושה משהו מיוחד יותר עליו מגיע לי את הקרדיט. אני רק מבצעת את שליחותי ואני רואה בה חשיבות גדולה", היא אומרת, ומוסיפה:
"ישנם הרבה מאוד קשיים בדרך, אבל ההצלחה של כל שידוך מעניקה עוצמה גדולה להמשיך הלאה ולנסות. אין טיפ מיוחד להצלחה בשידוכים! יש להשתדל, לא להתייאש, לחשוב על האחר ולהיות פתוח יותר להצעות", היא רומזת לרווקים ולרווקות.

החצי השני

אלישי פריד, סטודנט לתקשורת באוניברסיטת אריאל, משמש כיום כדובר של עמותת 'החצי השני' , אותה הוביל יחד עם מנכ"ל העמותה כשהייתה רק בחיתוליה. הוא מספר:

"את העמותה הקים מלאכי צוריאל, המשמש כמנכ"ל העמותה. לפני כשלוש שנים, מלאכי חיפש אנשים שיצטרפו לעזור לו לשדך בין אנשים שונים. הרעיון היה נשמע לי מעניין, אז פניתי אליו ואמרתי שאעזור לו. מאז הקמת הקבוצה, אני איתו- הייתי איתו בכל התהליך והצלחתי לשדך לא מעט זוגות".

'החצי השני' זו עמותה ללא מטרות רווח, כמו רבות אחרות, הפועלת באמצעות קבוצות וואטסאפ, עם קבוצה של בנים וקבוצה של בנות, כאשר כל אחת מהקבוצות מחולקת לפי רמות גיל שונות. למשל: בני 18-22, בני 23-27 בני 28-32 וכן הלאה. לעמותה ישנן גם קבוצות למי שמחפשים פרק ב', קבוצות של חילונים ומסורתיים וגם קבוצה לאנשים עם צרכים מיוחדים.

בכל שבוע, נשלחות בקבוצה של הבנים ושל הבנות כמה כרטיסיות עם פרטים על אחד או אחת מחברי הקבוצה, ללא מספר פלאפון. אם מישהי או מישהו מצאו חן בעיני אחד מהאנשים שבקבוצה, הם יכולים לפנות למנהל וכשמתקבל אישור – מעבירים את מספר הפלאפון של אותו/ה 'מועמד/ת'.

אלישי: "העמותה פועלת כך שיש מנהלים וראשי קבוצה עבור כל קבוצת גיל. יש היררכיה ברורה וסדר לפיו אנחנו מקפידים לפעול. אנחנו משדכים מפה לאוזן, הרבה משודכים שלנו מצטרפים למיזם ומבינים כמה חשוב לתת יד ביצירת חיבורים ומנסים גם הם להביא את חבריהם לתוך הקבוצות.

"בנוסף, אנחנו עושים הרבה פרויקטים במהלך פעילות העמותה. אנו מקיימים שבתות שידוכים שמהן יצאו לא מעט שידוכים, יש לנו סלון כלות שאנחנו רוצים לפתוח ועוד מיזמים רבים שנרצה לעשות בעתיד".

 

 

נושא השידוכים ועולם הזוגיות, מורכב עבור לא מעט אנשים. אנחנו צריכים להיות עדינים כשאנחנו מדברים עם אנשים על דברים כאלה. הם עומדים מול חוויית פגיעות, אפשרות של דחייה ושילוב של תקווה ואכזבה מרה

לשדך ברגישות

אלישי היה מנהל בעמותה במשך 3 שנים, עד שהתקשה לשלב את הפעילות בחייו, ועזב את התפקיד הרשמי, אך כיום הוא עדיין מעורב בפעילויות העמותה.

אלישי: "אני נמצא במיזם הזה הרבה זמן, וגם אני עברתי את התהליך הזה. דיברתי עם הרבה אנשים, משודכים ומשדכים על מנת להבין מה אנשים רוצים וצריכים. חיפשתי בכל אחד את הנקודה המיוחדת שלו, את הסיפור שלו ולפי זה חשבתי איך אפשר לעזור לו בצורה הטובה ביותר.

"המטרה של פתיחת המיזם הייתה רצון לעשות טוב לעם ישראל. רצינו להיות אוזן קשבת עבור רבים שזקוקים לכך", הוא מסביר.

הישג של כ- 40 משודכים איננו עוצר את עמותת 'החצי השני' מלהמשיך בעבודה המבורכת. עבורם, היד עוד נטויה והם מעוניינים להרחיב את הפעילות עבור כל אלו המעוניינים בכך.

"מה שמאפיין את המיזם שלנו ושבגללו הוא עובד בצורה נכונה, זה היחס הבין אישי. בכל ענייני הזוגיות, הקשר האישי מאוד חשוב לצורך התהליך עצמו. אי אפשר להיות אדישים בנושאים האלו – צריך לדעת איך לדבר נכון עם האנשים, איך להתנהל נכון מולם. הרי כל נושא השידוכים ועולם הזוגיות, מורכב עבור לא מעט אנשים. אנחנו צריכים להיות מאוד עדינים כשאנחנו מדברים עם אנשים על דברים כאלה. זה תחום שעבור הרבה מאוד אנשים הוא לא ממש פשוט – הם עומדים מול חוויית פגיעות, מול אפשרות של דחייה ומול שילוב של תקווה ואכזבה מרה, וחשוב להבין את זה. ממחויבותנו כמנהלים להבין את הצורך של הצד השני. לפעמים אותו אדם רק צריך שנהיה שם בשבילו, לאוזן קשבת או עצה טובה. יש גם כאלו שזקוקים לדחיפה קלה, כדי להמשיך בתהליך – כל אחד והצורך האישי שלו".

בעקבות הבת

אורית שוהם ראבד, היא בלוגרית מפורסמת במגזר החרדי, בעלת מותג אופנה בשם 'בלאש'.

אורית נכנסה למיזם השידוכים בעקבות הבת שלה, "ילדה בת 22, בחורה מהממת, כישרונית ויפיפייה", לדבריה, שנמצאת בשלב ההיכרויות, ואמה שצפתה מן הצד בהתנהלות של ההצעות, לא יכלה לעמוד מנגד.

היא משתפת: "הגעתי לפתוח את המיזם הזה כשהבת שלי נכנסה לשידוכים וראיתי את הקושי שבמציאת זוגיות במגזר החרדי המודרני. הרגשתי שבמגזר החרדי ה'הארדקור', יש מענה פשוט יותר ואילו במגזר המודרני- החרדי לייט, לאנשים שבאמת רוצים לצאת אך לא באמצעות פגישה או בשידוך, אין מענה. אני מרגישה שבמגזר החרדי הפתוח יותר יש איזשהו חוסר ידע ופשוט משדכים בת מודרנית לבן מודרני בלי להבין מה מתאים ומה נכון. יש לי הרבה עוקבים ברשתות החברתיות והחלטתי לנצל את הפלטפורמה הזו כדי לעשות משהו טוב.

"אני עושה את זה בתור מצווה, ללא מטרות רווח", היא מציינת.

הוואטסאפ של אורית מוצף בפניות של הורים עבור ילדיהם, של אחים ואחיות או גיסים וגיסות למען בני משפחתם ואפילו של הבחורים והבחורות עצמם, שמבקשים ממנה שתפרסם אותם בדף הפייסבוק שלה. מידי שבוע, במוצאי השבת, בוחרת אורית את הבחורים והבחורות בקפידה. מספר מוגבל של אנשים, בדרך כלל 2 בנים ו- 2 בנות. עד כה, יצאו  מהיוזמה של אורית ברוך השם 5 שידוכים, והיד עוד נטויה.

אורית: "אני עושה את זה לבד לחלוטין. אני לא רודפת אחרי אנשים שישלחו לי, הם שולחים לבד ואני מעלה את כל מי ששולח לי הצעה רלוונטית – עם תמונה ובאישור של הרווק/ה. אני עושה את זה נטו בשביל האנשים. אני לא מנסה להראות שיש לי מלא אנשים במאגר, זו לא המטרה שלי. אני מקבלת הודעות של אנשים מכל הגילאים ומכל המגזרים. היו לא רק חרדים ודתיים שהעלתי, אלא גם חילונים. אני לא אומרת לאף אחד לא. אין אצלי סינונים", היא מבטיחה.

 

ראיתי את הקושי שבמציאת זוגיות במגזר החרדי המודרני. הרגשתי שבמגזר החרדי ה'הארדקור', יש מענה פשוט יותר ואילו במגזר המודרני- החרדי לייט, לאנשים שבאמת רוצים לצאת אך לא באמצעות פגישה או בשידוך, אין מענה

יש גם ביקורת

למרות שמדובר ביוזמה פרטית התנדבותית, אורית נתקלת לא מעט בתגובות תקיפות, מצד רווקים ורווקות ואפילו מצד שדכניות בתשלום שחוששות לפרנסתן, כפי שאורית מספרת:

"אני חווה לא פעם קשיים אל מול שדכניות מסוימות. אותן שדכניות מאשימות אותי בכך שאני לוקחת להן את העבודה. הרבה בחורים ובחורות פונים אליי, למרות שהם נמצאים בקשר רציף עם שדכניות אחרות. אני לא יודעת דבר על אותם אנשים, מלבד הכרטיסייה שהם שולחים לי ואני מפרסמת אותם בהתאם לבקשתם.

"עוד משהו שאני מתמודד איתו הוא התכתבויות בלתי פוסקות עם אנשים שלא מבינים את התנהלות המיזם ודורשים בתקיפות שאשנה מהמדיניות שלי לטובתם האישית. אבל, אני מעלה כל בחור או בחורה פעם אחת, כי יש לי מאגר מלא בבקשות ואם אאפשר להעלות יותר מפעם אחת, לא יהיה לזה סוף ולא אצליח לעזור לכל האנשים. אבל, לצערי הרב, רבים לא מבינים את זה ומבקשים עוד פעם ועוד פעם ומנסים ללחוץ מכל הכיוונים. אני עושה את זה לשם שמיים ומשתדלת מאוד לעשות את זה בצורה הטובה ביותר, אך זה לא קל כשמתמודדים מול תגובות שליליות וביקורתיות", היא משתפת.

הסיבה לרווקות

מה לדעתך הגורם העיקרי לתופעת הרווקות המאוחרת?

אורית: "אני רואה גם איך עניין התמונות נכנס חזק לתחום השידוכים, כיום רבים מהאנשים דורשים לראות תמונה לפני שהם מחליטים אם לצאת עם מישהי או לא. אני חושבת שיש חיסרון גדול מאוד בעניין זה, כי קשה להיפגש עם מישהו או מישהי שבתמונה לא נראית לך. אני בטוחה שהיו יותר משתדכים אם התמונות לא היו כרוכות בתהליך. כך הייתה הזדמנות שווה לכל אדם".

מימי משתפת מניסיונה, שגם לדעתה הסיבה לתופעת הרווקות, שהתרחבה כיום, קשורה לכך שהרווקים והרווקות פוסלים מהר מידי מועמדים או מועמדות פוטנציאליים, לרוב בגלל מראה חיצוני.

מימי: "הרווקים והרווקות מלאים בדמיונות על הדמות שהם היו רוצים לראות כבן או כבת זוגם. כיום, בגלל שהרשתות החברתיות תופסות מקום מרכזי יותר בחיינו, יש אפשרות לכל בחור לברר על כל בחורה ולהפך. הדבר נעשה בקלות ובמהירות. ברגע שאנשים רואים תמונה שאינה מתאימה לציפיות שהם דמיינו לעצמם, הם, פעמים רבות, מיד פוסלים את ההצעה ולא נותנים הזדמנות ראויה להכרות אמתית בשיחה אישית או בפגישה. קשה לרבים מהם לראות מעבר למראה החיצוני".

אלישי נועץ את הסיבה דווקא במצב הנפשי של הרווקים והרווקות: "לדעתי, הסיבה לרווקות, היא תחושת הייאוש. יש מן תחושת דיכאון שמתלווה לרבים, כאשר משהו לא מצליח להם. במקום להרים ראש ולהתקדם, הם ישר מרימים ידיים. טוענים שאי אפשר, שהם לא יצליחו. החיים שלנו מלאים באתגרים ויש עבודה, משפחה ולימודים. אך אם אנחנו באמת רוצים למצוא זוגיות, אנחנו צריכים להשקיע בזה – למצוא זוגיות ולתחזק אותה זו עבודה, שאנחנו צריכים כל יום לראות איך אנחנו משפרים אותה, משפרים את עצמינו.

"אני מאמין שמכל קשר, מכל שיחה עם בן אדם אפשר ללמוד משהו עליו וגם על יצירת קשר. אני ממש מאמין שמכל מפגש מתפתחים ומתקדמים בפן האישי. גם אני הכרתי דרך העמותה. ארוסתי הייתה שכנה שלי, והמספר שלה היה שמור אצלי בפלאפון, ללא קשר אישי או קרוב. היא נכנסה לקבוצה ושמתי לב שאני מכיר אותה, אז פניתי אל המנהלת וביקשתי ממנה שתקשר בינינו. ב"ה נפגשנו ומאז אנחנו כבר חצי שנה יחד. זוהי הוכחה ששידוכים יכולים להגיע משום מקום. שלפעמים הדברים נמצאים ממש מתחת לרגלינו, רק צריך להתבונן בהם".

שלושת המיזמים המיוחדים שהוקמו לעיל, נעשו בדרך שונה מן הדרך המקובלת. הם לא נדרשו לתואר, לגיל מסוים ואף גם לא למקצוע ספציפי. המיזמים הללו הוקמו, על ידי אנשים שראו מציאות והחליטו לעשות מעשה טוב על מנת לשנות אותה. הלוואי והיה לרבים מאתנו את האומץ, לראות את הקושי, את האנשים שמסביב, לזהות את המצוקה העולה מהשטח ודרך זה לפעול כדי לשפר את המצב. לא צריך להזיז הרים וגבעות על מנת לייצר חיבורים בעולם, אלא רק צריך לחשוב. לראות שאין איש ולהרים את הכפפה למען העתיד של החברה שלנו.