איך הסתכלו על אחיות פונדקאיות בקהילה הדתית?

"לראות את ההורים עם התינוקות זה אושר גדול, סיפוק אדיר. הבאתי שתי נשמות יהודיות לעולם. אני גאה בעצמי" 

שתי אחיות, שלושה ילדים, ארבע שנים: נעמה ושני, שתי אחיות, שימשו כפונדקאיות עבור זוגות שלא יכלו להביא ילדים לעולם בעצמם, ותוך 4 שנים הביאו לעולם זוג תאומים ותינוקת בתהליך פונדקאות. הן מתעקשות – אין שום חיבור לתינוק, ומתייחסות גם לסוגיית ניצול הנשים הפונדקאיות

כשנעמה טסלר פלג הייתה בת 17, המורה שלה קיבלה תאומים בפונדקאות. נעמה נדהמה מהרעיון וכבר אז תיארה לעצמה שיום אחד היא בעצמה תשמש כפונדקאית עבור זוג אחר.

היום הזה הגיע לפני שלוש שנים וחצי. בגיל 34, כשהיא גרושה ואם לשלושה ילדים – נעמה הרגישה שבשלה העת. לאחר חיפוש בפורומים של פונדקאות באינטרנט, היא מצאה זוג שכמהים לילד ומחפשים פונדקאית. למחרת הם נסעו מתל אביב עד לביתה של נעמה שברמת הגולן, והחיבור היה מידי. לאחר שנה וחצי – נולדו תאומים.

זהו, מצאת זוג, נפגשתם והתחלתם בתהליך?

"אלו לא יחסים לנצח, והם באמת אנשים טובים ופשוטים שרק רוצים ילד. לא חשבתי שאני צריכה לעשות ראיונות. היה קליק ראשוני, ואנחנו באותו ראש", משיבה נעמה וממשיכה: "אז לא האמנתי בחברות התיווך – לא היה נראה לי הגיוני שזוג צריך לשלם כסף גם על תיווך, אז עשינו את זה לבד. בדיעבד, היום אני חושבת שזה נכון לקבל ליווי, אבל יש כמה סוגים של ליווי. יש בנות שמלוות הריונות פונדקאות בהתנדבות, ואני חושבת שזה נכון שיהיה צד שלישי שהוא בעל ניסיון שיכול לתווך.

"כיום, יש קבוצת פייסבוק לפונדקאיות עם מאות פונדקאיות או מתעניינות, שם מקבלים מענה מדויק ונכון מבעלות ניסיון. התמיכה הזו מאוד משמעותית. הלוואי שלי היה את מי לשאול לפני 3 וחצי שנים. אני הייתי צריכה לקבל החלטות לגמרי לבדי".

גם אחותי רוצה

שני דוידוביץ, שצפתה בתהליך של נעמה, אחותה, לא נותרה אדישה: "נחשפתי לעולם הפונדקאות כשאחותי ילדה תאומים בהליך פונדקאות לזוג שלא יכל להביא ילדים לעולם. בעקבותיה שאלתי את עצמי למה לא לעשות את זה גם. יש לי הריונות טובים ולידות טובות. היו לי הרבה סיבות למה כן ומעט מאוד סיבות למה לא", היא מתארת.

שני, בת 31 שמתגוררת בנופי פרת, נשואה לעמיחי ואמא ל-3 ילדים, סיימה כעת חופשת לידה לאחר תהליך פונדקאות שעברה. בפעם הראשונה שחשבה להיות פונדקאית הרעיון הבהיל את בעלה, ואולי גם קצת אותה, והיא הניחה לכך. לאחר חצי שנה, נתקלה בפוסט בפייסבוק על זוג שמחפש פונדקאית, והרעיון שוב עלה במחשבותיה. בפעם הזו בעלה היה יותר מרוכך והתנה את התהליך בהסכמה של רופא. הרופא תמך ואמר לזוג שאין בפונדקאות שום סיכון נוסף יותר מכל הריון אחר ושזה מאוד מבורך.

תהליך הפונדקאות בארץ מבוקר היטב על ידי משרד הבריאות. ישנה ועדה שצריכה לתת אישור ראשוני עוד לפני שהפונדקאית מתחילה להכיר זוג פוטנציאלי. ההיכרות עצמה נעשית רק לאחר קבלת אישורים ובדיקות רפואיות, אבחונים פסיכולוגיים של הפונדקאית ושל בן הזוג, אישורים מהמשטרה, ועוד. את הזוגות אפשר להכיר באופן עצמאי דרך הפייסבוק והפורומים, או דרך מתווכות, שחלקן היו בעצמן פונדקאיות.

שני: "בחרנו לפנות לעינב אשכול שתיווכה בינינו ובין זוגות אחרים, ליוותה אותנו לכל אורך התהליך והייתה מאוד משמעותית עבורנו ועבור הזוג. דיברנו עם הזוג על המון נושאים מורכבים שהתהליך הזה יכול להביא, על הקו הדק שבין ההיריון שלי ובין התינוק שלהם. לאחר מכן הכנו חוזה מסודר עם עו"ד, במטרה שכל פרט בתהליך יהיה מאוד ברור מראש, ומשם מגיעים לאישור נוסף של הוועדה, וכשהוא מתקבל – אפשר להתחיל את התהליך הרפואי".

"עברתי עוד תהליך ועוד תהליך, וההיריון לא נקלט. לא פשוט להתמודד עם האכזבה של כולם – עובר של הזוג 'מתבזבז', ואני צריכה לעבור טיפול נוסף"

אל תגידו 'אם פונדקאית'

בכל מה שקשור לסמנטיקה – עולם הפונדקאות מדויק מאוד. אין דבר כזה "אם פונדקאית", היא לא האם. את תהליך ההפריה החוץ גופית, שבו שואבים ביציות מהאם, מפרים אותן ומחזירים אל הרחם, מכנים בעולם הפוריות 'החזרה'. במילון הפונדקאות יקראו לתהליך 'הפקדה', כי לא מחזירים אל הפונדקאית שום דבר – הביצית לא הייתה שלה מעולם.

לאחר שמפקידים ברחם הפונדקאית עובר שמורכב מהחומר הגנטי של ההורים – צריך להמתין 14 ימים כדי לגלות אם ההיריון נקלט. "אלו 14 ימים מורטי עצבים שמצריכים המון סבלנות, בטח כשיש מתח וציפייה גדולה שהיא מרובעת – של שני זוגות", מתארת שני.

שני ידעה שכל מה שקשור להריון ולידה פשוט אצלה והייתה בטוחה שזה מה שיקרה גם הפעם, אבל הדרך הייתה מורכבת מהרגיל. "הייתי בטוחה שלא יהיו לי שום בעיות, אבל עברתי עוד תהליך ועוד תהליך, וההיריון לא נקלט", היא נזכרת. "כל כישלון הוא 'מרובע'. לא פשוט להתמודד עם אכזבה מרובעת – עובר שלהם 'מתבזבז', אני צריכה לעבור טיפול נוסף. את מנסה להעניק לכולם תקווה, תוך כדי שאת בעצמך מנסה להתמלא באמונה".

בהפקדה השלישית ההיריון נקלט, ואנחת הרווחה הגיעה, אך בשבוע ה-8 להריון העובר נפל, ושני התחילה לשקול את העניין מחדש: "התחלתי לשאול את עצמי שאלות – האם יש לי כוחות להמשיך? זה לקח הרבה יותר זמן ממה שדמיינו והמון שאלות צצות. אבל, עם הרבה אמונה ותמיכה מבעלי אני אוספת כוחות ויוצאת להפקדה הרביעית. ב"ה, בהפקדה הזו ההיריון נקלט. יש שמחה מאוד גדולה ולאט לאט החששות נרגעים".

התינוק הזה לא שלך

איך מסבירים את זה לילדים?

"סיפרנו לילדים שיש לנו חברים שלא יכולים לשאת תינוק כי הרחם של האמא לא עובד כמו שצריך, והם ביקשו שנעזור להם. אמרנו להם שזה כמו שהשכנה שלנו תכין עוגה, אבל התנור שלה התקלקל ואנחנו נאפה אותה בתנור שלנו, וכשהעוגה תהיה מוכנה אסור לנו לאכול ממנה, אנחנו צריכים להחזיר אותה לשכנה. וככה עם התינוק – כשהוא יהיה גדול נחזיר אותו להורים שלו", מתארת שני. "אחרי כמה ימים בן ה-8 שלי אמר לי – 'אמא, איזה כיף לך שאת יכולה לעשות כזו מצווה גדולה, אני לעולם לא אוכל'. כשהבן שלך אומר לך משפט כזה את יודעת שאת עושה את הדבר הנכון. הילדים היו שותפים מלאים לתהליך ופגשו את הזוג לאורך ההיריון".

נעמה: "סיפרתי לילדים שיש לי חברה שהרופא אמר לה שהיא לא יכולה ללדת אבל יכולים להיות לה ילדים משלה אם חברה שלה תסכים לשאת את הילדים בבטן שלה, והיא שאלה אם אני מסכימה. שאלתי אותם – 'מה נראה לכם שאמרתי?', ושלושתם צעקו – 'כן'. מאותו הרגע הם היו שותפים מלאים, הם הכירו את הזוג, התלהבו וסיפרו לכולם".

 

"כשהלכתי לבדיקות עם הילדים שלי הייתה כמיהה וסקרנות מאוד גדולה איך הם יהיו, ואת זה לא היה לי בפונדקאות, יש מין ניתוק, זה לא מעניין. בפונדקאות מה שחשוב זה שהתינוקות יהיו בריאים"

מה ההבדל בין ההריונות שלכן להריון הפונדקאות?

"כדי להיות פונדקאית צריך מוסר עבודה – צריך ללכת לבדיקות, לאכול ולישון טוב, לשמור על הגוף", מסבירה נעמה. "כל מה שהיה חשוב לי בבדיקות זה שהן יצאו תקינות. כשהלכתי לבדיקות עם הילדים שלי, הייתה כמיהה וסקרנות מאוד גדולה איך הם יהיו, ואת זה לא היה לי בפונדקאות. יש מין ניתוק, זה לא מעניין. מה שחשוב זה שהם יהיו בריאים".

"אין שום חיבור", היא ממשיכה. "כשהייתי בחדר הלידה ובאיזה שהוא שלב נשברתי ורציתי קיסרי, אמרו לי – 'אבל את מסוגלת', ועניתי – 'אני לא, העוברים לא מכירים אותי, אני לא מכירה אותם, זה לא יתקדם! אין פה קשר!'. כשאני מביאה ילד לעולם אני מדברת איתו והוא יוצא, כי הוא רוצה לראות אותי ואני רוצה לראות אותו. פה אין שום קשר".

"לשאת הריון של מישהי אחרת זו חוויה מיוחדת. כשאת נושאת ילד של מישהו אחר יש לך הרבה יותר אחריות על ההיריון, את משתדלת לאכול יותר בריא, להקפיד על מאכלים שאסור, וכל הכדורים והויטמינים שבהריונות הפרטיים שלי נשארו סגורים – עכשיו נלקחו בעקביות", משיבה שני.

"הרבה פעמים שאלו אותי – 'איך את יכולה למסור תינוק שלך?'. כשאת יולדת תינוק משלך את מדמיינת תינוק בידיים שלך, את חושבת איך הוא ישפיע על הבית, למי הוא יהיה דומה. כשאת פונדקאית התמונה היחידה שיש לך בראש היא של תינוק בזרועות ההורים. ולכן, באולטרסאונד פחות מעניין אותך מה קורה על המסך אלא יותר מעניינת אותך התגובה של ההורים. כשיש בעיטות בבטן זה נורא מרגש אותך, אבל בשבילם. כשב"ה כל הבדיקות תקינות – את שמחה בשבילם. ההבנה שהתינוק הזה הוא לא שלך היא מאוד ברורה".

הכי קרוב לאלוקים

הלידה של שני הגיעה בשבוע ה-41 להריונה, שבוע שמאוד לא אופייני ללידותיה הקודמות. "זו הייתה לידה מהירה וטובה. בעלי החזיק ביד אחת שלי, ואת היד השנייה החזיקה האמא. הגיעה לעולם תינוקת מהממת, חתכו את חבל הטבור והיא עברה ישר לזרועות של אמא שלה", היא נזכרת.

"לאחר כמה רגעים גם האבא הצטרף והתמונה שליוותה אותי לאורך כל ההיריון של זוג הורים מחזיק תינוק – התגשמה לנגד עיניי", היא עונה. "לאחר הלידה נשארנו לצחוק ולבכות ביחד ולאחר שעה קלה ההורים והתינוקת התאשפזו במחלקת יולדות ואני במחלקת נשים. למחרת בבוקר הלכתי לבקר את ההורים ואת התינוקת. זה היה מאוד מוזר לראות את התינוקת מחוץ לרחם שלי. ברגע שהחזקתי אותה היא התחילה לבכות כאילו היא מנסה לומר לי מי האמא האמתית שלה, זה היה נורא ברור שהיא מבהירה לי את זה".

אצל נעמה, התאומים לא עברו ישר לאחר הלידה להורים. היא ילדה בניתוח קיסרי, כשהזוג ממתין מעבר לקיר. "בתכנית לידה כתבתי שצריך לתת לי לראות את הילדים, אני אגיד להם שלום ואשלח אותם להורים שלהם, וכך היה. אחר כך נפגשתי עם ההורים והתינוקות בבית החולים. גם כשראיתי אותם, לא הרגשתי חיבור לילדים, הם לא שלי. אנחנו בקשר בתמונות, ואין לי צורך כרגע לראות אותם", היא משתפת, ומוסיפה: "לראות את ההורים עם התינוקות זה אושר גדול, סיפוק אדיר. נורא חששתי שתתרוקן לי הבטן ואז גם התחושה של הריקנות תגיע, אבל זו הייתה תחושת מלאות אדירה שחוויתי המון זמן. הבאתי שתי נשמות יהודיות לעולם. אני גאה בעצמי", נעמה צוחקת.

"להביא חיים לעולם זה הכי קרוב לאלוקים שאפשר. זו תחושה עוצמתית ונדירה", אומרת שני. "כעת אני מסיימת את חופשת הלידה שלי – ימים שבהם התאוששתי ועיכלתי, עד כמה שאפשר, את המסע המדהים שחווינו. אני זוכה לראות את התינוקת גדלה בזרועות הוריה ואת ההורים המאושרים ואין שום דבר שמשתווה לזה. היום, במבט לאחור, אני יודעת להגיד שקיבלתי מהתהליך הזה לא פחות ממה שההורים קיבלו".

"בחדר לידה אמרתי – 'העוברים לא מכירים אותי, אני לא מכירה אותם, זה לא יתקדם!'. כשאני מביאה ילד לעולם אני מדברת איתו והוא יוצא, כי הוא רוצה לראות אותי ואני רוצה לראות אותו. פה אין שום קשר"

 

לא בשביל הכסף

איך הפונדקאות נתפסת בציבור הדתי?

"בציבור הדתי עוד אין מספיק היכרות עם עולם הפונדקאות. אני קוראת לרבנים ללמוד את הסוגיה הזו לעומק ולדבר עליה, כי יש המון זוגות דתיים וגם פונדקאיות דתיות שמחפשים מענה הלכתי ולא מוצאים", משיבה שני ומתארת כי עד לפני 10 שנים נשים נשואות לא היו יכולות להיות פונדקאיות מסיבות הלכתיות. בעקבות פסיקה של הרב עמר יחד עם הרב עובדיה אושר תהליך פונדקאות של אישה נשואה ומאז יותר ויותר נשים נשואות נכנסות לעולם הפונדקאות.

נעמה, מה חשבת על זה שאחותך רצתה להיות פונדקאית?

"לי חשוב שכשמישהי חושבת על זה, בטח אחותי, לתת לה את התמונה הרחבה והמורכבת, עד כמה שניתן, ואז הבחירה היא שלה, ואחותי גדולה מהחיים, למרות שהיא ידעה כמה זה מורכב היא עדיין בחרה לעשות את זה, והיא עשתה את זה טוב, זה לא עניין של מה בכך", נעמה עונה. "זו מערכת יחסים לא טבעית, אין משהו בטבע שהוא בשלישיה. זו מערכת יחסים מאוד אינטימית ואינטנסיבית, לכל הכיוונים. גם כשנכנס גבר זר פתאום לחיים שלך בצורה כל כך אינטימית וגם להיכנס לחיים זוגיים של זוג שאת לא מכירה ואת צריכה להכיל את הקושי שלהם ואת המשפחה המורחבת שלהם, ואת באה עם שלך. זה גם לאורך זמן, וזה מורכב מלפחות שלושה או ארבעה אנשים – כי יש את בן הזוג של הפונדקאית, ויש עוד ילדים בתמונה. זה מורכב מהרבה מאוד פרטים והיכולת לייצר מזה חוויה טובה היא לא פשוטה".

בואי נדבר על הכסף.

"אי אפשר לעשות פונדקאות ממניע כלכלי. זה תהליך מאוד לא פשוט, וכסף לא יכול להחזיק דבר כזה, חייב להיות עוד מניע. אצלי זה היה הגשמת חלום. יש קריטריונים מאוד ברורים במשרד הבריאות, יש מחירון מאוד ברור על כל מקרה – על הפלה בשבוע מסוים, על לידה שקטה, על תוספת לניתוח קיסרי, תוספת תאום, תוספת בדיקה, אופן העברת הכספים, הכל מאוד ברור – זה לא אפור, זה שחור ולבן", נעמה עונה.

ומה לגבי הקולות שטוענים לניצול?

נעמה: "בארץ אי אפשר לנצל פונדקאיות, יש פיקוח מאוד הדוק של משרד הבריאות לאורך כל התהליך. מדובר בכמעט שנה של בדיקות אינטנסיביות מאוד. אין אפשרות לניצול. מי שאומר שיש ניצול לא בדק לעומק, וחבל שהם עושים שם כזה, כי זו הדרך האולטימטיבית והיפה ביותר להביא ילדים עבור זוג שלא יכול להביא ילדים.

"חשוב לי שמי שחושבת על פונדקאות תתבונן בתמונה הרחבה, לא באיזה מדהים זה או איזה ניצול זה והכל כסף. יש מנעד מאוד רחב של הרבה מאוד מרכיבים דינמיים וכשמחליטים ללכת על זה צריך ללכת ממקום מפוקח ויודע", היא מסכמת.

(פורסם ב3.1.20)