ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)הערכה: כ-5,000 בני אדם בישראל מתים מידי שנה בגלל רשלנות רפואית. נו, באמת, מה כבר אפשר לדרוש מרופא שעובד רצוף 36 שעות? בעשור האחרון הוקמו 320 ועדות בדיקה בעקבות חשד לרשלנות רפואית. אף לא רופא אחד הושעה בגלל ממצאי הבדיקה. עמיאד טאוב ורעייתו, שבנם אופק הוא אחד הקורבנות של רשלנות רפואית, הקימו לפני שנים ארגון בשם: "אופק חזרה לחיים", במטרה אחת: למנוע את המקרים הבאים
בסוף 2017 ילד שאושפז בטיפול נמרץ של בית החולים הדסה הונשם בטעות בגז הליום ולא בתערובת עם חמצן. למרבה המזל, אחות ביחידה שמה לב לכך בזמן והילד יצא ללא פגע. הטעות לא הגיעה משום מקום. הבלונים המכילים את גז ההליום ובלוני הגז המעורב עם חמצן דומים מאוד חיצונית. בנוסף, מי שחיבר את הילד לגז השגוי לא ביצע כראוי בדיקה מקדימה ומתבקשת. סימון שונה לחלוטין בין מיכלי גז שונים, והימנעות מ'עיגול פינות' והתנהלות אוטומטית היו מונעים את הסכנה. בסוף, בסיעתא דשמיא, הייתה מי ששמה לב לכך- אבל לא תמיד הסוף טוב.
אופק, בנו התינוק של עמיעד טאוב, נפגע קשות מרשלנות רפואית. הוריו שמו להם למטרה להילחם בתופעה הזו ויסדו את ארגון "אופק חזרה לחיים" שמסייע לחולים ובני משפחותיהם לאחר משבר רפואי ופועלים למניעת המקרה הבא של רשלנות רפואית. הם מעודדים חקיקה בתחום, הגברת בטיחות בבתי החולים ושקיפות המידע לחולים ולבני משפחותיהם, ייעול ואפקטיביות של ועדות הבדיקה והרתעה לצוותים הרפואיים.
רשלנות רפואית היא חריגה משמעותית מהפרוטוקול, מהניהול, מהדרך ההגיונית בה היו אמורים להתנהל באבחון ובטיפול הרפואי. למשל, אישה שעברה הפרייה של שלוש ביציות במקום שתיים, מבלי שיודעה על כך שהחדרת 3 ביציות מגדילה משמעותית את הסיכון שייוולד ילד עם מומים- מה שאכן קרה במקרה שלה, או אישה שעברה ניתוח במעי שבמהלכו בטעות נפל לצוות הרפואי מכשיר שחורר לה את המעי וגרם לה לסבל רב, ולצערנו- הדוגמאות רבות.
טאוב מתאר כי הגורם המשמעותי ביותר ברשלנות רפואית הוא הגורם האנושי: "מיעוט כח אדם ושעות עבודה בלתי פוסקות גורמות לרשלנות רפואית. ברור שמי שעייף הוא פחות מקצועי ובעל סיכויים גדולים יותר לטעות, וכשרופא מנתח עושה טעות- מישהו יכול למות. אנחנו לא נגד הצוותים הרפואיים והרופאים, 99% מהם עושים עבודת קודש, עובדים בשעות ובתנאים בלתי אפשריים ובתקציב נמוך מדי. עיקר הטענות שלנו הן למערכת הבריאות, לפרקליטות ולממשלה- שפשוט לא מעניין אותה תחום הבריאות".
נשמע שצריך לפחד ללכת לבתי חולים.
"אם יש ברירה- אל תכנסו לבית חולים. לא רק בגלל המערכת הרפואית, אלא בגלל זיהומים וכו'. הרופאים שלנו הם מהמבריקים שיש, בחלק מהתחומים אפילו ברמה עולמית, אבל הם גם הכי מומחים בלהסתיר ולזייף כשהם רוצים. מרבית הרופאים הגונים וישרים, אבל ה-2% שכן מרמים מטילים דופי בכולם וגורמים לזה שלא מתבצעת מניעה כמו שצריך. בהשוואה לכל המדינות המתפתחות, אנחנו בכלל לא בכיוון בנושא הבריאות. ב-2017 התפרסם מדד הבריאות של הOECD, שם ראו כי מבחינת מספר אחיות לנפש אנחנו מקום רביעי מהסוף. כנ"ל במספר מכשירי MRI. ביותר מדי פרמטרים אנחנו בין טורקיה למקסיקו- במקומות האחרונים. אז כן, יש מה לפחד", אומר טאוב.
"הרופאים שלנו הם מהמבריקים שיש, בחלק מהתחומים אפילו ברמה עולמית, אבל הם גם הכי מומחים בלהסתיר ולזייף כשהם רוצים"
"רפואה מתגוננת"
עמיעד סובר כי תרבות 'הרפואה המתגוננת' שולטת במדינת ישראל: "החשיבה עקומה. במקום לייצר אחזקה מונעת- שלפעמים עולה יותר כסף בטווח הקצר, אבל פחות בטווח הארוך- אנחנו נוהגים בשיטה של אחזקת שבר. אם קורה משהו- מתקנים אותו. אין תכניות קדימה. כשלמנהל בית חולים יש תקציב מסוים הוא לא מתעסק במניעה, בתיקון מערכות, בשיפור מדדים, ביצירת מערכות מדדים שיהיו רלוונטיות לעוד 5 שנים. הוא קודם כל מסתכל איך להשתמש בכסף עכשיו לטובת המחלקות. לכן, הרבה פעמים כשמנסים לשפר מערכות בבתי חולים ולהכשיר רופאים נתקלים בהתנגדות. הפן השני של הרפואה המתגוננת הוא במקרי פגיעה של רשלנות רפואית. פעמים רבות הנהלת בית החולים מעבירה את התרבות המתגוננת לשטח- לא נבצע תחקיר כמו שצריך, כי לאחר מכן זה יגיע לידיהם של הנפגעים, הם יתבעו אותנו וזה יעלה המון כסף לבית החולים. כתוצאה מכך בתי חולים לא מדווחים על רשלנות רפואית, מדווחים לא נכון, בצורה לקויה, או לא מקיימים תחקירים כמו שצריך. אבל, כדי למנוע את הפעמים הבאות צריך בראש ובראשונה לבצע גילוי נאות ותחקיר- גם כי זה הדבר הנכון, גם כי זה מגיע למשפחות וגם כדי למנוע את המקרים הבאים. צריך להעניש ולהרתיע את מי שחרגו מתחום הטעות בטיפול הרפואי וגם זה לא קורה".
טאוב קורא למערכת הבריאות: "שפרו את המערכת- תבדקו מדדים, תעבדו באופן מסודר ומקצועי, תראו מהם הצרכים, כמה אחיות צריך לגייס. תמדדו את ההתנהלות של הצוותים הרפואיים כלפי המטופלים, כל כמה זמן בודקים את המכשירים, כל כמה זמן רופאים עוברים הכשרה, איך דואגים שהם יהיו במשמרות סבירות. יש בתי חולים שהתקדמו בדברים מסוימים. יש מגמה בעולם של שיפור איכות הטיפול הרפואי והבטיחות בתי חולים, אבל בישראל זה איטי מדי", הוא אומר בתסכול.
הערכה: 5,000 מתים בשנה בישראל מרשלנות רפואית
התקדמות קטנה הייתה בפברואר האחרון, כשהועברה בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק- תיקון לחוק רשומות רפואיות, באמצעות הח"כים סלומינסקי וגילאון וביוזמת עמותת "אופק חזרה לחיים". הצע"ח זו מחייבת בתי חולים ומוסדות רפואיים לספק לחולים תיקים ורשומות רפואיות בתוך 48 שעות ממועד הבקשה, באופן דיגיטלי, ותוך יידוע החולים על זכות זו. התיקון לחוק מבקש למנוע טיוח וזיוף של דוחות ורשומות רפואיות, שטאוב טוען כי במקרים רבים מדי הן עוברות שינויים, זיופים או נעלמות. החוק אמור למנוע זאת ולייצר הרתעה שתמנע רשלנות אפשרית ותספק למטופלים הנפגעים ובכלל את המידע שמגיע להם ואת האפשרות להתנהל כשהידע בידיהם- גם ובמיוחד במקרה שיחליטו לתבוע.
קצת נתונים. שימו לב למספר הבא- ההערכות בישראל הן שכ-5,000 איש מתים בשנה כתוצאה מרשלנות רפואית. במשרד הבריאות מתקבלים מדי שנה, בעשור האחרון, כ-1,340 דיווחים בממוצע על רשלנות רפואית, וההנחה היא כי כמות המקרים שלא דווחו עומדת על פי 5-6 מהמדווח- רק תחשבו כמה מבוגרים נפטרים כתוצאה מרשלנות ומייחסים זאת לגילם, ואכן בבתי חולים גריאטרים ובבתי חולים לבריאות הנפש לא מגיעים אפילו לאחוז-שניים של תביעות רשלנות רפואית- לא בהכרח מפאת מצוינותם האבסולוטית של אותם בתי חולים, אלא מאוזלת יד המטופלים. נציבות קבילות הציבור של משרד הבריאות קיבלה אליה 11,340 דיווחים על רשלנות רפואית. בעשור האחרון הוקמו 320 ועדות בדיקה. מה קרה כתוצאה מהבדיקה? רשיונם של 0 רופאים נשלל בגלל רשלנות רפואית. ל-6 רופאים אכן שללו את הרישיון הרפואי, אבל בגלל סמים והטרדות מיניות.
ועוד מספר אחד. מדי שנה מדינת ישראל משלמת בממוצע 232 מיליון ש"ח תשלומי פיצויים לנפגעי רשלנות רפואית. למרות ההוצאה האדירה, עמיעד מאמין שתביעות רשלנות רפואית בסופו של דבר משפרות את המערכת: "המשפחות שלא מקבלות את הכסף באמצעות התביעות מקבלות אותו ממקומות אחרים. הטיפולים לנפגע עולים כסף לקופות החולים ולמשרד הבריאות. מישהו ישלם את הטיפולים. יש משפחות שפושטות את הרגל משום שהן שנים עם הילד בבתי חולים. לכן, מי שהפסידו בתביעות של רשלנות רפואית יקבלו את הכסף מקצבאות, מדירות של משרד השיכון, מפשיטות רגל וכו', הכסף יוצא בכל מקרה.
"יש טיפול לקוי במשרד הבריאות ואין מדיניות הרתעה ואכיפה", מצהיר טאוב. "הפעם הראשונה שחשפו נתונים על רשלנות רפואית ועל ועדות שבוצעו בעקבותיה הייתה כשאנחנו דרשנו את זה בוועדה לביקורת המדינה, בחודש יוני האחרון!. צריך תקציב למערכת הבריאות- לבטיחות ולכוח אדם. ובנוסף, צריך להוציא את כל הליכי הבקרה, הענישה וההרתעה ממשרד הבריאות; את נציבות הקבילות צריך להוציא ממשרד הבריאות, כי לא יכול להיות שרופאים יחקרו את עמיתיהם, ויש להעמיד שופט בראשה. צריך להגביר את הבטיחות, המדדים, המודעות, את הקשר בין המשפחות הנפגעות ובין הצוותים הרפואיים. הרבה פעמים הכל עניין של יחס. יש בארגון פרויקט, בשיתוף משרד הבריאות, שנקרא "רשלנות רפואית- שותפים לחיים", שעוסק בגילוי נאות. אנחנו מעבירים סדנאות בטיחות בבתי חולים באמצעות נפגעים מרשלנות רפואית ומשפחותיהם ויחד עם אנשי משרד הבריאות וצוותים רפואיים ומסבירים לצוותים: גם אם טעיתם- תודו, טעויות קורות, אבל שתפו את המשפחות. לא משנה כמה זה קשה. זה נותן הרגשה טובה לנפגעים, אם הם מרגישים שרימו אותם הם לא מתאוששים. וזה גם עוזר לתיקון המערכת, כי אז אנחנו שותפים בתהליך לגרום לזה שזה לא יקרה שוב וגם בתי חולים אחרים יכולים ללמוד מהטעויות הללו. זה טוב גם לצוותים ולגם לנפגעים. בסופו של דבר זה גם חוסך כסף למדינה".
מה אנחנו, כמטופלים חסרי כל ידע רפואי, יכולים לעשות כדי שלא ניפול במקרה של רשלנות?
"קודם כל, לפני שמגיעים לרופא- לבדוק מי הוא. יש באינטרנט את כל המידע. צריך פשוט לדבר. לשאול מה עושים לך, לשאול אם זה לגיטימי, להתייעץ. אם זה הליך רציני- להתייעץ אפילו עם רופאים שונים מבתי חולים שונים. מעבר לכך זה כבר בידיים של המערכת הרפואית", אומר טאוב.
