התרומה שלהם: בישראל 2023 יש עדיין משפחות שזקוקות למזון

גם אם נדמה שאנחנו חיים בעידן השפע, משפחות רבות בישראל זקוקות לדבר הבסיסי ביותר – מזון. כמה עמותות קטנות ומיוחדות, שהתפתחו עד לסיוע למאות משפחות ותורמות ומעניקות מתנות לאביונים לאורך כל השנה, הוקמו על ידי אנשים שרק רצו לעשות טוב – והצליחו. מפגש עם שלושה אנשים מיוחדים שהחליטו לשנות את המציאות בה אנחנו חיים, בדרכם

לפני כמה חודשים, התקבלה תרומה גדולה מאוד של מעדנים מאחת החברות הגדולות בארץ לעמותת 'נותנים באהבה' שבחיפה, המספקת מוצרי מזון למשפחות נזקקות. בזכות אותה תרומה, כל משפחה נזקקת זכתה לקבל שקית עם 24 מעדנים.

"בערב שאחרי החלוקה ראיתי את אחד מהמתנדבים עם דמעות בעיניים. כששאלתי אותו לשלומו, הוא סיפר שהוא נכנס לבית של אחת מהמשפחות הנזקקות, ושמע את הילדה הקטנה צועקת לאימא שלה: "אמא, תראי כמה מעדנים יש לנו, יהיה לנו לכל השבוע!'", מספר עקיבא וייץ, מי שהקים את עמותת 'נותנים באהבה' יחד עם אשתו, חברו יוסי כהן וגיסו איתן שפירא, ומשמש כיו"ר העמותה.

זה התחיל ממעשה שנראה לעקיבא טריוויאלי: "כמו כל זוג נשוי טרי, כשאשתי ואני התחלנו להרוויח כסף, שמנו בצד מעשר כספים והחלטנו שחלק ממנו ילך למשפחות נזקקות. באותו הזמן, אחד ממכרינו, שאל אותנו אם אנחנו מוכנים להביא אוכל למשפחות שאין ידן משגת, וכמובן שנרתמנו למשימה".

מתן בסתר

כך, הם התחילו לחלק מנות למשפחות באחת השכונות בחיפה. בהתחלה, עשו זאת עבור שש משפחות, לפני חג הפסח. שנה לאחר מכן, הגדילו את העשייה והצליחו לחסוך עוד כסף כדי לחלק גם ירקות ופירות, עבור מספר גדול יותר של משפחות. בהמשך, פנו לחבריהם שראו את העשייה והחליטו להשתתף ולתרום כסף לטובת העניין. כך, פעילותם גדלה והם החלו לחלק מזון לא רק לפני פסח, אלא גם בראש השנה ובפורים.

את שמות המשפחות הנזקקות לסיוע הם קיבלו מאגף הרווחה בעיריית חיפה. עם הזמן הם החלו להעניק גם מוצרים לתינוקות למי שזקוק לכך, ודברים נוספים. עקיבא מתאר איך זה התחיל: "אחרי כמה שנים, פנתה אלינו עובדת סוציאלית מהרווחה וסיפרה לנו על אמא חד הורית שלא היה לה מספיק כסף לטפל בילדיה. היא שאלה אם נוכל לספק להם טיטולים אחת לשבוע. כך, התחלנו לתת לאותה משפחה מטרנה וטיטולים. בהמשך ראינו שחסר להם גם אוכל, אז הוספנו לחבילה מאפים. לאט לאט חילקנו להם גם פירות וירקות ומנות נוספות".

אחד מהדברים הגדולים שקיבלתי מהעיסוק הזה, הוא הרצון להיות צנוע. להסתפק במה שיש ולהגיד תודה לבורא עולם על כל דבר. שום דבר לא מובן מאליו עבורי

כיום, לאחר 30 שנה, הגמ"ח גדל ומחלקים בו מנות לכ- 340 משפחות, מידי שבוע. כל משפחה מקבלת משלוח של 20 ק"ג פירות וירקות, 2 לחמים, מנת בשר, 12 ביצים, 7 מוצרים יבשים ופעם בחודש גם דגים. משפחות הזקוקות למזון תינוקות מקבלות בנוסף מטרנה.

כל תהליך הכנת המזון, האריזה והחלוקה נעשים מאחורי הקלעים. עקיבא ושאר המתנדבים שאיתו, מקפידים ודוגלים בכך שהנתינה תהיה בסתר.

התהליך עובד כך: בבוקר הם אורזים את כל המנות. המתנדבים הרבים שמגיעים בשעות היום, אורזים את המזון לשקיות נפרדות, ולאחר מכן מכינים את המשלוח באריזות גדולות. אחר הצהריים, מגיעים נהגים יחד עם ילדיהם, שבאים מתוך רצון לעשות משהו טוב באמצע השבוע. הם מקבלים באפליקציה מיוחדת פרטים של 5 משפחות, עם הכתובות ומספרי הטלפון שלהן לווידוא הגעת המשלוח. המתנדבים מעמיסים על הרכבים את המנות והנהגים יוצאים לחלק את המזון לבתי  המשפחות הנזקקות.

עקיבא: "חשוב לנו מאוד שהמשפחות ירגישו בנוח בקבלת המזון ושלא תגרם להם בושה או עלבון, ולכן פעמים רבות הנהגים משאירים את המנות על יד הדלת, מבלי להיכנס לתוך הבתים עצמם. רק אם יש דרישה אחרת מצד המשפחות, המתנדבים מניחים את המזון בתוך הבתים".

אף אחד מהאנשים הרבים שמניעים את 'נותנים באהבה' לא מקבל שכר.

"אנחנו משקיעים המון כוחות בדבר", מתאר עקיבא. "אני עובד בשתי 'עבודות' ביחד. בעבודה שלי, שדורשת ממני הרבה מאמץ והשקעה ובעמותה אותה אני מנהל, שהיא קרובה מאוד לליבי ונותנת לי משמעות רבה. עם קבלתי לעבודה, ציינתי שאני מכהן כיו"ר של העמותה ושאצטרך לפנות מספר שעות בכול יום חמישי בשבוע לטובת העניין. כל אנשי הצוות בעבודה שלי יודעים שבימי חמישי, אני רוב הזמן עסוק בגמ"ח, למעט פגישות דחופות שצריכות להתנהל מתוקף עבודתי. במהלך השבוע, בערבים, אני מטפל בכל מה שצריך, וכל תפעול וקידום ענייני העמותה נעשה במשותף. לדוגמא, איתן שפירא, גיסי, אחראי על קבלת התרומות, העבודה השוטפת מול הרווחה ועל ניהול החלוקה בשעות אחר הצהריים למשפחות, כמובן בהתנדבות מלאה". .

אנשים טובים

עקיבא מעוניין להרחיב את פעילות הגמ"ח ליעדים נוספים. הדבר היחיד שמונע ממנו לעשות זאת, הוא החוסר בנהגים להעברת החבילות למשפחות הנזקקות בימי חמישי.

למרות אתגרים נוספים ולא מעטים שכרוכים בניהול עמותה שכזו, ההתגייסות המוחלטת של הקהילה בנווה שאנן מסייעת לעמותה להמשיך ולגדול.

עקיבא: "לאורך השנים, התמודדנו, ואנחנו עדיין מתמודדים, עם הרצון להביא לכל משפחה את מה שהיא באמת צריכה ולעזור בצורה יותר פרטנית, שזהו קושי מאוד גדול. אך, אנחנו נמצאים סביב הרבה אנשים טובים שמוכנים לתמוך ולעזור. אנשי שכונת נווה שאנן, שאנחנו חלק ממנה, התגייסו לטובת העניין, לא רק בכסף אלא גם פיזית, בעצמם, עם הילדים. רבים מגיעים לחלק משלוחים מידי שבוע ובזכותם הגמ"ח גדל למה שהוא היום. התגובות החמות והאוהבות שאנחנו מקבלים מהקהילה, מחזקות אותנו ונותנות לנו כוחות גדולים עוד יותר להמשיך ולהתפתח".

וזה הדדי – לגמ"ח בנווה שאנן יש גם השפעה חסרת תקדים על הנערים המשתייכים לקהילה. הגמ"ח ממוקם במרכז הקהילתי בשכונה, בין בתי הכנסת, בית הספר היסודי, והסניף של בני עקיבא. אל הגמ"ח נוהרים מידי שבוע ילדים, נערים, בוגרי ובוגרות הסניף וגם אנשים המגיעים מחוץ לשכונה. הגמ"ח משמש לא רק כמוקד התנדבותי לתושבי העיר חיפה, אלא גם כמקור להעצמה ושייכות עבור נערים רבים שלא מוצאים את מקומם במסגרות החינוכיות. עקיבא מגלה מה עומד מאחורי ההצלחה של העמותה:

"כשאתה הולך עם האמת שלך, בניסיון לחנך את הנוער לנתינה – זה הופך להיות מפעל שלם. לא רק בגלל הנתינה עצמה אלא בעיקר סביב תחושת האמת שמאחורי זה. הרצון האמיתי שלנו הוא לתת מבלי לקבל דבר ולראות את השני שמח. זהו, בעיניי, גם סוד ההצלחה. עצם הראייה וההבנה שיש משפחות שלא שפר עליהן מזלן ושיש להן קושי להשיג ביטחון כלכלי ומזון מניע אותנו להמשיך ולפעול, בכל הכוח, ואנשים מרגישים שאנחנו באים באמת ובתמים לתת ולעזור. זה כמו בצבא, כשהמפקד קורא "אחרי!" וכולם רצים אחריו. זה בדיוק מה שקרה כאן. אנחנו הלכנו אחרי מה שהאמנו בו עד מאוד, וכולם התגייסו אחרינו למטרה. הקריאה הזו שהגיעה לאנשים רבים גרמה לכך שמגיעים אלינו להתנדב קבוצות מבתי ספר ומחברות שונות בכל רחבי חיפה, מכל המגזרים, בכל הגילאים.

"אחד מהדברים הגדולים שקיבלתי מהעיסוק הזה, הוא הרצון להיות צנוע. להסתפק במה שיש ולהגיד תודה לבורא עולם על כל דבר. שום דבר לא מובן מאליו עבורי. כולי תפילה ש'כל העוסקים בצורכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם'", הוא מסיים.

עמותה נולדה

עמותה נוספת שעוסקת בחלוקת מזון למשפחות נזקקות היא 'שכן טוב', גם שם – כולם פועלים בהתנדבות מלאה. זה התחיל בכלל בשלושה חברי ילדות שהשתחררו מהצבא ובמקום לחשוב על הטיול למזרח החליטו לעשות מעשה:

"בדיוק השתחררנו מהצבא, ובתור בחורים שגדלו עם פריבילגיה, הרגשנו צורך לעשות מעשים טובים", מתאר שמולי בינג, אחד ממייסדי עמותת 'שכן טוב', שפועלת לקידום אוכלוסיות מוחלשות בחברה. "החלטנו לתלות שלטים ברחבי העיר וביקשנו מאנשים שעשו קניות לשבת לתת לנו אחד מהמוצרים שהם רוכשים. כך התחלנו לאסוף את המוצרים במכולות ובסופרים. במכולת הראשונה השגנו פריט אחד. במכולת השנייה, קיבלנו גם מוצר אחד, וכבר לא חשבתי שזה יתפתח, אבל כשהגענו למכולת השלישית כבר היו לנו הרבה מוצרים. לקחנו את כל המוצרים שאספנו והצטרפנו לקבוצת אנשים שכבר התארגנו עם חלוקת מזון למספר משפחות. כך, השתתפנו יחד אתם בחלוקה עד שעם הזמן גדלנו וכבר חילקנו מזון לכמות גדולה יותר של אנשים".

וככל שהפעילות שלהם גדלה, היה עליהם לתת את הדעת על מגוון נושאים שצפו תוך כדי פעולה. "בגלל כמות המזון הגדולה שקיבלנו, פתאום היה צריך לארגן מתנדבים", שמולי נזכר, ומוסיף לפרט על חבלי הלידה של 'שכן טוב': "היינו צריכים גם לייצר שיטת חלוקה. בהתחלה, החלטנו להשתמש במדבקות שהדבקנו על הארגז המיועד ועל המתנדבים שהלכו לחלק אותו. בהמשך, הבנו שיש הבדל בין רווקה, מבוגרת או משפחה עם ילדים- כל אחד מהם זקוק למשהו אחר. וכשאנשים החלו לתרום לנו כסף במזומן, היינו צריכים להחליט באיזה סופר לקנות.

"התמקצענו תוך כדי, וכל פעם היו גם דילמות ערכיות. שאלנו את עצמנו מה המטרה – האם המטרה היא למלא מקרר ריק? לשמח? למנוע בדידות? ואולי, דווקא לתת זכויות למשפחה שאף אחד לא רואה אותה? כל מטרה יוצרת פעולה שונה. לדוגמא, אם המטרה היא למלא מקרר, אז הרצון הוא להשיג כמה שיותר מתנדבים, כך שנוכל להגיע לכמה שיותר משפחות. אך אם המטרה שלנו היא קשר אישי,  צריך כמה שיותר מתנדבים קבועים וצריך להכשיר אותם".

 

מדובר במקום די נדיר שיש בו אנשים מכל הסוגים שכולם באים לעשות טוב. זו תנועה אין-סופית. יש הרבה ביקוש לעשיית טוב בעולם

זה הכל אנשים

כבר כמה שנים ששמולי כבר אינו חלק מהמפעל של 'שכן טוב'. את העמותה ממנכ"לת כיום מורן שלי, בסיוע אנשים טובים רבים ואחרים. שמולי הסכים לספק הצצה על לידתה של עמותה, ועל איך מה שהחל מרוח נעורים הפך למערך רציני, רחב ובעל פעילויות מגוונות בתחום העשייה החברתית, כיום, למעלה מ-20 שנה לאחר מכן.

שמולי: "אחד הדברים המדהימים בעמותה הוא, שהדורות שבאו אחרינו שדרגו את העמותה והרחיבו את הפעילות. העמותה רק הלכה וגדלה. יש המון פעילויות ופרויקטים חדשים. לאחת מהמשפחות היה ילד בגיל בר מצווה אז ארגנו לו את האירוע. וכשהבנו שעוני זה לא רק אוכל, החלטנו להקים מרכז למידה. בהמשך הקמנו 'בית קפה נודד' – פרויקט של בית קפה לאוכלוסיות שלא הולכות לבית קפה, שאיתו הגענו לבתי אבות, בית חולים פסיכיאטרי, מעון לנשים מוכות, בתי נכים ועוד- הבאנו קבוצת מתנדבים קבועה לצורך העניין. קנינו מכונת קפה, והיינו מגיעים לבתי קפה ומבקשים מהם עוגה. זה היה מאוד משפיל בהתחלה – עברנו מבית עסק אחד לשני, עד שמצאנו מנהל של בית קפה שהיה מוכן להיות שותף שלנו. הוא היה נותן לנו כל שבוע עוגה ובכל פעם מוסיף דבר נוסף. כך הסטנדרט עלה.

"בעקבות המיזם הזה, גם הייתי פעיל מאוד בארגון הנכים. כך נחשפתי לקושי שלהם בהגעה לתפילות בשבת ומאז הייתי הולך מידי שבת לקחת אותם לתפילות. לאט לאט, אנשים נוספים הצטרפו אליי וזה נהפך להיות עניין של ממש. יש משפחה שעד היום אני איתה, עם סיפור קשה מאוד שאני מחובר אליו. אנחנו משלמים להם את חשבון החשמל והמכולת. המשפחה הזו ממש חלק ממני. מדובר במקום די נדיר שיש בו אנשים מכל הסוגים שכולם באים לעשות טוב. זו תנועה אין-סופית. יש הרבה ביקוש לעשיית טוב בעולם", הוא סבור.

כששמולי נשאל לגבי סוד ההצלחה של 'שכן טוב', הוא מסביר: המון אידיאולוגיה וגם – התמדה וחברות. "אנשים חושבים שזה ממש מגניב להקים עמותה. אך, לצד המשמעות שמתקבלת וההילה, זו דרך חתחתים. אבל התחלנו את המיזם כחבורה, וסיימנו אותו כחבורה. אף פעם לא הייתי לבד, גם במשברים.  וכשאתה נמצא בחבורה מעולה תמיד יגיע הפתרון הטוב.

"הסיפור של 'שכן טוב' מתחיל ונגמר באנשים. אני חושב שבזכות העשייה אנחנו מקבלים שיעור על חיינו, עד כמה החיים שלנו מדהימים ועד כמה אנחנו ברי מזל".

'שאף אחד לא יהיה רעב'

את "המטבח" הקימה אפרת שרבני לפני כ- 17 שנה, יחד עם אמא שלה. זה התחיל ממקרה עצוב של משפחה מרובת ילדים שנאלצה להתמודד עם מותה של האם, ואמה של אפרת החליטה להושיט להם עזרה ולחלק להם מנות חמות. כשאפרת ראתה שהגיעו פניות רבות לצורך העניין, היא החליטה להרחיב את מעגל הסיוע למשפחות נוספות.

מטרתה של אפרת הייתה להביא אוכל חם לילדים שזקוקים לו. בהרבה מהפעמים, מדובר בילדים למשפחה שמתמודדת עם מחלה של אחד מבני המשפחה, שהשביתה את התנהלותם. לפעמים, מדובר בהורים גרושים ולעיתים מדובר באנשים בודדים שאין להם אף אדם להיתמך בו. והפניות לא פוסקות מלהגיע.

עם הזמן, המטבח התפתח והפך לעמותת אור רחל אמנו. המעבר ממטבח ביתי למטבח מוסדי גדול יותר, נעשה בהמשך, בעקבות חוסר יכולת לספק את הסחורה בהתאם לדרישה ולתת מענה לכל אותן משפחות נזקקות. אפרת קיבלה אישור להעתיק את המטבח למטבח של בית כנסת בביתר, שם מתבצע כל מערך החלוקה.

ורדה גולובנציץ הולכת מידי יום חמישי להתנדב כטבחית במטבח, בין ניהול עסק מצליח כפאנית למגזר הדתי לאומי, היא מפנה את הלו"ז הצפוף שלה כדי לסייע למשפחות רבות. היא מתארת יום התנדבות במטבח: "כשאנחנו מגיעות בבוקר למטבח, אנחנו פועלות ללא הפסקה. כמעט לא שותות קפה או מים, כי יש זמן קצוב וצריך לעמוד בו. יש תפקידים שונים שצריכים להתבצע וכל מתנדבת יודעת שצריך לפעול מהר על מנת לעמוד בכל היעדים. עד השעה 13:30, כל המנות צריכות להיות מוכנות, כדי שיוכלו להגיע לבתים כשהילדים חוזרים הביתה מבית הספר. אנחנו מתחילות בלקלף ולחתוך את כל הירקות, להעמיד את כל הסירים ולהכניס את התבשילים לתנור. לאחר שהאוכל מוכן, מתחילים במזיגת האוכל לקופסאות. על כל קופסא רושמים את השם של המקבל, כי לכל אדם יש צורך אחר. יש אנשים בודדים וזקנים שצריכים יותר אוכל, יש ילדים שאוהבים מאכל ספציפי ולא אוהבים משהו אחר ולכן הם צריכים פחות מזון. כל אדם והצורך שלו. לאחר סיום האריזה, מעמיסים את האוכל לרכבי הנהגים. המשלוחים מגיעים מירושלים ועד לבית שמש ואנו רוצים שהאוכל יגיע חם לילדים. לאחר סיום המשלוחים, אנחנו עובדות בקצב מהיר כדי לנקות את המטבח עבור המתנדבות שמגיעות למחרת".

מדובר באוכל ביתי של ממש, כאשר המצרכים מגיעים בחלקם בסיטונאות וחלקם מסופרים שכונתיים שבסביבה. כ- 120 מנות נשלחות מידי יום ולעיתים, המתנדבות גם מבשלות עבור בר מצוות ובת מצוות של אותם ילדים נזקקים.

כשנשאלת ורדה על סוד הקסם של המקום, היא מספרת:

"אפרת מתקשרת מידי יום להורים, כדי לוודא שלא יתביישו לבקש את המזון אותו הם צריכים. היא עוזרת להם לצאת ממעגל המצוקה, על ידי כך שהיא נותנת להם לקחת חלק פעיל בהכנת המנות לשאר המשפחות הנזקקות. בדרך זו, היא הופכת את המשפחות לשייכות ומאפשרת להן להיות בעמדת הנותן ולא רק המקבל. זהו שינוי שמשפיע על הנפש. אפרת עושה גם ביקורי בית ונמצאת בקשר רציף עם הרווחה. התחושה שנוצרת בעקבות זאת היא של משפחתיות".

 

ראיתי משפחות שלפתע חייהן התפרקו – הורים המאושפזים במחלקת אונקולוגיה, בזמן שהילדים עזובים בבתים. זוהי חוויה קשה שגורמת לרצון לעזור ככל הניתן. אני מקבלת המון משמעות וסיפוק מההתנדבות

יש ניסים

"החוויה שלי היא שיש ניסים בעולם ובהתנדבות בעמותה, אני רואה ניסים גלויים. רואים איך הדברים מסתדרים להם", מוסיפה ורדה, וממשיכה: "אפשר לפתוח את הבוקר ופתאום לקבל שיחה מאדם שמוכן לפתוח את הכיס שלו ולתרום לטובת המטרה הזו. אנחנו בנויים על כך שמידי יום יהיו מצרכים כדי להכין את המנות וזה מדהים ומרגש לראות כמה עם ישראל שותף לחסדים ורוצה לתת.

"חוויה נוספת שנחשפים אליה כתוצאה מההתנדבות, היא המפגש עם משפחות נזקקות. ראיתי משפחות שלפתע חייהן התפרקו. משפחות של הורים המאושפזים במחלקת אונקולוגיה, בזמן שהילדים עזובים בבתים ואין מי שידאג להם. זוהי חוויה קשה שגורמת לרצון עז לתמוך ולעזור ככל הניתן. אני מקבלת המון משמעות וסיפוק מההתנדבות הזו. אנשים רבים באים לבקר, רואים איך הכל נעשה מהלב ועדים לרצונם של אנשים טובים לעזור לילדי ישראל. זו עבודת קודש של ממש ששואבת אחריה מתנדבות רבות שביום החופשי היחידי שלהן מגיעות למקום. זהו יום ששמור בלו"ז שלי ולא ניתן להזזה", היא מבטיחה.

התחנכנו כולנו, כציבור דתי לאומי, על דרך חיים של 'עולם חסד יבנה'. היטיבו לומר לנו את אותן סיסמאות, לכל אורך גידולינו. אך, האנשים המיוחדים הללו, שמקדישים את זמנם לטובת האחר, לקחו את זה צעד אחד קדימה. הם מלמדים אותנו שיעור מיוחד בחיים – לא צריך להיות אדם עשיר כדי להשפיע. היכולת לחולל שינוי בעולם טמונה בנו. עמוק בתוך תוכנו. המשימה של כולנו, היא להוציא אותם מהכוח אל הפועל. בצעדים קטנים, משנים את העולם. שיהיה בהצלחה.

(תרומה תשפ"ג)