מרב לרנרבצה"ל מחזרים אחרי הבנות הדתיות, והן, מצידן, לפעמים נענות לחיזורו. מי שמתקשים לקבל את העניין הם חלקים בציונות הדתית שחוששים למצבן הדתי. גם אלו שתומכים בגיוסן סבורים – צריך לסייע לבנות להתכונן בהתאם
כשנערה דתיה מסיימת את שנות לימודי החובה, עומדות בפניה שתי אפשרויות – להתגייס לצבא או לבחור בשירות הלאומי. על פי נתוני צה"ל, כיום כ-27% מהבנות הדתיות בגיל גיוס שלמדו במסגרת חינוכית דתית בוחרות בשירות הצבאי ואילו 73% בוחרות לשרת במסגרת השירות הלאומי. צה"ל הציב לעצמו יעד לשלוש השנים הקרובות: להגדיל את מספר הבנות המתגייסות לשרותיו עד ל-40% מכלל הבנות הדתיות הלומדות במסגרות החינוך הממלכתי דתי.
"הבעיה מתחילה מדובר צה"ל, שבמקום להיות עסוק בתפקיד החשוב שלו, עסוק בסוג של משרד יח"צ שלצערנו מפיץ הרבה פייק ניוז בנתונים של כמות הבנות הדתיות שמתגייסות", אומר הרב עמיטל בראלי, מנהל ארגון חותם. "בשנים האחרונות אמרו לנו שתוך שנתיים-שלוש יהיו 50% של בנות דתיות שיתגייסו, כשהמטרה הייתה לייצר תחושה שכל הסוסים ברחו מהאורוות והמאבק הוא מאבק של אתמול כשבפועל הסיפור שונה לחלוטין ממה שדובר צה"ל מנסה לייצר. בדקנו את הנתונים לעומק והשוונו עם נתונים של משרד החינוך ועם נתונים נוספים והתברר שהצבא ממציא נתונים. התברר שהצבא שינה את שיטת הספירה של כמות הבנות הדתיות שמתגייסות – בעבר, כל מי שבוגרת החינוך הממלכתי דתי נחשבה כחיילת דתית לעניין הספירה, והצבא, כדי להעלות נתונים, שינה את שיטת הספירה והכניס גם בוגרות של מקיפים חילונים כדי לנפח את הנתונים, בנות שמכל מיני סיבות הצהירו שהן דתיות. הנתונים שונים לחלוטין מהאמירות של 40-50 אחוז", טוען הרב בראלי, שהארגון שהוא עומד בראשו לא חוסך מאמץ כדי לצמצם, ומבחינתו לבטל, את גיוס הבנות הדתיות לצבא. 'חותם' גם לא חסך בסרטונים ושיימינג נגד גיוס הבנות…
"דובר צה"ל עסוק בסוג של משרד יח"צ שלצערנו מפיץ הרבה פייק ניוז בנתונים של כמות הבנות הדתיות שמתגייסות"
לאור דבריו של הרב בראלי חשוב לציין כי בצה"ל החזירו לאחרונה את שיטת הספירה הישנה – היינו, ספירת בנות דתיות שלמדו במסגרות דתיות בלבד.
לא רק מורות חיילות
בין אם מדובר בקמפיין או ספין תקשורתי של דובר צה"ל כדי לעודד גיוס בנות דתיות לצבא ובין אם מדובר בנתונים אמיתיים, העובדה כי צה"ל מנסה לגייס לשורותיו דווקא בנות מהחברה הדתית מסקרנת, ומעוררת תהיה – מדוע? מהו הערך המוסף שהצבא מקבל מהבנות הדתיות?
נועם אמיר, הכתב הצבאי של 'מקור ראשון' מסביר כי אם בעבר בנות דתיות שהתגייסו הושמו בעיקר בתפקידי מורה חיילת, הרי שהיום המגמה השתנתה והצבא עושה כל שביכולתו על מנת לשלב את הבנות הדתיות בתפקידים משמעותיים. נעם מרחיב: "בעבר שלחו את הבנות הדתיות שהתגייסו להיות ממלאות מקום בבתי ספר, אך בחמש השנים האחרונות הצבא גילה פוטנציאל עצום בקרב הבנות הדתיות, ומרגע שהבינו שיש אפשרות להשתמש בבנות לתפקידים יותר משמעותיים, נפתחו עולמות שלמים בפניהן והן היום מתגייסות ליחידות מיוחדות בכל הקשור לאמ"ן. יש היום המון בנות אולפנה שמתגייסות ליחידות מודיעיניות, ולפי מה שידוע לי מהצבא, הבנות עושות שירות מאד משמעותי ועבודה מאוד טובה".
מה קרה שהצבא גילה לפתע שבנות דתיות יכולות לשמש בתפקידים יותר משמעותיים?
נועם: "ברגע שהצבא שינה את התפיסה שלו בכל הקשור למיון – הכל נפתח. פעם הצבא השתמש במיון על פי חתך סקטוריאלי: בדואים הלכו להיות גששים, דרוזים הלכו לחטיבה הדרוזית, בנות דתיות הלכו להיות מורות חיילות. זה השתנה כשהבינו שיש בדואים עם שכל ויש בדואים עם מוטיבציה שיכולים להיות לוחמים בצנחנים, והבינו שהדרוזים לא חייבים להיות במג"ב או ביחידת הדרוזים אלא יכולים לשרת גם בגולני, וגם הבינו שלבנות אולפנה יש נתונים השכלתיים מאד גבוהים.
"כשהתחילו לבחון את הסקטוריאליות בצה"ל, מה שלא היה עד לפני הרבה מאד שנים, הוציאו מפקדים לשטח, גם לדרוזים, גם לבדואים וגם לציונות הדתית והכניסו אותם ליחידות שבהם הם יוכלו להשפיע ולעשות דברים משמעותיים. כשנפתחו השערים התגלה הפוטנציאל והתחילו לגייס את הבנות לתפקידים משמעותיים".
"בעבר שלחו את הבנות הדתיות שהתגייסו להיות ממלאות מקום בבתי ספר, אך בשנים האחרונות הצבא גילה פוטנציאל עצום בקרב הבנות הדתיות, והיום המון בנות אולפנה מתגייסות ליחידות מודיעיניות"
הרב בראלי, לעומתו, טוען שהרצון של הצבא בגיוס בנות דתיות לא נובע בהכרח מאיכות הבנות, אלא מאג'נדה ומניסיון לחנך מחדש את הציבור הדתי לאומי: "הבנות הדתיות הן נערות ערכיות שיש להן רצון רב לתרום והן רואות את החשיבות בתרומה למדינה ולכל המסגרות ששייכות אליה. הן באות עם מוטיבציה ואמונה וכל אחד רוצה להתפאר בנערות כאלה. אבל, חוץ מהטעם הזה ומהצורך לחזק את המסגרות הצבאיות, יש פה גם אג'נדות שקשורות לגופים אזרחיים שהחליטו לחנך מחדש את הנערות בציבור הדתי לאומי שרוצות לתרום תרומה משמעותית במסגרת השירות הלאומי. רוצים להסביר להן שהערכים שלהן לא מספיק לגיטימיים, שצריך לתרום דווקא מתוך המסגרת הצבאית".
"זה סוג של קמפיין שמתנהל כבר הרבה שנים", הוא ממשיך. "דובר צה"ל לוקח מקום מרכזי בקמפיין הזה שמסמן את הבנות הדתיות כמטרה, וחלק מהעניין לקיים את האג'נדות האלה יתממש באמצעות גיוס נרחב יותר של בנות דתיות".
להצמיח בנות חזקות
לדבריו של נועם, הצבא ערוך לקלוט את הבנות הדתיות לשורותיו: "הצבא ערוך ומוכן ויש לו מוטיבציה גבוהה לקלוט בנות דתיות. אני יודע להגיד גם שיש עידוד גדול בציונות הדתית לבנות להתגייס. ככל שלבנות אולפנה ייפתחו יותר תפקידים, השמיים עבורן הן הגבול, כך אני מתרשם מהשיחות שלי עם הצבא".
אבל, האם הנערות ערוכות לכך? כשבציונות הדתית הבינו שיותר ויותר בנות דתיות מעוניינות להתגייס ולשמש בתפקידים משמעותיים בצבא, עלה הצורך להכין את הבנות לקראת יציאתן לצבא ושילובן בחברה הישראלית, ממש כפי שכבר שנים נוהגים כלפי הבחורים רגע לפני גיוסם.
אחד המוסדות שהשכיל לחזות את העתיד עוד לפני 14 שנים היא המכינה הקדם צבאית צהלי. "יותר ויותר ממוסדות החינוך המפוארים שלנו, האולפנות והתיכונים, מבינים כיום שצריך להקדים את השיח ולעזור לתלמידות לקבל החלטה מושכלת – להבין מה זה אומר גיוס לצבא, לשקול את זה ברצינות ולהתכונן כראוי", אומרת הרבנית מיכל נגן, ראש המכינה. "חינוך הנשים נמצא בפיגור של 40 שנה מאחורי חינוך הגברים. כשהגברים של הציונות הדתית התגייסו ידענו שאם הם יתכוננו הם יעמדו יותר טוב באתגר, ויש לנו עשרות מכינות קדם צבאיות וישיבות הסדר שמלוות את הבחורים לפני גיוסם. בצהלי הבנו שיש לקונה גדולה במוסדות של הציונות הדתית ואותה אנו מנסים למלא, להוות שנת התבגרות והתעצמות לבנות בין התיכונים ובין השירות בצבא".
"לא רק לפני צבא. גם לפני שירות לאומי צריך להתכונן", היא ממשיכה. "האולפנות היום מנחות את הבנות – לכו למכינה או מדרשה, לכו להכין עצמכן לקראת האתגר של השנתיים הקרובות, שאיתו תצטרכו להתמודד בקרוב. וזו צריכה להיות התנועה של הציונות הדתית, פחות להיות עסוקים בשאלה כן או לא צבא – כי אישה דתיה יכולה לשרת בצבא בצורה ראויה, אלא להזיז את השאלה למיקוד של יש צורך להתכונן לפני כן, ויש מוסדות שעושים את זה נפלא".
"הבנות הדתיות הן כוח אדם איכותי, מחויב ואחראי, והן באות לעבוד, דווקא בגלל שהן בוחרות להתחייל, שהרי יש להן אפשרות לבחור בשנת שירות לאומי. ברור שהצבא מעוניין בהן"
החשש העיקרי כאשר שולחים נער, וקל וחומר נערה, לשירות צבאי הוא מהשפעת העולם הכללי על הערכים הדתיים של המתגייסים והמתגייסות הדתיים, שעלולים לאבד את דרכם הדתית בצבא. הרבנית נגן חושבת שיש חשש גדול מזה – הלבד בתוך החברה, וכך הגו בצהלי פטנט: תורה עם חיי קבוצה.
הרבנית נגן: "הבחירה ללכת לצבא כולו ולא רק במסגרת הגרעינית, אלא למלא תפקידים משמעותיים, זה סיפור של יציאה מהבועה. השאלה היא שאלה חינוכית – מה צריך הבית לתת כדי ש'גם כי יזקין לא יסור ממנה'? זה אתגר מרתק. יש תפקידים שיש בהם שליחות גדולה והבנות יידעו למלא אותם מתוך איתנות ומתוך עמוד שדרה אישי ויהודי עמוק. הפתרון שבצהלי נתנו, הוא תורה עם חיי קבוצה, כלומר – הבנה עמוקה שבשנה הזו לומדים. כל אחת תלמד מהמקום שלבה חפץ, בקצב ובעומק שלה, תשאל את השאלות, תייצר קשר אמיץ בינה ובין ריבונו של עולם ותעבוד על המחויבות ההדדית כאנשים יראי שמיים שמקיימים מצוות. הכלי הנוסף הוא ללמוד תורה לא רק בבית מדרש אלא ללמוד תורה בחבורה, להבין את הכוח של החבורה, וזה נקרא חיי קבוצה.
"בצורה הזאת רואים הרבה מופעים של לקיחת אחריות, השתייכות, היכרות עם האתגרים של החברה הישראלית ועם מעגלים מתרחבים – לא רק בתוך החברה הציונית דתית. ואז כשהן נכנסות לצבא הן מסוגלות לעשות את המפגש הזה, מפגש אמיתי ומכונן בגובה העיניים ובגו זקוף. וזה מצליח מאוד, זה מצמיח בנות חזקות שמצליחות להתמודד".
כיצד הכלים שהן מקבלות, תורה עם חיי קבוצה, עוזרים לבנות לאחר גיוסן?
"קודם כל השאלה היא מהו האתגר הגדול של החיילת הדתית בצבא, ויש רק תשובה אחת מובהקת בעייני, מניסיון של 14 שנה. והתשובה היא לא מה שאת חושבת – שבת כשרות, דת, שמירת נגיעה – ההוויה הדתית, אלו התמודדויות גדולות מאד, אך השאלה הגדולה יותר היא – איך אני עושה את זה לבד? איך אצליח להיות האדם הדתי היחיד בחדר ולא לעשות מזה משהו שמייצר פער ביני לבין האחרים? איך לייצר שפה שבה אני לא מוותרת על ערכיי ולא מחביאה אותם, אלא גאה במי שאני ויחד עם זאת עומדת עם האנשים האחרים? צריך המון מיומנויות, גם חברתיות וגם בגרות, זה לא דבר קל", משיבה הרבנית נגן.
"האתגר הגדול של החיילת הדתית בצבא, הוא לא – שבת כשרות, דת, שמירת נגיעה – ההוויה הדתית, אלא איך לייצר שפה שבה אני לא מוותרת על ערכיי ולא מחביאה אותם, אלא גאה במי שאני ויחד עם זאת עומדת עם האנשים האחרים"
שרק יתגייסו
החינוך מהבית וכן הכלים והערכים שהבנות מקבלות באולפנות, במכינות ובמדרשות, הופכים את הבנות הדתיות לנכס עבור הצבא, שמצידו מבטיח לספק לבנות מעטפת דתית מחבקת, ובלבד שיבחרו להתגייס ולהצטרף אל שורותיו.
הרבנית נגן מתארת שהצבא עושה מאמצים גדולים כדי לפגוש את הנערות הדתיות ויוצר עבורן מעטפת לחיילת הדתיה, והיא מסבירה גם מדוע: "הבנות הדתיות הן כוח אדם איכותי, מחויב, בעלות יכולות אקדמיות ומוכנות ללקיחת אחריות, והן באות לעבוד, דווקא בגלל שהן בוחרות להתחייל, שהרי יש להן אפשרות לבחור בשנת שירות לאומי. הצבא מקבל בנות בסדר גודל אישיותי ואנושי ברמה מאד גבוהה וברור שהצבא מעוניין בהן ועושה מאמצים גדולים להכשיר יותר ויותר מקומות בצבא כדי שהמפקדים יהיו מודעים לאוכלוסייה המיוחדת הזו".
נועם: "המערכת הצבאית אמורה לתת מעטפת מיוחדת לבנות הדתיות. התהליך שהן עוברות מלווה בעיקר באנשים שלהן מהאולפנה שממשיכים ללוות אותן בשירות, גם המפקדות שלהן – מסמיכים מפקדות מתוכן, כלומר – אלו שהיו לפני שלוש שנים בקורס הופכות להיות מ"כיות ולאחר מכן יהפכו להיות קצינות והקצינות יפקדו על הטירוניות, כך שהמעטפת היא מאד מגדרית. מנסים לתת להן את הכל".
אז הצבא מצהיר שהוא ערוך, לבנות יש אפשרות להתכונן מראש, ככל האפשר, לאתגרים שבין עולמן הדתי והשירות הצבאי, אך כל עוד לא תהיה תשובה שלילית ברורה לשאלה האם הצבא מאתגר את הבנות הדתיות משמעותית יותר מאשר שירות לאומי או מהיציאה לעולם האמתי שתתרחש לאחריו, לא בטוח שהציונות הדתית תהיה אי פעם מוכנה לקבל באופן מלא את הרעיון שבנותיו יתגייסו, מבלי שזה ייצור חייץ בבית פנימה.
