אביהוא פסרבחג הסוכות אנחנו יוצאים אל 'דירה' ארעית בטבע, ואליה חז"ל מזמינים לנו את האושפיזין. כל אחד מהאושפיזין מבטא נקודה ייחודית לו. אבל אפשר גם להזמין לסוכתנו אורחים בני זמננו, שימלאו את מעוננו הזמני בתוכן ייחודי, אקטואלי ומגשר
אחרי חודש וחצי של עבודה פנימית בבית הכנסת – מראש חודש אלול ועד יום כיפור – מגיע השלב הבא. כהכנה לחורף, אנחנו מקבלים מצווה ל'עבור דירה' למשך שבוע שלם. "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם" (ויקרא כג, מב-מג). חז"ל מעמיקים בציווי ומגדירים את הסוכה כדירה משמעותית לאדם, שבה הוא אמור "לאכול, לישון ולטייל". על בסיס העיקרון הזה מוגדרות ההלכות הקובעות את מבנה הסוכה, הסטנדרט הנדרש בכל חלק ממנה וגם את מהלך ההוויה בה לאורך כל השבוע.
כשאדם מתארח באכסנייה, במלון או בדירה של חבר, יש דברים שהוא לא עושה. הוא לא תולה תמונות על הקירות, הוא לא משנה את מבנה הסלון, והוא לא מזמין אורחים. רק מי שגר במקום כלשהו יכול להזמין לשם עוד אנשים על פי הבחירה שלו. כשחז"ל רואים שהסוכה צריכה להיות מקום המגורים המרכזי והמהותי של האדם במהלך החג, הם מבינים שנפתחת לאדם הפריבילגיה להזמין אליה אורחים.
מצוות הכנסת אורחים היא אחת המצוות המוקדמות ביותר שנזכרות בתורה. היא לא מוזכרת כמצווה בפני עצמה או כציווי של ה' אל משה, היא סעיף של מצוות גמילות חסד. אבל עיון בפסוקים מראה שאברהם אבינו הידר בה מאוד, ועל פי זה חז"ל למדו את המעלה הרוחנית והעקרונית הגבוהה של הכנסת אורחים – מוזמנים לבדוק במדרשים על פרשת וירא. בגלל המשקל הכבד שלה, הם צירפו אותה תמיד לאירועי השמחה והחגים שעוטפים אותנו לאורך השנה. "כל דיכפין ייתי וייכול" בפסח, פתיחת יד בפורים ושיתוף שמחות אישיות עם נצרכים. גם בסוכות חלה מצווה להכניס אורחים.
חכמי הקבלה לקחו את המצווה צעד אחד קדימה וביססו אותה סביב מושגים קבליים. על פי הקבלה, ישנם 7 נתיבים מרכזיים בהם הקב"ה מופיע ומשפיע לעולם – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. לכל אחת מהמידות-ספירות האלו יש דמות תנכי"ת שביטאה אותה במהות שלה. אברהם הוא המייצג של החסד, יצחק של הגבורה, יעקב של התפארת, משה של הנצח, אהרון של ההוד, יוסף של היסוד ודוד של המלכות. מה המשמעות של כל מידה ואיך היא התבטאה בדמות הספציפית שלה, זה נושא לכתבה אחרת.
לאורך החג מגיעים לסוכה שבעת האושפיזין (אורחים בעברית), כשבכל יום הפוקוס הוא על דמות אחת: ביום הראשון זה אברהם, בשני יצחק, בשלישי יעקב וכן הלאה, עד שדוד חותם את הרשימה ביום בהושענא רבה. על פי זה סידרו המקובלים נוסח שאומרים בכל ערב לפני הכניסה לסוכה, ובו מוזכרת התייחסות לאושפיזין המרכזי של אותו היום.
אני לא מבין בקבלה, אבל כן אפשר להפנים מזה משהו לגבינו ברובד פשוט וארצי יותר: חז"ל רוצים שנכניס זוויות שונות לתוך הסוכה כדי שהיא תהיה שלמה. בשביל לקבל 'סוכת שלום' – סוכה שמכילה בתוכה בהרמוניה צדדים שונים ומשלבת ביניהם – צריך לפגוש בעצמנו את הצדדים השונים ולהתחבר אליהם. זה לא אומר לבטל את הצד שלי. יצחק נשאר במידת הגבורה למרות שהיה הבן של אברהם, ואהרון נשאר במידת ההוד למרות שחי לצידו של משה. הם היו נאמנים למי שהם, אבל גם למדו להכיר ולזהות את הטוב והאמת שבצדדים האחרים. את זה אפשר לעשות דרך מפגש בין הצדדים השונים. חז"ל מביאים לנו שבע דמויות שננכיח בסוכה כדי שנקבל מכל אחת מהן נקודה מהותית, וביחד ניצור בעצמנו מכלול נקודות מורכב שיאפשר לנו להתמודד עם המציאות דרך כמה זוויות שונות. זאת ההכנה לחורף ולשנה כולה.
אני מבקש להביא עוד אושפיזין. שבע דמויות שכל אחת מהן תעניק לנו זווית מסוימת ואמת ספציפית כדי שנקבל מבט רחב ומורכב יותר. חשוב לי להבהיר: הם לא מייצגים אותי. חצי מהם נמצאים בצד הפוליטי המקביל אליי, ולחצי השני יש לי הארות והערות. אבל זאת בדיוק הנקודה: לא להביא אל הסוכה עוד מישהו כמוני, מזה יש מספיק. העניין הוא הבאה של אדם אחר שיביא איתו נקודה אחרת, שבלעדיו לא תהיה לנו סוכה שלמה ומשלימה. הם שונים מאוד ומגוונים מאוד, וזה כל העניין.
משה קלוגהפט
משה הוא דוגמה טובה למושג 'איש אשכולות'. מנהל קמפיינים ויועץ אסטרטגי, יוצר ופזמונאי. יש לו רשימה של שירים שכתב ובוצעו על ידי טובי הזמרים בארץ. אבל זאת לא הסיבה בגללה אני מזמין אותו אל הסוכה שלי. בשבועות האחרונים אני מקבל בפייסבוק סרטונים שלו בהם הוא מדבר באולפן של ערוץ 12. בדר"כ אני לא צופה בפאנלים של הערוצים – בשביל לראות קבוצה של אנשים שצועקים וקובעים עובדות שמשתנות אחרי יומיים, אני לא צריך את הערוץ, יש פרלמנטים כאלו ברחבי הערים. הם אולי פחות רשמיים ומעודנים, אבל ברמת המהות והתוכן זה לא שונה. קלוגהפט מביא איתו משהו אחר. אם בדר"כ אפשר לצפות מה יאמר כל פרשן ועיתונאי על כל פרשייה בהתאם לדעות שלו, אצל קלוגהפט הניחושים נכשלים. הדעות האישיות שלו על הפוליטיקאים ועל האג'נדות שלהם לא מונעות ממנו להיות ענייני, נקי וכן. הוא יכול לבקר דמות אהובה או לתמוך בדמות די שנואה, גם אם הוא לא מסכים איתה. כשהוא רואה משהו, הוא אומר את האמת, גם אם זה לא נוח לצד הפוליטי שלו ולעמיתים שלו לשולחן הפאנל. לו היינו מנהלים את הדיונים הפוליטיים שלנו קצת יותר כמוהו, היינו במקום הרבה יותר טוב. אם הוא יגיע לסוכה, אולי זה עוד יקרה.
גיל ושי דיקמן
בקיץ שעבר, הייתי בימי ריענון של הגדוד שלי בירושלים. בערב הראשון שי העבירה לנו שיחה בה סיפרה על בת הדוד שלה – כרמל גת הי"ד. בסוף השיחה נשארנו חבר שלי ואני לדבר איתה ולשמוע קצת יותר. שבוע אחר כך, הגעתי לכיכר החטופים לאירוע של שלישי בערב. בסוף האירוע ישבנו גיל, שי והחבר מהגדוד ותכננו פרויקט מסוים. כשנפרדנו, אמרתי לשי שכרמל עוד תעביר יוגה להמונים בכיכר בעצמה. שבועיים אחר כך, כרמל נרצחה.
לפני הרצח, גם שי וגם גיל פעלו להחזרת כרמל ושאר החטופים, כשכל אחד מהם פועל בנתיב שלו. כשהיא נרצחה, הייתי בטוח שהם יפסיקו – אם כרמל נרצחה אז כבר אין להם סיבה להיות בסיפור. בפועל, הם בחרו להמשיך חזק ומשם רק להגביר. הספקתי כבר לפגוש אותם ב'שבעה' על כרמל, בסיורים בבארי, במפגשי שיח של 'ברית הנגב וההר' ובאירועים למען החטופים.
גם אם אתם בעד עסקה או נגדה, מזדהים עם 'מטה משפחות החטופים' או עם 'פורום תקווה', העובדה שגיל ושי איבדו את כרמל ובכל זאת עדיין ממשיכים לפעול למען חטופים אחרים היא נקודה להערצה. לצערנו, הם כבר לא יקבלו את הסוף הטוב במפגש עם כרמל חיה ונושמת, אבל זה לא מונע מהם לפעול למען מי שעדיין שם. המסירות הזאת, גם אם אתם מסכימים עם הדרך שלהם או מתנגדים לה, המוכנות לתת כל כך הרבה למען זה שאנשים אחרים לא יחוו את מה שהם חוו, זאת מסירות ברמה לא רגילה. תהיה לנו זכות, אם הם יישבו איתנו בסוכה.
אלון פאוקר
אלון הוא איש שמאל שלא התפכח. ב-7 באוקטובר אלון היה עם אשתו בביתם בבארי, ולאחר שעות של סיוט הם ניצלו ע"י כוח קלמנזון – אותו הנהיג אלחנן הי"ד. העובדה שאנשים מאחרי הקו הירוק הגיעו במיוחד, סיכנו את חייהם ואף נהרגו בשביל להציל אותו גרמה לו לצאת מאזור הנוחות שלו ולפעול. במקום להתפכח, הוא בחר לעשות דבר משמעותי יותר בשביל כולנו. במקום שנקבל עוד איש שמאל שיאשר לנו שתמיד צדקנו ויטפח לנו על השכם, אלון בחר להקים את תנועת 'ברית הנגב וההר', הפועלת כדי לחבר בין הקבוצות השונות בישראל. בפעם הראשונה שפגשתי אותו שמעתי אותו מדבר ומסביר שהוא עדיין איש שמאל ולא שינה את דעותיו ברמה משמעותית יותר מדי, אבל הוא גם בא להקשיב. אלון פועל היום כדי ליצור חיבור בין המגזרים השונים במדינה סביב הסכמות. הוא מעורר אנשים לבטא את דעתם, להעמיק ולברר אותה, ואז לגשת איתה אל הצד השני מתוך שאיפה להגיע להסכמות שיאפשרו לנו לחיות כאן יחד. נראה שעם כל הכעס והבלאגן בחוץ, זה אולי הדבר הכי משמעותי שאנחנו יכולים להביא אל הסוכה שלנו.
צביקה מור ועינב צנגאוקר
לא צריך להציג אף אחד מהם. שניהם הורים לבנים שחטופים בעזה כבר כמעט שנתיים, שניהם מוכרים בשל הפעילות שלהם, ושניהם אומרים בקול רם את הדעות שלהם גם כשאנשים (מצדדים שונים) מתנגדים ואפילו פוגעים בהם. העובדה ששניהם פועלים בדרכים כל כך שונות, דווקא מתוך אותו אירוע, אומרת דרשני. מתוך שניהם יש צד שאני אישית נוטה אליו יותר, ובכל זאת אי אפשר שלא להתייחס לזה שהצד השני מגיע בדיוק מאותו המקום. העולם בו אנחנו חיים מורכב משלל רבדים, והם הגורמים לכל החילוקים שאנחנו רואים וחווים ביומיום. אני מאמין שיש אמת אחת במרכז. כשצביקה ועינב בסוכה, אני מבין יותר טוב שלאמת האחת הזאת יש כמה ביטויים, חלקם עשויים להיראות סותרים.
האושפיזין השביעי
מה שמשותף לששת האורחים שהצגתי לעיל, היא העובדה שכולם אנשים מוכרים, הפועלים כדי להשפיע על הקהל, על האנשים הלא-בולטים: המוכר בסופר, נהג האוטובוס, המורה של הבן, הגננת של הבת, השכנה המבוגרת, החייל בצד השני של הכביש, ועל מי שקורא את השורות האלו. הם הבינו שהכוח האמיתי נמצא בציבור – עמך ישראל – וכדי לקדם את המטרות שלהם הם פועלים ומדברים בשביל להשיג הסכמה ותמיכה מהקהל הזה.
על פי המסורת, האושפיזין השביעי הוא דוד המלך – מי שמבטא את מידת המלכות. המלכות היא אולי בעלת הכוח הגדול ביותר בעולם – המנהיגים מנהלים ערים, חברות ומדינות ומשפיעים על חיים של מיליונים. אבל חז"ל גם אומרים "שהמלכות לית לה מגרמה כלום" – כל הכוח של ההנהגה נובע מהמונהגים. דונאלד טראמפ, מי שנחשב היום לאדם החזק ביותר בעולם, לא שווה כלום ללא הציבור האמריקאי. כי הכוח האמיתי נמצא בציבור הרחב. את הנקודה הזאת ששת האורחים מבינים.
על פי זה, האורח השביעי יהיה כל מי שנמצא בציבור. כל אנשי השגרה האפורה, אלו שלא בולטים מספיק בשביל לתפוס כותרות. וזה כולל את כולנו, כולל אותך. מעבר לקיטשיות שיש באמירה הזאת, יש כאן גם הרבה אמת. אתה זה שיכול לפעול, את זאת שצריך את התמיכה שלה כדי לשנות וליצור כאן חיים. העוצמה האמיתית לא נמצאת באנשים הבולטים, אלא באנשים שמתאגדים ביחד לפעול, וזה יכול לקרות רק כשהם מבינים שיש להם יכולת לפעול.
האורח האחרון יהיה אנחנו. זה לא מובן מאליו שאנחנו נמצאים בסוכה, זה לא מובן מאליו שאנחנו חלק מהסיפור, וגם לנו יש משקל – גם אם לא רואים את זה במבט ראשון. ההבנה שגם אני אורח לא פחות משמעותי משאר האורחים, יכולה לעזור לי להבין מה אני יכול לעשות ולתרום.
חג הסוכות הוא המקטע האחרון של חגי תשרי, חגי הסתיו, והוא השלב האחרון בהכנה שלנו אל החורף ואל השנה כולה. אנחנו לא יודעים מה יקרה השנה, אנחנו כן יודעים שאנחנו נהיה בה, בעז"ה. יש לנו את האפשרות לפעול בה.
