ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)איך אתם שרים? "על הנסים ועל הנפלאות אשר חולל ה' למכבים" או "אשר חוללו המכבים"? ליקטנו כמה שירי חג מוכרים שיש מאחוריהם סיפור מיוחד
הלחן הגנוב
סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב – מילים: לוין קיפניס, לחן: עממי, כתיבה: 1922
סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב,
חֲנֻכָּה הוּא חַג טוֹב.
חֲנֻכָּה הוּא חַג טוֹב,
סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב.
סֹב נָא, סֹב כֹּה וָכֹה,
נֵס גָּדוֹל הָיָה פֹּה.
נֵס גָּדוֹל הָיָה פֹּה,
סֹב נָא, סֹב כֹּה וָכֹה.
הלחן של השיר "סביבון סב סב סב" נלקח בכלל משיר אחר, שהיה להיט עברי מוקדם ביישוב העברי בארץ, בשם "מִפְּאַת יַרְדֵּן, מֵהַר גִּלְעָד" שכתב לוין קיפניס ללחן עממי, אותו הכיר לו המלחין אברהם צבי אידלסון.
לאחר כמה שנים, כשלקראת חג החנוכה קיפניס חיבר את השיר "סביבון סב סב סב", הוא לא היה שבע רצון מהלחן שהוצע לו, והחליט לאמץ את הלחן של השיר "מִפְּאַת יַרְדֵּן, מֵהַר גִּלְעָד", שקיבל מנגינה חדשה, אך עם הלחן החדש ירדה קרנו. לעומתו, "סביבון סב סב סב" הפך לשיר עממי שמושר עד היום בחג החנוכה, וכנראה יושר עוד שנים רבות.
כששני עיוורים כותבים שיר על אור
נרותיי הזעירים – מילים: מוריס רוזנפלד, תרגום/נוסח עברי: ראובן גרוסמן (אבינועם), לחן: הרמן צבי ארליך, כתיבה: 1897, הלחנה: 1908
נֵרוֹתַי הַזְּעִירִים,
מָה רַבּוּ הַסִּפּוּרִים,
לִי יִלְאַט הָאוֹר
לִי יִלְאַט הָאוֹר;
עַל דָּמִים וְכִשְׁלוֹנוֹת,
עַל תְּרוּעוֹת שֶׁל נִצְחוֹנוֹת,
עַל קְרָבוֹת שֶׁל דְּרוֹר,
עַל קְרָבוֹת שֶׁל דְּרוֹר.
עֵת אֶרְאֶה אוֹרְכֶם הַקָּט
יַעֲטֵנִי צֵל בַּלָּאט,
קוֹל אֵלַי יִקְרָא,
קוֹל אֵלַי יִקְרָא:
יִשְׂרָאֵל, שָׂבַעְתָּ קְרָב,
אֶפֶס גַּם יָדַעְתָּ רַב,
עֹז וְתִפְאָרָה
עֹז וְתִפְאָרָה.
וּגְדֻלָּה הָיְתָה לְךָ,
וַתִּכּוֹן הַמַּמְלָכָה,
וַתִּשָּׂא הָרֹאשׁ,
וַתִּשָּׂא הָרֹאשׁ.
קוּם, בֵּיתְךָ שֵׁנִית קוֹמֵם
וְחַדֵּשׁ מִבְצָר שׁוֹמֵם!
קוּם, עֲלֵה וּכְבֹשׁ!
קוּם, עֲלֵה וּכְבֹשׁ!
נֵרוֹתַי הַזְּעִירִים
כֵּן סִפְּרוּ לִי סִפּוּרִים
עַל עָבָר שֶׁל עַם
עַל עָבָר שֶׁל עַם.
וַאֶשְׁמַע כָּל נֵר וָנֵר
לִי קוֹרֵא: קוּם, הִתְעוֹרֵר,
עַם חָיָה וָקָם!
עַם חָיָה וָקָם!
את המילים לשיר "נרותיי הזעירים", או בעצם – "די חנוכה ליכט", כתב משורר יידי חשוב בשם מוריס רוזנפלד, בשנת 1897. רונזפלד נולד בפולין והיגר לאמריקה, שם עבד כחייט שבזמנו הפנוי חיבר שירים ביידיש על גורלו כפועל העמל ללא הרף, שירים שתורגמו וזכו לתהילה בארצות רבות. חייו היו טראגיים – כנער נאלץ לעזוב את לימודי התורה וכבר בגיל 14 הפך לפועל שנודד ממקום למקום בחיפוש אחר פרנסה, תוך שהוא חי חיי הגירה אומללים באמריקה. ב-1905 בנו יחידו, בן 15 בלבד, מת. הדבר השפיע על בריאותו של רוזנפלד שנעשה משותק בחצי גוף וראייתו נחלשה עד כדי עיוורון.
"די חנוכה ליכט", נפוץ בעולם וקיבל תרגומים ולחנים רבים. ב-1908 כאשר רוזנפלד ביקר באירופה, הלחין לכבודו את השיר פרופ' צבי הרמן ארליך, שאיבד את מאור עיניו כשהיה בן 9, מתוך הזיכרון של האור שזכה לראות בילדותו, וזהו אחד מהלחנים המוכרים ביותר של השיר, עד היום.
השיר הגיע לארץ בפעם הראשונה ב-1913, כ"הוי, נרות קטנים". השיר תורגם עוד מספר פעמים, והחליף את שמותיו "האורות הרכרכִּים", "נרותי הנחמדים", "הנרות הדקיקים" ולשם המוכר לנו כיום – "נרותי הזעירים" שעודכן על ידי ראובן גרוסמן (אבינעם) שאת תרגומו לשיר אנו שרים עד היום.
במקור, בהתאם לחייהם של רוזנפלד ושל פרופ' ארליך, השיר שחובר והולחן על ידי שני עוורים היה נוגה, והנרות שבו סיפרו על מאורעות עצובים. עם השנים ומאורעות היסטוריים דוגמת התחייה הלאומית של העם בארץ ישראל, מרבית התרגומים לעברית הפכו את השיר לעוצמתי ואופטימי.
למי שייך הנס?
חג החנוכה התאים לתנועה הציונית ככפפה ליד – הציונים ראו עצמם כממשיכי דרכם של המכבים והזדהו עם סיפורי החנוכה שבהם שזורים מוטיבים של לוחמה יהודית, מעטים מול רבים ועצמאות ריבונית.
טרם הקמת המדינה חג החנוכה הפך לחג לאומי משמעותי של ממש, שעבר התאמה למסרי הציונות, כך שנס פך השמן הפך לשולי וניצחון החשמונאים תפס מקום מרכזי בסיפורי החג. "הגבורה" הפכה לשם הנרדף של חג החנוכה – והקרדיט לנסים האלוקיים הועבר לידי האדם – בין אם הוא מכבי ובין אם הוא חלוץ עברי.
שירי החנוכה שנכתבו בתקופה הזו משקפים את הלך הרוח הזה במדויק, ואף חלק מהשירים שנכתבו בגולה, להם היה ניחוח מסורתי יותר – שונו לטובת המסרים החשובים של התקופה.
ימי החנוכה – מילים: מרדכי ריווסמן, תרגום/נוסח עברי: אברהם אברונין, לחן: עממי יידי, כתיבה: 1912
יְמֵי הַחֲנֻכָּה חֲנֻכַּת מִקְדָּשֵׁנוּ,
בְּגִיל וּבְשִׂמְחָה מְמַלְּאִים אֶת לִבֵּנוּ,
לַיְלָה וָיוֹם סְבִיבוֹנֵנוּ יִסֹּב,
סֻפְגָּנִיּוֹת נֹאכַל בָּם לָרֹב.
הָאִירוּ, הַדְלִיקוּ נֵרוֹת חֲנֻכָּה רַבִּים!
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר חוֹלְלוּ הַמַּכַּבִּים.
נִצְחוֹן הַמַּכַּבִּים נְסַפֵּר, נְזַמֵּרָה
עַל הָאוֹיְבִים אָז יָדָם כִּי גָּבֵרָה.
יְרוּשָׁלַיִם לָנוּ הַבִּירָה
נֵס יִשְׂרָאֵל הִיא – שִׁירוּ אֶת שִׁירָהּ!
מקור השיר הידוע 'ימי החנוכה' הוא בשיר היידי "חנוכּה, אוי חנוכּה" (חנוכה, הו חנוכה) מאת הסופר, המתרגם והמורה המשכיל היהודי-רוסי מרדכי (מארק) ריוֶוסמן (ריוועסמאַן), שחובר למנגינה עממית יהודית ממזרח אירופה והתפרסם ברוסיה ב-1912.
ב-1918 כבר הודפסה הגרסה העברית לשיר – "ימי החנוכה", פרי עטו של הבלשן, המתרגם והמורה הישראלי אברהם אברוּנין, שנכתבה בארץ ישראל, וכן ברחבי העולם בשפות שונות, והשיר הפך לעממי.
שירו היידי של ריווסמן עבר מספר שינויים עד לגרסה המוכרת לנו כיום. שינוי מרכזי במילות השיר קשור בתהליך החילון. לדוגמא – בגרסה המקורית מצווים הילדים לומר את תפילת "על הניסים" ("זאָגט 'על-הנסים'") ולהלל את אלוקים על הניסים ("לויבט גאָט פֿאַר די נסים"), מילים שנשמטו בגרסאות מאוחרות יותר.
בגרסה העברית, מלבד הסרתם של הריקודים ודברי השבח הרבים לחג החנוכה המצויים בשיר המקורי, קיים הבדל משמעותי שקשור גם הוא לתהליך החילון – הדגש מושם על הניצחון האנושי, ודברי ההלל לאלוקים על ניסיו – נעדרים. התנועה הציונית אימצה בחום את חג החנוכה, המסמל גבורה ולחימה יהודית בנוסח 'מעטים מול רבים', ולמרות שהשיר עוסק בחגיגה של מאורע היסטורי-דתי; ניצחון המכבים וחנוכת המקדש ('חנוכת מקדשנו'), נותרנו עם השורה "על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים". התהילה כולה של המכבים, שידם היא זו שגברה על היוונים, ובהתאם – "נִצְחוֹן הַמַּכַּבִּים נְסַפֵּר, נְזַמֵּרָה, עַל הָאוֹיְבִים אָז יָדָם כִּי גָּבֵרָה". למרות השינויים שנערכו במהלך השנים בשיר, בחוגים הדתיים ממשיכים לשיר "על הנסים ועל הנפלאות אשר חולל ה' למכבים".
מי ימלל- מילים: מנשה רבינא, לחן: עממי, כתיבה: 1936 לכל המאוחר
מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יִשְׂרָאֵל,
אוֹתָן מִי יִמְנֶה?
הֵן בְּכָל דּוֹר יָקוּם הַגִּבּוֹר
גּוֹאֵל הָעָם.
שְׁמַע!
בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה
מַכַּבִּי מוֹשִׁיעַ וּפוֹדֶה,
וּבְיָמֵינוּ כָּל עַם יִשְׂרָאֵל
יִתְאַחֵד, יָקוּם וְיִגָּאֵל.
השיר 'מי ימלל' מפאר את גבורת המכבים, בתוך שאר הגיבורים שגאלו את עם ישראל ובתקווה לגאולת ישראל גם בתקופה בה נכתב השיר. המשפט הראשון בשיר אמנם מבוסס על הפסוק "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ" (תהלים, ק"ו, ב'), אך התהילה על גאולת העם נלקחת כולה מהא-ל לטובת האדם והעם. מיותר לציין שהשיר רחוק שנות אור ממזמור התהילים שמדגיש את דלות האדם לעומת גדולתו האינסופית של הקב"ה וניסיו.
השיר שמגיע למקום הראשון בתור המתאים ביותר לקטגוריה הזו הוא "אנו נושאים לפידים", שכולו שולל את הנס האלוקי ומתריס כנגדו.
"אנו נושאים לפידים" – מילים: אהרון זאב, לחן: מרדכי זעירא, כתיבה: שנות ה-30 המוקדמות
אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ
הַצָּמֵא לָאוֹר –
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר וְיָבוֹא!
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָה עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ –
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם –
וַיְּהִי אוֹר!
השיר, שהפך לשיר חנוכה מקובל, ומנגינתו אף מתנגנת מדי שנה גם בטקס הדלקת המשואות, חובר בתחילת שנות ה-30, עבור מצעד חנוכה בבית החינוך של זרם העובדים, שם לימד מחבר השיר, אהרון זאב. זאב קרא תיגר על הנסים השזורים בחג החנוכה המסורתי – "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו", והגדיל לעשות עם המשפט "בסלע חצבנו עד דם ויהי אור" – ששולל את מעשה הבריאה הא-לוהי ומייחס אותו לאדם, לחלוץ, ואלו רק דוגמאות ספורות מתוך המילים הרבות המתריסות שבשיר.
