החלטתם מה תעשו כשתצאו לפנסיה?

העולם מתחלק לשניים – אלו שמחכים לפנסיה ואלו שחוששים ממנה. המנוחה עלולה להפוך לשעמום והצורך למצוא עיסוקים חדשים, כאלה שלפני כן לא היה לנו זמן אליהם – גובר. יצאנו לבדוק מה עושים הגמלאים בישראל

כששמואל יצא לפנסיה הוא שמח. הוא עבד קשה במשך הרבה שנים וכבר חיכה לפנסיה, חשב שייהנה ממנוחה טובה ומטיולים בעולם. בהתחלה הוא באמת טייל, אבל די מהר זה נמאס לו, בפרט שאשתו לא רצתה להצטרף. הוא שקע בבטלה משעממת, השמין והתחיל לבלות בבתי חולים.

הסיפור של שמואל אינו שונה מסיפורם של הרבה אנשים שמחכים לפנסיה, חולמים חלומות שמתפוגגים מעט אחרי היציאה לפנסיה בשל תכנון לקוי או חוסר מחשבה.

היציאה לפנסיה נדמית לרבים כשלב האחרון לפני הסוף. בעבר זה אולי היה נכון אבל עם התארכות תוחלת החיים אנשים יוצאים לפנסיה כששנים רבות עוד לפניהם. יש אנשים שמחכים לפנסיה ויש החוששים מהתקופה הזו שבה אין עיסוק מוגדר, יש אנשים שמשתעממים בה ולא מוצאים את עצמם ולעומתם יש אנשים שמנצלים את התקופה להגשמת חלומות, לטיולים, לבניית קריירה נוספת, לתרומה לחברה באמצעות התנדבות וללימוד תורה. אבל, אין ספק שחשוב להתכונן מראש לתקופה הזו כך שהיא תעבור בצורה מיטבית.

ד"ר מאיר שטרן בן 96, אבל לטענתו יצא לפנסיה רק לפני שנתיים בעקבות מצבו הרפואי שאילץ אותו להפסיק בפעילותו. הוא לא מכיר במושג פנסיה ומבחינתו הוא תמיד עבר מעשיה לעשיה ומלמידה ללמידה, והוא מפרט: "נולדתי לפני 96 שנים בגרמניה. בגיל 14 עזבתי את גרמניה, הגעתי לארץ בלי הורים. הייתי 25 שנים בצבא קבע. אחרי צבא הקבע, יצאתי לפנסיה, לכאורה, אבל למעשה נכנסתי למשהו חדש, הייתי סגן מנהל חברה בירושלים כמעט עשר שנים. לאחר מכן עבדתי חמש שנים בהנהלת מוסד שנקרא 'יד לקשיש'. במקביל לכך נרשמתי לאוניברסיטה; בגיל 65 התחלתי את התואר הראשון ובגיל 86 סיימתי את הדוקטורט. אחרי כן המשכתי לעבוד בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה, ועבדתי שם עד לפני שנתיים, אז המצב הרפואי של העיניים שלי לא אפשר לי להמשיך".

תלמוד תורה כנגד כולם

גם בעלה של סתוונית (שם בדוי) בחר להתמקד בלימוד אינטנסיבי דווקא לאחר היציאה לפנסיה, אלא שהוא בחר להתמקד בלימוד תורה. סתוונית יצאה לפנסיה ביחד עם בעלה לפני חודשים אחדים. הם עבדו ביחד באותו מוסד ופרשו ביחד, היא בגיל 67 והוא בגיל 74. בעלה חלם שכשהוא ייצא לפנסיה הוא ילמד תורה, והוא אכן בנה לעצמו יום גדוש בתורה: בבוקר הוא לומד בכולל, אחר הצהריים יש לו שיעור טלפוני עם חבר ובערב הוא לומד עם הבן שלו בישיבה. פעם בשבוע הוא גם נוסע לנכדים כדי ללמד אותם תורה.

ובינתיים, סתוונית משלימה את מה שכל השנים היא לא הספיקה לעשות: "זה נשמע מצחיק אבל אני ירושלמית, אז עכשיו אני משלימה קורס שחייה. חוץ משחייה פניתי ל'יד שרה' להתנדבות, כשהרעיון הוא ללכת לבתים של קשישים ולספר את סיפור חייהם – זה גם להקשיב להם וגם אחר כך לערוך את הדברים. ואני גם משתדלת למלא את הזמן בלימודים. אני לומדת פרק תהילים כל יום עם בת דודה שלי בטלפון, ואני לומדת עם השכנה את ספר שמואל. זה מצוין כי היא בחורה צעירה ונבונה וזה מאתגר גם אותי. בנוסף, אני לומדת איתה גם חצי שעה ביולוגיה, היא רוצה להקיף כל מיני נושאים בביולוגיה ואני בעברי מורה לביולוגיה".

לעשות טוב

רבים מהגמלאים בוחרים לנצל את שנות הפנסיה להתנדבות ולתרומה לחברה. לאחר שנים רבות של דאגה לפרנסת משפחתם הם פנויים עכשיו להוסיף טוב בעולם מבלי ששאלות פרנסה יטרידו אותם. אחד מהם הוא אלי חזן, אם כי במקרה שלו הוא התנדב גם לפני שיצא לפנסיה. אלי חזן מתגורר בעכו זה למעלה מיובל שנים. הוא נולד במרוקו לפני 73 שנים ועלה לארץ בהיותו נער ביחד עם בני משפחתו. לפני שבע שנים יצא לפנסיה והוא פועל בהתנדבות בתחומים רבים. הוא מארח אנשים בביתו לארוחות בשבת, מכין ילדים לבר מצווה, מחלק חבילות מזון ובגדים לנזקקים ומתחזק את בית הכנסת בו הוא מתפלל. הוא לא משתעמם לרגע, ולפני שנה וחצי החל גם להתנדב בארגון 'יד שרה'. "בתקופת הקורונה, כשאף אחד לא יצא לעבודה ולאף מקום, החלטתי שאתנדב ב'יד שרה', מכיוון שזו התנדבות לצורך חולים, והחולים היו מאוד מסכנים בזמן הזה, ודווקא עכשיו הם היו צריכים אותנו", הוא מספר.

 

 

 

 

בתקופת הקורונה, כשאף אחד לא יצא לעבודה ולאף מקום, החלטתי להתנדב ב'יד שרה', מכיוון שזו התנדבות לצורך חולים, והחולים היו מאוד מסכנים בזמן הזה, ודווקא עכשיו הם היו צריכים אותנו

גם רבקה בחרה לנצל את שנות הפנסיה שלה להתנדבות. עד לפני ארבע שנים הייתה לה חנות בגדים אבל אז היא שברה את הרגל והחליטה לסגור ולמכור את החנות. את הזמן הפנוי היא העבירה בהתנדבות בבית החולים בנהריה, שם תרגמה מרוסית לעברית ומעברית לרוסית את הוראות הטיפול למטופלים עולים שלא שולטים בשפה העברית. לפני חודש עברה לגור בפתח תקווה וכרגע היא עדיין מתאקלמת במקום.

איך זה להיות בפנסיה? יש רגעים שמשעמם?

"לפעמים משעמם, לפעמים לא, תלוי בבן אדם", היא משיבה.

זיהו את הפוטנציאל

ויש גם ארגונים שהבינו את הפוטנציאל הגלום בגמלאים והם רותמים אותם לעשייה חברתית.

עמותת 'ידיד לחינוך' הוקמה בשנת 2007 במטרה לשלב גמלאים במערכת החינוך. כיום מתנדבים בה אלפי אזרחים ותיקים ביותר מ-600 בתי ספר. הגמלאים מלווים ומסייעים לתלמידים במהלך יום הלימודים.

באתר העמותה מפורסמים סיפוריהם של גמלאים שבחרו להתנדב בעמותה. למשל סיפורה של רינה הרמתי שעבדה במשך 34 שנים כמורה וכמנהלת ומיד כשיצאה לפנסיה בגיל 55 הלכה להתנדב בבית ספר יובלים לילדי c.p בעפולה, שם התנדבה למעלה מעשרים שנה, או סיפורו של אבי אזרד מנס ציונה, פיזיקאי ואיש הייטק שהצטרף לפני כשבע שנים למתנדבי "ידיד לחינוך" ומאז הוא מלמד מתמטיקה ואנגלית ובנוסף גם מפיק תחרות האקתון.

נמרוד אקרמן מנכ"ל ידיד לחינוך מספר בראיון ל"שבתון" על העמותה: "ידיד לחינוך פועלת כבר קרוב לחמש עשרה שנים. יש במדינת ישראל פלח אוכלוסייה שהולך וגדל, והוא למעשה הון אנושי עצום – והוא אוכלוסיית הגמלאים. הרעיון הבסיסי הוא לנסות לשדך את הגמלאים למערכת החינוך בצורה מובנית לרווחת שני הצדדים במודל win – win; להביא את ההון האנושי הנהדר הזה לתוך מערכת החינוך, ליצור מערכת חינוך טובה יותר ועשירה יותר, ומצד שני לתרום לאיכות החיים של גמלאים. נכנסנו לקורונה כשהפעילות היא בשיא ובהיקף של 4,000 גמלאים, כ-600 בתי ספר ברחבי הארץ, 500 מהם יסודיים בהיקף תרומה שנתי של מעל חצי מיליון שעות בשנה ועם קצב הצטרפות של כאלף גמלאים בשנה".

 

אנחנו מחברים נוער ערבי לגמלאים שלנו על בסיס שיחה שבועית בעברית, כדי שיתרגלו איתם עברית, והתגובות מצוינות

העמותה פעלה בתקופת הקורונה?

"בקורונה אין בית ספר ואין גמלאים, אבל לא כיבינו את האור אלא המשכנו לעבוד", משיב נמרוד. "התמקדנו בלשמור על קשר עם מתנדבים בכל הארץ, ערכנו הרצאות, השתלמויות, מפגשים בזום ככל שהתאפשר, ועשינו מאמץ גדול למצוא את הדרך כן לסייע למורים והצלחנו הלכה למעשה, בעיקר בזום, אבל בהיקפים מצומצמים ביחס לפעילות שלנו לפני. יש לנו מדריכי זום במתמטיקה יש לנו מדענים שנותנים הרצאות מקסימות בעולם המדעים, יש לנו אנשים עם שליטה טובה בשפה האנגלית שמתרגלים אנגלית עם תלמידים. יש לנו גם פרויקט מקסים, בשיתוף משרד החינוך, שיודע להתנהל גם בקורונה כי הוא על בסיס טלפוני, שזה תרגול השפה העברית עם נוער ערבי. כשנוער ערבי מסיים תיכון – גם אם הם למדו חמש יחידות עברית, הם לא יודעים לדבר עברית והם חסרי בטחון. היום המציאות שלהם היא שהם גדלים בסביבה דוברת ערבית בלבד, ועוד רגע הם נהיים אזרחי המדינה והם לא יודעים לדבר עברית, וזה משפיע על האקדמיה ועל שוק התעסוקה. אז אנחנו מחברים נוער ערבי לגמלאים שלנו על בסיס שיחה שבועית בעברית, והתגובות מצוינות. ועכשיו אנחנו עם הפנים לשנת הלימודים הבאה בעיקר במטרה לחזור לפעילות במובן המלא והשגרתי".

הגמלאים שעורכים בויקיפדיה מביאים הרבה ידע וניסיון בכתיבה, הם למדו דבר או שניים בחיים שלהם, חלק גדול מהם עם השכלה גבוהה – ויש להם זמן

ארגון נוסף שמקדם התנדבות בקרב גמלאים הוא עמותת ויקימדיה ישראל, ארגון שעומד מאחורי ויקיפדיה ונותן לה תשתית טכנולוגית וארגונית, אך ויקימדיה לא מתערבת בתכנים אלא נשארת מאחורי הקלעים.

רותי אלסטר רכזת חינוך עברית בעמותה ושותפה לקורס הגמלאים סיפרה לנו על התוכנית של שילוב גמלאים כעורכים בויקיפדיה: "עמותת ויקימדיה ישראל עושה מיזמים לעידוד כתיבה ועריכה בויקיפדיה. אחד המיזמים המוצלחים הוא קורס עריכה לגמלאים, שם הם לומדים עריכה גם מבחינה טכנית וגם ברבדים האנושיים והרגשיים שקשורים לחוויה של עריכה בויקיפדיה, שעלותו 100 שקלים – דמי רצינות בלבד. זה קורס מאד מוצלח שמקבל באופן קבוע מאה אחוז שביעות רצון בסקרים ובמשובים ושני אחוז נכבד מהם ממשיכים לערוך בויקיפדיה, כך שהגמלאים לא רק למדו את זה, אלא הם ממשיכים לתרום ידע לציבור בעקבות הלימוד הזה, שזו כמובן גם תרומה לציבור וגם מקור לסיפוק ותעסוקה לגמלאים עצמם".

מהו סוד ההצלחה?

רותי: "הניסיון מראה שלייצר עורכים קבועים בויקיפדיה זה מאד קשה ודווקא בקרב הגמלאים יש לנו הצלחה מאד גדולה, כשאחוז גדול מהם נשארים ותורמים. הם מביאים הרבה ידע בכתיבה, הם מביאים איתם ניסיון. למה זה עובד? כי הם למדו דבר או שניים בחיים שלהם, חלק גדול מהם עם השכלה גבוהה – תואר שני או שלישי, זו אמנם לא חובה, אבל להרבה מהם יש כבר ניסיון בכתיבה אקדמית, ויש להם זמן.

"אני בקשר אישי עם מישהי שגמרה תואר שני וחשבה לעשות תואר שלישי, למדה את הקורסים אבל בסוף אמרה לי 'עזבי אותי מתואר שלישי, הרבה יותר מעניין וכיף לכתוב בויקיפדיה'. היא בת 75, היא לא חושבת עכשיו על קריירה אקדמית והויקיפדיה נותנת לה את ההזדמנות לחקור בדברים שמעניינים אותה, עם סיפוק הרבה יותר מיידי מאשר בדוקטורט. והיא מאוד משקיענית, היא משקיעה ימים כי היא מאד אוהבת את זה, זה סיפוק עצום. ואם יש עוד גמלאים שמעוניינים לתרום כעורכים בויקיפדיה מוזמנים לשלוח מייל לשי כץ, סמנכ"לית תוכן ואחראית על תחום גמלאים במייל: shai@wikimedia.org.il", אומרת רותי.

גמלאים בהווה או בעתיד הקרוב, יש לכם עדיין כל-כך הרבה מה לתת לחברה, רק תמצאו את המקום המתאים, ושיהיה לכם ולכולנו בהצלחה.